מעבדות לתרבות

לפני כמעט שנתיים יצאה איה כורם לחופשי. זה קרה לאחר מאבק של חמש שנים וחצי, כשהצליחה להשתחרר מהחוזה שעליו היתה חתומה בחברת התקליטים שלה, מאבק שהפך את כורם לגיבורת ברנז'ת האמנים, כולל חוק בכנסת על שמה. 

החוזה שלה אמור היה להסתיים בשנת 2023, ולא במקרה זה גם שמו של הפרויקט הנוכחי שלה, העוסק בהשתעבדות האדם הקטן לתאגידי הענק. מדובר בפרויקט קונספט, הכולל אלבום כפול, ספרון קומיקס, שהוציאה כורם עם המאייר גד טש, ומופע - שלושתם מורכבים ומושקעים. 

לפרויקט סיפור מסגרת שבמרכזו דמותו של אלכס, המוכר את מחשבותיו לחברות מסחריות, מאבד עקב כך את זיכרונותיו, רגשותיו ורצונותיו, והופך לזומבי. את הסיפור מגיש באלבום ובמופע השחקן ואיש הרדיו יובל מסקין, בקטעי קריינות השזורים בין השירים, ואת שירי האלבום מבצעת רשימת משתתפים ארוכה הכוללת את ישי לוי, דני ליטני, ארקדי דוכין, רונה קינן, אפרת גוש, מזי כהן, לאה שבת ועוד רבים, בליווי מקהלה ותזמורת נגנים. כורם עצמה מסתפקת בשיר אחד ובדואט עם דוכין, ונדמה כי תעשיית המוסיקה המקומית, שרואה בה גיבורה, התגייסה כאן למעין מאמץ קבוצתי. גם הקהל התגייס למען הפרויקט ותרם סכום נכבד באמצעות אתר למימון המונים. 

למופע ההשקה הכפול, שקיימה כורם ב"זאפה" תל אביב והועבר בשידור חי ברשת ג', היא הגיעה מלווה בהרכב של ארבעה נגנים וביצעה בעצמה כמחצית מן השירים. באחרים כיכבו גוש, קינן, שבת (במופע הראשון מבין השניים), אלון עדר וזמרת האופרה קרן הדר, יהוא ירון והראפר נצ׳י נצ׳. בין השירים סיפר מסקין בקולו העמוק את סיפורו של אלכס, ועל המסך הוקרן הקומיקס. מדובר בחוויה תרבותית כוללת, שעל הניהול המוסיקלי שלה הופקד הגיטריסט ובן הזוג אדם בן אמיתי, שכורם סיפרה בשמחה לקהל שהוא גם אבי העובר שהיא נושאת כעת ברחמה. 

"2023" הוא מופע השואף להיות חתרני ומחאתי, מושפע מקלאסיקות כמו "1984" של ג׳ורג׳ אורוול ו"החומה" של פינק פלויד, ומדבר על ההווה (למשל פייסבוק) ועל עתיד קודר. מוסיקלית מדובר במעין אופרת רוק, שבה משרתים השירים את הסיפור ופחות עומדים בפני עצמם. 

כורם פותחת את המופע ב״עבדים היינו, עדיין עבדים" ושרה: ״ומאז אני לא עוצמת עין מהפחד שמצרים היא עדיין בתוכי". מסקין מספר כיצד המכונה שעל ראשו של גיבור הסיפור מוכרת את מחשבותיו, ואפרת גוש הולמת עם "חור בבטן" - רוק רועש וקדחתני.

כורם פוגעת בול עם "הכל למכירה", שיר על נהיגה הביתה מהעבודה בקופסת פח, מכלא לכלא, כאילו שיש ברירה. וכאן היא מסירה כפפות: ״כל מי שנשאר עם הזין ביד, כל מי שנוסע הביתה לבד, מתפללים בשקט בלילה במיטה". בקטע "שירות לקוחות" מתקלקלת המכונה ואלכס, בגילומו של עדר, מבקש לקנות מחשבה ונופל למלכודת ביורוקרטית. זמרת האופרה קרן הדר מגלמת את נציגת השירות בקטע מוצלח שמייצר ניגודיות בין שניהם, כשברקע הלהקה נותנת ברוק. 

כורם מצטרפת אליהם ב"מאמינים". מאמינים לפוליטיקאים ולתקשורת ולחיילים, מאמינים בסדר, מאמינים למכונה. "כי מי שלא מאמין - מפחד". זו לא מחאה פוליטית, זו התרסה של האדם הבודד נגד השיטה. וכורם סוגרת סולו ב״אני מאמינה בעצמי״.

ב"באמצע הלילה" אלכס קונה מחשבה מדילר. כורם מפליגה ב"אישה בסירה", טרגדיה נוראה עם ליווי מוסיקלי נפלא של מיתרים מוקלטים. ב"אני לא אמכור אותי" מצטרפת אליה גוש, והן שרות: "יש עוד סיכוי... להתעורר או להתפורר״. ואז אלכס פוגש את לאורה, אישה מהעבר, אבל הוא לא זוכר אותה ולא חש אליה דבר. עצוב. 

ב"אלף פעם" כורם מספרת: "הורדתי חולצה ואמרתי לו קח אותי, תבחר אותי״, כשארבעת הנגנים מייצרים עושר מוסיקלי מרהיב. רונה קינן, מלאת נוכחות, מבצעת חזק את ״האמת תשחרר אותך אחרי שתיתן לך אגרוף לפנים״. 

שיא הכוח מגיע כשיהוא ירון עם רוק כבד ונצ'י נצ' בראפ עוצמתי מבצעים את "תופעות לוואי", הכולל ציטוט מאריאל זילבר ("היו לי פעם עקרונות, מכרתי את כולם"). החיבור ביניהם והליווי של הלהקה וגוש מייצרים נאמבר קשוח ומטלטל. 

כורם חוזרת כדי לסכם ב"מצרים" וחותמת עם "איש טובע" באווירת פינק פלויד: ״איך מרגיש איש טובע, מתגעגע מאוד לאוויר, למות לא נראה לו סביר... אם לא אחזור הביתה לא אהיה היחיד".

פרויקט "2023" של איה כורם על שלל מרכיביו והיבטיו ראוי לציון מיוחד, אולי אף לפרס - על האומץ, על העומק, על המסר ועל הנחישות. 

כורם ממש לא המציאה את הגלגל, אבל אין הרבה אמנים כיום בישראל (ובעולם) שמעזים להוציא החוצה חומרים מהסוג הזה, שאמת אישית ואוניברסלית זועקת מהם בכזו עוצמה. דווקא היא, הקטנה והשברירית למראה, שפרצה לתודעה כעוד בוגרת מוכשרת של בית הספר "רימון", מתגלה כאן כאמזונה רוקיסטית לוחמנית.

איה כורם, "2023", זאפה תל אביב, 12.12.16

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו