"התווכחנו. היא כעסה ובכתה. אני הייתי חצי רדום. פתאום אני מתנפל עליה וחונק אותה, ואחרי כמה שניות לוקח את עצמי אחורה. הכאבתי לה. השארתי עליה סימנים. היא הרגישה בסכנת חיים וזה היה הקש ששבר את גב הגמל - 'אם אתה לא מטפל בזה - אני הולכת', היא אמרה לי". כך תיאר מאיר (שם בדוי) את הרגע האלים - לא הראשון - שגרם לו להתקשר לקו לגברים במעגל האלימות במשפחה של ויצ"ו, קו החירום היחיד שנותן מענה לגברים בנושא אלימות במשפחה.
הוא כמובן אינו היחיד. קהל גברים מגוון משתמש בקו הזה: אנשי כוחות הביטחון, עורכי דין, עובדי היי־טק, נהגי משאיות ועוד. לכולם רגעים של איבוד שליטה, לכולם החשש להיכנס לסטטיסטיקה, שהתפרסמה לאחרונה במסגרת היום העולמי למאבק באלימות נגד נשים שצוין בחודש שעבר. למרות שקו זה פתוח גם לשיחות גברים שנפלו קורבן לאלימות מצד בת או בן זוגם או שהיו עדים לאלימות במשפחה, עיקרו פניות מצד גברים אלימים שחצו את הגבול.
"היו כל מיני מקרים של אלימות קלה, בעיקר דחיפות", מתאר מאיר בתסכול את הנעשה במשך שנות הנישואים, "הייתי בעל טוב, אבל שנינו ידענו שיש נסיבות שבהן אני מתפרץ. בחוץ הייתי מצליחן שלא מתנהל בצורה אגרסיבית, אבל בבית, כשהיינו רבים, הרגשתי חוסר שליטה, שאני עומד להתפוצץ. בלי לשים לב היד היתה הופכת לאגרוף, ואתה עושה משהו שאתה יודע שתתחרט עליו. זה משהו שאתה לא רוצה לעשות".
כאמור, כשהבין מאיר שהוא "יכול בקלות לגרום לה לנזק פיזי משמעותי", הוא התקשר לקו החירום. "אני זוכר את השיחה הראשונה לפרטי פרטים", הוא מספר, "אני זוכר שאמרתי שאני צריך טיפול ושאלתי איך זה עובד. לקחתי את זה למקום טכני, מנותק רגשית".
חשת פחד, אולי בושה?
"בשיחה לא התביישתי, כי אתה חושף רק מה שאתה רוצה, בלי פרטים מזהים. כן, הרגשתי לא נעים, הייתי נבוך כשתיארתי את מה שעשיתי, אבל זו היתה שיחה נינוחה מאוד - לא הייתי מעז לספר את זה לאף חבר שלי. אם זה לא בטלפון, זה לא היה קורה".
מאיר הופנה בסיום השיחה לטיפול פרטני במסגרת הקהילה, שלדבריו שינה את חייו. "מאז זה לא חזר על עצמו. הזוגיות שלי השתנתה פלאים. אני נינוח ורגוע. זה מדהים - כשאני חוזר וחושב על מה שעשיתי, זה פתאום כל כך רחוק ממני".
את השיחות של מאות גברים בשנה מקבלים שישה מתנדבים בלבד (ימי א'-ה', בשעות 16:00-09:00), שבמידת הצורך חוזרים לטלפון שהשאיר הפונה, כיוון שלא כולם נמצאים במוקד בכל יום. רק גברים מאיישים את המוקד. רכז קו החירום, שמוליק הרשקוביץ (35), מסביר ש"גברים חוששים ממענה נשי", ומוסיף: "גברים עם בעיות אלימות חוששים לפנות לגורמים ממסדיים. לפעמים הם מתקשרים לפני אירוע אלים ולא תמיד יודעים מה הם רוצים. זה המקום היחיד בארץ שגברים הנוהגים באלימות או סובלים ממנה יכולים לפנות אליו להתייעץ, לשמוע ולהתלבט".
לדברי הרשקוביץ, אלמוניותם הנשמרת של הפונים מקלה עליהם: "הם יכולים לסדר את הדברים בלב ובראש ולמצוא פתרונות פרקטיים. המטרה שלנו היא לסייע לגברים שמאמינים ברצון שלהם לעשות שינוי". והם אכן מסייעים, כשלא פעם את השיחה הראשונה מבצעת האישה או האמא או הסבתא שרוצות לעזור או לעשות את החיבור, ולפעמים גם חברים קרובים מתקשרים. "יש אנשים שרוצים לעזור לאחר אבל לא יודעים איך - בשביל זה אנחנו כאן", אומר הרשקוביץ.
להבין מה קרה
עידו (34, אב ל־2) הוא סטודנט לתואר שלישי, שנתקל במודעה ברחוב לפני שנתיים והחליט להתנדב במוקד הרגיש כל כך. אחרי כמה חודשים של תהליך הכשרה מורכב שעבר, הוא היה מוכן לקבל את השיחה הראשונה. "אתה רועד בה ומרגיש את כובד האחריות", הוא מתאר, "בפורמט הטלפוני יש לך הזדמנות אחת. אלימות במשפחה היא תמיד סוד, ולגברים קשה יותר להיפתח. אתה מבין שקרו הרבה דברים עד שגבר מסוים הרים אליך טלפון. הדקות הראשונות קריטיות. אנחנו לא מגיעים ממקום שיפוטי, אבל עוברים מהתמיכה לאסרטיביות שתניע אותו לפעולה".
מה הפונים אליכם מספרים?
"נוכחות של ילדים בסיפור וההשלכות עליהם ממריצות גברים להתקשר. אם זה משום שהילדה חזרה להרטיב כי ראתה אותו שובר דברים בבית, ואם זה כי תפס לאשתו ביד בחוזקה מולם. לפעמים הם בהלם, וחלק מהעבודה שלנו היא לנסות להבין מה קרה, מה היו הסיבות, למשל שהגבר לא אוהב ללכת להורים של אשתו".
מה אתה אומר להם במהלך השיחה?
"אני מסביר שאנחנו יוצאים למרתון, שעכשיו הכדור אצלי, אבל בסיום השיחה זה תלוי בו. הוא יקבע לאן זה הולך. אתה צריך להכניס הכל לפרופורציות ולטעת בו את האמונה שזה לא חייב להיות ככה. כשאתה יוצר את האמון, הם משתחררים וזה הופך לשיחה של גבר לגבר - זה המפתח".
ההתנדבות בקו הזה השפיעה עליך?
"כן. לפני העבודה בקו הייתי בבועה, לא הבנתי שיש כל כך הרבה אלימות בתוך המשפחה. זה חידד לי כמה חשוב שתהיה כתובת לאנשים האלה".
אבל הכתובת הזאת, חשובה ככל שתהיה, גוררת לעיתים ביקורת מצד ארגוני נשים. "יש תחושה שזה חייב להיות משחק סכום אפס", אומר הרשקוביץ, "אם אני בצד של הנשים, אני צריך להיות נגד גברים שרוצים לקבל עזרה, ואם אני מסייע לגברים האלה - אז אני תופס צד וגורם נזק לנשים. אני מבין את החשש והקושי, אבל כחברה אנו צריכים לתת מענה למי שרוצה להפסיק את האלימות שלו. יש נשים שזה לא קל להן, אבל גם ארגוני גברים טוענים נגדנו, שאנחנו מסמנים את הגברים וממציאים בעיה שלא קיימת".
הגברים האלה, המכים, נופלים בין הכיסאות?
"אין מי שעוזר לגברים בשלב המניעתי, ואז הם לא מגיעים לטיפול. יש תוכניות במסגרת התערבות החוק, אבל אחרי שהנזק כבר נעשה. הגברים שמתקשרים חוששים שנאשים אותם, שנכעס, אבל אנחנו שם כדי להבין ולעזור להם. השיחה היא תחילת קבלת העזרה, הטיפול יבוא במסגרת אחרת".
הקו לגברים במעגל האלימות במשפחה 1-800-39-39-04
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו