מסמכי אשכול

17 בינואר 1961: הנשיא השני של מדינת ישראל, יצחק בן־צבי, מביע בפני אשכול את "הזדעזעותו" לשמע הידיעות על כוונת בן־גוריון להתפטר מראשות הממשלה ומפציר בו לעשות הכל כדי למנוע את ההתפטרות

11 בנובמבר 1960: "אני גורם שלא מדעת מבוכה, קשיים וצער לחברים". דוד בן־גוריון, עדיין ראש הממשלה, כותב לאשכול, שר האוצר ומראשי מפא"י, בימי הסערה סביב "עסק הביש" והעיסוק הבלתי פוסק שלו בוועדות החקירה, שמכריחות אותו להיאבק להוצאת צדקתו לאור. בסוף ינואר התפטר בן־גוריון ונערכו בחירות חדשות

12 בספטמבר 1963: "אין אני סבור שאתה זקוק לעצותיי", כותב בן־גוריון לאשכול, שלושה חודשים אחרי שהתחלפו בתפקיד ראש הממשלה. ובכל זאת הוא מפנה את תשומת ליבו ל"השתוללות הקנאים שעוברת כל גבול", בהתייחסו למאבק הדתיים נגד תחבורה ציבורית בשבת

4 במאי 1964: "אם יש בידך להשפיע על בעלך ולהרגיעו", כותב אשכול לפולה בן־גוריון. ההחלטה לאשר את העלאת עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי לארץ וגישתו הפייסנית של אשכול לפלגים פוליטיים יריבים החריפו את המשבר בינו לבין בן־גוריון. כאן מבקש אשכול את עזרת רעייתו של בן־גוריון, פולה, בצינון האווירה ביניהם

12 בינואר 1966: "איני מוכן להשתתף בשום קבלת פנים של מר לוי אשכול". כחצי שנה אחרי שפרש משורות מפא"י והקים את תנועת רפ"י, ממחיש בן־גוריון בפתק למרים אשכול את עומק הקרע בינו לבין בעלה

25 באוגוסט 1966: "ידוע לי כי האינפורמציה נובעת ממשרדך". אשכול נוזף באבא אבן , ששימש אז שר החוץ, על הדלפה

25 במאי 1967: "אוכל להביא תועלת". בשיא תקופת ההמתנה, משה דיין מעדכן את אשכול על פנייתו לעזר ויצמן, ראש אג"ם, בבקשה להתגייס לשירות פעיל כדי "לעזור בכל דבר שאוכל". כעבור שבוע בדיוק צורף דיין לממשלה כשר הביטחון

"חוסיין צריך להודות לנו". אשכול תוהה "כיצד נכבוש וננהג בגדה המערבית", במכתב מלפני מלחמת ששת הימים

"סליחה שהטרדתי את הגברת". מנחם בגין, מנהיג חרות, מבקש מרה"מ אשכול מחילה ג'נטלמנית על שצילצל לביתו ודיבר עם רעייתו בשעה שלא שהה בבית

"הנדיבות הישראלית גואה לשחקים". משה דיין פונה לאשכול במהלך מלחמת ששת הימים וכותב בציניות: "אנחנו עוד בטרם שמי שהוא מוכן לשבת איתנו לשולחן הדיונים צריכים לקפוץ ולהכריז שהפליטים האלה הם 'שלנו'"

1 ביוני 1967: "אל תשכח לומר משהו על גולדה ולטובתה". מרים אשכול משגרת עצה לבעלה שיתייחס למזכ"לית מפא"י ביום שבו הוא מכריז על הקמת ממשלת הליכוד הלאומי

20 בדצמבר 1967: "הריני אסיר תודה לך". מנחם בגין מודה לאשכול על שהזעיק אותו לחזור מחופשה כדי להשתתף בישיבת ממשלה שדנה בהתבטאויותיו הפומביות של שר הביטחון דיין בדבר יציבות הממשלה

31 ביולי 1967: "המבלי תיק, משמע בלי פה?". מנחם בגין, שר בלי תיק מטעם חרות בממשלת הליכוד הלאומי, כותב לראש הממשלה אשכול פתק ציני

29 בפברואר 1968: "ביקשת שנחפש ציטטות". המזכיר המדיני של אשכול, עדי יפה, מעביר לו לבקשתו חומרים מדבריו של דוד בן־גוריון לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, שמהם עולה כי בן־גוריון לא האמין במלחמה קרובה. החומר הנפיץ נועד לשמש את ראש הממשלה במאבק המתמשך בינו לבין "הזקן".

לוי אשכול (שקולניק), ראש הממשלה השלישי של ישראל, נחשב לאחת הדמויות המרתקות בפוליטיקה של ראשית ימי המדינה. כמקורבו של דוד בן־גוריון הוא שימש 11 שנים שר אוצר, וב־1963 ירש את בן־גוריון בראשות הממשלה, בברכתו.

ב־1964 פרץ בין שני האישים סכסוך גלוי, על רקע פרשת הריגול הכושלת במצרים שנודעה בשם "עסק הביש". עקב השערורייה פרש בן־גוריון ממפא"י והקים את תנועת רפ"י.

אשכול המשיך לכהן כראש הממשלה עד למותו מהתקף לב בפברואר 1969, והוא בן 73. בתקופת כהונתו נדרשה ישראל להתמודד עם מיתון כלכלי חריף ועם מתיחות ביטחונית - שהובילה, בשיאה, לפרוץ מלחמת ששת הימים ולניצחון המוחץ על מדינות ערב.

מוסד "יד לוי אשכול", שהוקם ב־1970, פועל להנצחת זכרו ופועלו של אשכול. בשנה החולפת השלים הארגון את שיקום מעונו של ראש הממשלה לשעבר ברחוב בן מימון בירושלים, וביום שלישי הקרוב ייפתח המקום לציבור כמרכז מבקרים אינטראקטיבי וכאתר חינוכי. הרוח הפעילה בהקמת המוסד היתה רעייתו של אשכול, מרים, שהלכה לעולמה לפני שלושה שבועות בגיל 87.