לשבור את הכיס

"מואנה", סרט האנימציה החדש של אולפני דיסני, אינו מתקשה להיות מרהיב, מלהיב ומגניב. אך האם זה מספיק? 

לטעמי לא ממש. שכן שלוש שנים לאחר שתופעת "לשבור את הקרח" סחפה את המין האנושי, נוסחת הפלא הפרוגרסיבית והפמיניסטית שפותחה עבור הסרט ההוא - ושמופיעה כאן בגירסה משודרגת משהו - כבר אינה רעננה וחדשנית כפי שהיתה. ואם לא די בכך, הרי שהאירועים החדשותיים האפלים ומעוררי היראה שמתרחשים סביבנו בחודשים האחרונים בהחלט תורמים את חלקם לכך שהשקפת העולם הוורודה והאופטימית שעולה מתוך הסרט החדש ("אם רק תרצי, תוכלי לעשות הכל!") נראית לפתע מנותקת לחלוטין מרוח הזמנים ופנטזיונרית ברמות על.

אין בכך כדי לומר ש"מואנה" אינו עדיף עשרות מונים על סרט ילדים נחות ואלים כמו "החיים הסודיים של חיות המחמד", לדוגמה. אך יש בכך כדי לומר שגם הוא מדיף ריח תעשייתי, ושלפרקים הוא אף מספק את הרושם שהוא נוצר בתוך מחולל סרטי נסיכות שתוכנת על פי כל הפרמטרים המתבקשים והידועים מראש. 

במילים אחרות, למרות הוויזואליה המסחררת, הדמויות החינניות והמוסיקה המידבקת, אין כאן הפתעות או סטיות או פרצי השראה יוצאי דופן, ואת התחושה שליוותה אותי במהלך הצפייה ניתן לכנות בפשטות "עסקים כרגיל".

במרכזו של הסרט ניצבת נסיכה פולינזית יפה ואמיצה בשם מואנה (אאולי'אי קרוואלהו), שממרה את פי אביה המגונן ויוצאת למסע מסוכן לצידו השני של העולם במטרה להשיב אבן קסומה שנגנבה מאלת החיים טה פיטי. יחד עם חצי אל מקועקע, אנוכי ושמנמן בשם מאווי (דוויין "דה רוק" ג'ונסון), שאותו היא מאתרת על אי מבודד, ותרנגול קצת דביל בשם היי היי, מואנה מתגברת על אינספור מכשולים, יריבים ומשברים בדרך לביצוע משימתה. ומפעם לפעם, היא אף חשה צורך לבטא את רגשותיה באמצעות שיר.

מה שמביא אותנו לשירים הבלתי נמנעים, שנכתבו בידי נבחרת חלומית של יוצרים (בהם הכוכב הלוהט של המחזמר "המילטון", לין־מנואל מירנדה), ושרחוקים גם הם מלהיות רעים. אך למרות שכמה מהפזמונים הנ"ל צפויים להידבק לכם למוח, גם כאן ניתן הרושם שהיוצרים בעיקר ניסו לשחזר/למחזר את ההצלחה של "לשבור את הקרח" ולייצר להיט נוסף ברוח "Let it Go". יוצא הדופן היחיד, במובן הזה, הוא שיר ממזרי בסטייל של דיוויד בואי, שמבוצע בידי חבר להקת Flight of the Conchords ג'מיין קלמנט (המגלם כאן סרטן ענק).

את "מואנה" ביימו רון קלמנטס וג'ון מסקר, צמד ותיק שבין השאר חתום על סרטי דיסני קלאסיים כמו "בת הים הקטנה", "אלדין", "הרקולס" ו"הנסיכה והצפרדע".

מצד אחד, יפה לראות כיצד הסגנון הוויזואלי של השניים התפתח והתעדכן עם השנים, ונחמד גם לאתר בסרט החדש אלמנטים שונים שמתכתבים עם סרטיהם הקודמים. מצד שני, המודעות העצמית המוגברת של היצירה - שבאה לידי ביטוי בשורות כמו "Tradition is our mission" ו"אם יש לך שמלה וחיה בתור סייד־קיק, את נסיכה" - פועלת בסופו של דבר לרעתה, ומדגישה את העובדה שאנו צופים בסרט מהונדס שירד מפס ייצור; בסרט נוסף בשרשרת לא נגמרת של סרטים שנדרשים למלא מדפים על גבי מדפים בבובות, בתחפושות, בחוברות צביעה ובתקליטורי די.וי.די. כי פמיניזם ורב־תרבותיות זה אחלה והכל. אבל בעולם הנסיכות של דיסני, המרצ'נדייזינג הוא עדיין אלוהים.

"מואנה" ("Moana"), במאים: רון קלמנטס וג'ון מסקר. ארה"ב 2016