"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הנער הכחול פוגש את אל קפונה

ספרו של פרדריך קמפ חוזר למשבר המעצמות מ־61', ולקרב המוחות בין קנדי לחרושצ'וב

0
צילום: AP // נשיא ארה"ב ג'ון קנדי ב"צ'קפוינט צ'רלי", 1963 ,
צילום: AP // נשיא ארה"ב ג'ון קנדי ב"צ'קפוינט צ'רלי", 1963

ביום שישי, 27 באוקטובר 1961, ב"צ'קפוינט צ'רלי", מעבר הגבול בין האזור האמריקני והרוסי בברלין, נחרץ גורל האנושות. החלופות היו איזון והשלמה - או מלחמת עולם גרעינית, שהיתה מגמדת כל חורבן אחר בהיסטוריה ושמה קץ לציביליזציה. היה זה העימות הצבאי הישיר הראשון והאחרון בין ארה"ב לרוסיה.

טנקים רוסיים ואמריקניים, תותחיהם טעונים תחמושת חיה, עמדו זה מול זה במרחק כמה עשרות מטרים והמתינו לפקודה. לשגריר בריטניה, פרנק רוברטס, אמר ראש ממשלת בריה"מ ניקיטה חרושצ'וב כי די בשש פצצות מימן להשמיד את ארצו. בשיחה עם כתב השבועון "טיים" אמר נשיא ארה"ב ג'ון פ' קנדי: "דיברתי על כך שעימות גרעיני עלול לגבות את חייהם של 70 מיליון איש בעשר דקות, והוא (חרושצ'וב) רק הסתכל בי".

כריכת הספר (עם עובד)

על האירועים בברלין בשנת 1961, ששיאם הקמת חומת ברלין שחצצה בין הצד המזרחי שבשליטת הרוסים והמערבי שבשליטת ארה"ב, אנגליה וצרפת - מספר פרדריך קמפ, עיתונאי אמריקני בכיר שהוריו היגרו לארה"ב מגרמניה. הוא אינו ריפורטר אדיש; קמפ מזדהה עם עמדת ארה"ב וחש אמפתיה לתושבי ברלין.

כאשר כותבים על העולם העתיק סובלים מחוסר מקורות. הבעיה הפוכה כאשר כותבים היסטוריה מודרנית, ובייחוד על גרמניה, האמונה על סדר ותיעוד. קמפ ניצב לפני שפע מידע, אבל מצא את נקודת האיזון בין מסירת מידע מפורט ובין כתיבה דרמטית. הוא מתאר את אירועי השעה לפרטי פרטים, ומצטט שיחות בין מנהיגים ברמת "זבוב על הקיר", המאזין בלי שנוכחותו תורגש.

בתיאור הרצוף של המותחן משלב קמפ מדי פעם סיפור אנושי קצר, ממוקד בזמן ובמקום, בשיטת המיקרו־היסטוריה, שעליה נאמר "שואלת שאלות גדולות במקומות קטנים". למשל בחור צעיר שנורה על ידי המשטרה המזרח־גרמנית בעת בריחתו, ושכב שעות ארוכות באזור החיץ בין שני חלקי העיר עד שדימם למוות.

מדהים תיאור המנהיגים משני הצדדים, והשפעת אישיותם על העימות בין המעצמות. אפשר להקיש ממנו על המתרחש עתה בעולם. את הפגישה בווינה בין קנדי לחרושצ'וב, שקדמה להקמת חומת ברלין, מכנה קמפ: "הנער הכחול פוגש את אל קפונה". נזכרתי ב"משחק המלכים" של שטפן צוויג, המספר על תחרות שחמט בין שני מתמודדים שונים לחלוטין: האחד ידען, רגיש ומהיר מחשבה, והאחר בן כפר פשוט, המבצע את המהלכים הנכונים.

חרושצ'וב סבר ש"לקנדי יש הבנה, אך אין לו אומץ". קנדי הסביר, בתבונה רבה, מדוע איפשר לרוסים לבנות חומה: "זה לא פתרון נחמד, אבל חומה טובה יותר ממלחמה". במשבר הטילים בקובה, שנה לאחר מכן, היה זה כבר קנדי חדש, נחוש ותקיף, שאילץ את חרושצ'וב לפרק את מערך הטילים שאיים על ארה"ב.

ברלין 1961 / פרדריך קמפ; מאנגלית: כרמית גיא / עם עובד, 575 עמ'

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר