פרנסיסקו גויה במוזיאון ישראל

ב־10 בדצמבר תיפתח במוזיאון ישראל בירושלים התערוכה "פרנסיסקו גויה: מדריד של יום ולילה". מדובר בתערוכה מקיפה של הצייר הספרדי שפעל בסוף המאה ה־18 ובתחילת המאה ה־19, ובמסגרתה יוצגו יותר מ־100 מיצירותיו בתחומי הציור, הרישום וההדפס.

בין השאר יוצגו בתערוכה עשרה ציורי שמן של גויה שהגיעו מתצוגת הקבע במוזיאון הפראדו במדריד. כמו כן יוצגו כעשר עבודות שהושאלו מאספנים פרטיים ממדריד ומניו יורק, וכן הסדרות הגרפיות של האמן, ובהן "זוועות המלחמה" ו"מלחמות השוורים".

"לרגל 30 שנות תרבות ישראל־ ספרד, הצלחנו להביא את ציורי השמן ממוזיאון הפראדו", מספרת אוצרת התערוכה, שלומית שטיינברג, "לא האמנתי שזה יגיע לארץ. אמרו לי לא לבקש בכלל כי אלה נכסי צאן ברזל, לא מורידים את זה מהקיר".

לדבריה, "גויה פחד מאוד מהאינקוויזיציה. פחד מוות. אומרים עליו שהוא היה מלא בביקורת חברתית ויצא נגד השלטון, אבל זה לא מדויק. הוא אמנם צחק בחלק מהיצירות שלו על מעמד האצולה, אבל הוא היה צייר דיוקנאות במקור שצייר את אנשי האצולה. הוא היה הצייר הראשון של המלך. לאורך כל השנים הוא כן ביקר את השלטון - אבל לא חשף את היצירות האלה. הפחד מהאינקוויזיציה שיתק אותו".

האוצרת שלומית שטיינברג // צילום: אורן בן חקון

עוד אומרת שטיינברג כי מה שהופך את גויה לאמן חשוב היא העובדה שהוא לקח סצנות יומיומיות שהיו מוכרות ברפרטואר האמנותי הספרדי, וטען אותן במשהו נוסף מבחינת משחקי אור וצל, מזג האוויר. "בציורים שלו יש תמיד משהו שהוא מעבר, מיום ללילה, מאור לחושך, מקדרות לתאורה מלאה. הוא כל הזמן בתזוזה", היא אומרת, "הוא הנציח מחד את הטוב והעושר של בני המעמד הגבוה, ומאידך את חיי הלילה החשוכים והאפלים של בני המעמד הנמוך.

"נוסף על כך, מאחר שהוא טייל הרבה באירופה, הוא היה מודע לאופנה ולסגנון הצרפתיים. הוא עשה משהו ששילב את הסגנון הספרדי עם הקלילות והחן של הציור הצרפתי. בשלב מאוחר יותר, ככל שהשתנה המצב הפוליטי בספרד, הוא התחיל לעבור שינויים בעצמו. הוא היה איש חולה. אנחנו יודעים שהוא איבד את השמיעה שלו בסביבות 1795. הוא הפך לאדם חירש לחלוטין ותיקשר בעזרת שפת הסימנים. באחת הסדרות שלו זה מאוד ניכר. יש בה הרבה ציניות, מרירות, ביקורת ורשעות לפעמים, לצד פחד וחרדות".

גויה זכה להוקרה ולהכרה עוד בחייו, בניגוד לאמנים אחרים.

"הוא לא היה מוכר בעולם אבל בספרד הוא היה מאוד מוכר ומקובל. העריכו אותו כצייר וכאדם. הוא היה איש קטן, גוצי, מתולתל, לא איזה סנוב יפה תואר שהתנשא עליהם, איש פשוט שמאוד אהבו את חברתו. היום הוא ללא ספק נכלל ברשימת 25 האמנים המשפיעים והמובילים בעולם האמנות בכל הזמנים".