גובה הלהבות

גן בנימין סימן טוב היה לפני יותר מ־40 שנה "המתריע בשער". הוא הזהיר לפני מלחמת יום הכיפורים שהמלחמה קרובה ואף התעמת בשל כך עם מפקדיו. דיווחיו הושתקו והוא כמעט הושלך לכלא.

רק לימים הפך סימן טוב לגיבור, זכה להוקרה ושמו אף הפך למושג, שבו משתמשים כאשר מבקשים להצביע על דמות או גורם שהתריעו מראש על סכנה ואין שועים להם, עד שתחזיותיהם מתממשות.

השבוע, אחרי "מלחמת ששת הימים" באש, 1,773 שריפות בשטחים פתוחים, 80 אלף מפונים ומאות בתים שרופים - לא היה קשה לזהות את סגן סימן טוב של הקרב הזה. הוא נמצא שם כבר שנים, ומתריע כמעט כקול קורא ביער (תרתי משמע) על טרור ההצתות המתרחב: ארגון "השומר החדש".

ביוני האחרון פירסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת דו"ח קשה על הפשיעה החקלאית בישראל. מאחורי הדו"ח עמדו כמה גורמים. "השומר החדש" היה אחד המרכזיים שבהם. טרור ההצתות תופס שם חלק צנוע למדי: רק עמוד וחצי מבין 46 עמודי הדו"ח עוסקים בהצתות, אבל בדיעבד אפשר לומר שהם חלפו מתחת לרדאר של כולנו. כמעט.

אחד הגילויים המדהימים שם מלמד כי בשנת 2014 היו בישראל 28,543 שריפות בשטח פתוח (שהן כ־65 אחוז מכלל אירועי השריפות באותה השנה), אך נפתחו רק שלושה תיקי חקירה באשמת הצתה.

גם אם יוצאים מתוך נקודת הנחה מינימלית, שעשירית מהשריפות בשטחים הפתוחים - בדיוק מאותו הסוג שגלשו בשבוע שעבר אל השטחים המאוכלסים - הן תולדה של הצתה עוינת ולא של רשלנות או מזג אוויר קיצוני, הרי מדובר בנתון כמעט בלתי נתפס.

בחינת נתוני מערך הכיבוי מארבע השנים האחרונות מלמדת ש־2014 לא היתה חריגה. בשנים 2015-2012 תועדו 123,326 דליקות בשטחים פתוחים (64.75 אחוזים מכלל הדליקות), אך באותן שנים נפתחו רק 35 תיקים בגין הצתה, ממוצע של 9-8 תיקים לשנה. מספר ההצתות - הגם שאין נתונים מדויקים לגביו - גבוה לדעת כולם עשרות מונים.

החשודים בשריפת היער בנטף בבית משפט השלום // צילום: אורן בן חקון

יתרה מזאת: אפילו השבוע, כשהתמונה השתנתה באופן דרמטי - הן מבחינת מספר אירועי הדליקות וההצתות והן מבחינת מספר החקירות והעצורים - עדיין נחקר רק מיעוט זניח של הדליקות.

רן שלף, ראש מחלקת חקירות ברשות הארצית לכבאות והצלה, אמר ביוני האחרון לאנשי מרכז המחקר והמידע של הכנסת כי בכל שנה נחקרים רק מקרים בודדים של שריפות בשטח פתוח וכי רוב החקירות, כ־5,000, הן של שריפות במבנים ובכלי רכב. 

אפילו בסוף השבוע שעבר, בעיצומו של גל הדליקות הגדול, כשטפסר שלף סיכם (זמנית) לא פחות מ־1,300 אירועי שריפה בשטח פתוח לאותו השבוע, נחקרו נכון לאותה שעה 30 אירועים בלבד - כשני אחוז מהאירועים! וגם השבוע, כשיותר מ־100 אירועי דליקה כבר היו בחקירה - היה מדובר בלא יותר מאשר שמונה אחוזים מהאירועים. שלף עצמו היה מספיק כן כדי להודות ש"לא ניתן לחקור 1,300 אירועים בשבוע". הוא העריך, עם זאת, ש־70-60 אחוזים מהמעט שנחקר אכן היו אירועי הצתה. 

 

מכת גורל?

הנתונים שבידי "השומר החדש", ארגון מתנדבים אזרחי שפועל בין השאר למיגור הפשיעה החקלאית באמצעות פעולות שמירה של מתנדבים ופעילות חינוכית, מלמדים עד כמה רחבה התופעה; עד כמה מרובים פשעי ההצתה, ועד כמה היתה ההתעלמות מהם עד היום - רחבה. 

האירועים הבולטים ביותר שתיעד הארגון התרחשו לאורך השנים בקיבוץ חמדיה שבעמק בית שאן, שם נרשמו הצתות חוזרות ונשנות בשנים 2002-2005, 2009-2011 (חמש הצתות), 2012-2013 (ארבע הצתות) ו־2015 (שש הצתות). איש לא נתפס. ההנחה של גורמי הביטחון היא שבמרבית המקרים מדובר בניסיון של ערבים לדחוק יהודים משטחי מרעה שהוכרזו כאדמות מדינה, ולתפוס את הקרקע במקומם. אבל חמדיה לא לבד. גם בגבעת ניל"י וב"כרי דשא", ובכוכב הירדן ובבית לחם הגלילית, וכך גם בציפורי, במולדת, בבית השיטה, בגלבוע, בעין חרוד מאוחד, במטולה וביבנאל נרשמו על פי ההערכה (אם כי לא על פי ההוכחה) הצתות רבות, רובן מאותו מניע. 

יהודה מרמור, חקלאי מיבנאל שמחזיק בשטחי מרעה בבקעת יבנאל ובעמק הירדן, חווה אף הוא בעשר השנים האחרונות עשרות הצתות, שנזקן נאמד במאות אלפי שקלים בכל שנה.

"התחושה בכל פעם מחדש היא על סף התקף לב", אומר מרמור, "בקיץ נשרף ובחורף גדל מחדש, אבל לאותה שנה אין לי אוכל לפרות, ונותר הנזק לשאר הצמחייה ולבעלי החיים, והיו הצתות שיצרו סכנה לבתים באזור". מרמור מספר שהמשטרה מגיעה אליו בדרך כלל רק לאחר האירוע, ממלאת דו"ח ורושמת תלונה. "לאחר חודש", הוא מסכם, "התיק נסגר מחוסר ראיות או מחוסר עניין לציבור".

חשוד שתועד מצית שריפה בפארק בגין בירושלים 

על פי נתוני המשרד לביטחון הפנים, נשרפים מדי שנה כ־37 אלף דונמים, שטח השווה בגודלו לכשני שלישים משטח השיפוט של העיר תל אביב. כ־75 אחוזים מהשריפות מתחוללות בחודשים מאי־ספטמבר. חלק גדול מהן, כך מעריכים במשרד, הן תולדה של הצתות בזדון.

אלא שעד השבוע התייחסו הרשויות לטרור ההצתות בשטחים הפתוחים כאל סוג של מכת גורל. אפילו תיעוד מסודר של התופעה או אומדן של אירועי ההצתה בתוך מכלול השריפות מהסוג הזה - אינם בנמצא. אלפי אירועי השריפות בשטחים החקלאיים, ביערות ובשטחים הפתוחים, שהשבוע גלשו לאזורים מאוכלסים, קוטלגו עד היום במסגרת "פשיעה חקלאית", שכוללת גם גניבות של צאן, בקר ורכוש.

אורי ספיר, מג"ד במילואים ומנהל המרחבים של "השומר החדש", אומר כי מי שהזניח עד כה את הטיפול בהצתות בשטחים הפתוחים - דליקות מכלות רכוש, שדות מרעה, גידולים וטבע - קוצר עתה דליקות מסכנות חיים בשטחים הסמוכים למרכזי אוכלוסייה. ספיר נזהר מלהאשים את המשטרה ומג"ב: "אני יודע שהשמיכה קצרה, ואני אפילו יכול להבין את התעדוף של גורמי הביטחון. באמת חשוב יותר ללכוד חוליות של חמאס שמתכננות פיגועי ירי, או להעלות כוחות לירושלים כדי למנוע שם דקירות של אזרחים, אבל צריך להבין - להזנחה ארוכת השנים הזאת יש מחיר. המשמעות היא אובדן קשה של משילות ושלטון בשטחים הפתוחים".

 

מספיק גפרור אחד

השבוע, על רקע שלדי בתים מפוחמים, עשרות אלפי מפונים ונזקים אדירים ברכוש, "נפל האסימון". חקירת כ־100 אירועי שריפות מהשבוע שעבר מלמדת בינתיים כי רק לגבי כרבע (על פי הרשות הארצית לכבאות) יש אינדיקציות שמדובר בהצתה. מתוכם יש ראיות לכאורה רק לגבי 13 אירועים בתחומי יהודה ושומרון ולגבי אירועים בודדים אך מרכזיים בתחומי הקו הירוק. אירועי שריפות נוספים שבהם היו נזקי רכוש ניכרים עדיין נחקרים.

המשטרה והכבאות אינן נחפזות בינתיים לשחרר מסקנות, הגם שהחשדות ברורים. לעומת זאת, רשות המסים, למורת רוחן הגלויה של המשטרה והכבאות, מיהרה השבוע להכיר רשמית בשורה של שריפות כפעולות איבה, או במילים אחרות - כפיגוע. 

במשטרה אומרים שההודעה מוקדמת מדי; שעד להוכחת החשדות, הדרך עדיין ארוכה. אבל בינתיים הכירו האוצר ורשות המסים רשמית כשריפות שנגרמו כתוצאה מפעולות איבה באירועים הבאים: השריפה במושב טל אל ביום ראשון שעבר, השריפה בזכרון יעקב ביום שלישי של אותו שבוע, שם נמצאו חומרי בעירה שהוכנו לצורך הצתה; השריפה בדולב באותו לילה; השריפות ביישובים גילון וטלמון ביום רביעי שעבר (בשעות הלילה); ומוקד אחד לפחות של שריפה בחיפה ביום חמישי שעבר בשעות הבוקר. תלמידי ישיבת ההסדר "אור וישועה" בשכונת נווה שאנן שבעיר תפסו על חם באותו הבוקר צעיר ערבי כשהוא מנסה באמצעות כמה קרטונים להצית צמחייה סמוכה. 

גם השריפות בנירית ביום חמישי, בנטף בשישי שעבר ובחלמיש בשבת שעברה הוכרו רשמית כפעולות איבה. סמוך לחלמיש נמצאו שלושה בקבוקי תבערה ושרידי בקבוקי תבערה שלימדו את החוקרים כי אין מדובר באש ספונטנית. ראיות דומות התגלו גם באזור דולב.

באזור דיר קדיס (סמוך לרמאללה) לכד צה"ל שלושה חשודים במכונית שבה נמצאו מצתים, כפפות ובקבוקי דלק מלאים. גם באזור יצהר, שם הוצתו שדות ואזורים שסמוכים למגורי יהודים, נצפו מציתים מחווארה ועינאבוס. באזור פארק בגין בירושלים נעצר חשוד מחוסאן שנצפה מצית צמחייה באזור. באופן דומה נעצרו שני צעירים מהכפר סאג'ור, לא הרחק מבית ג'אן, ושלושה חשודים מהכפר בסמת טבעון שחשודים בהצתת חורש סמוך.

האפשרות להוכיח משפטית הצתה בזדון בתחומי "ישראל הקטנה" קשה למדי. בניגוד לשטחי יו"ש ומזרח ירושלים, שם רבות מהדליקות הן תוצאה של פעילות עוינת גלויה (בעיקר באמצעות השלכת בקבוקי תבערה, כ־5,500 בארבע השנים האחרונות), הרי בשטחי ישראל הריבונית, דליקות רבות - גם אם נעשו בזדון - הן תוצאה של הדלקת גפרור, השלכת סיגריה בוערת או הדלקת קרטון.

בתנאי מזג אוויר קיצוניים כפי ששררו בשבוע שעבר זה מספיק בהחלט. הרוח ואחוזי הלחות הנמוכים עושים את כל השאר. אירועי זדון שכאלה קשים לפענוח. כדי להגדירם כפעולות איבה צריך להוכיח שאין מדובר בשגגה, כפי שטוענים אוטומטית החשודים, אלא בכוונת זדון. רק במקרים מועטים נתפסים מצבורי צמיגים וזרדים שהוכנו מבעוד מועד להצתה, אך גם אז צריך לקשר בין המצבורים הללו לחשודים ספציפיים ולהוכיח כוונת זדון.

ככל שמתקדמת חקירת השריפות, מתחזקת הנחת העבודה של המשטרה והשב"כ כי הנזקים שגרמו השריפות בימים שני ושלישי בשבוע שעבר, הביאו לגל של מעשי חקיינות על רקע לאומני. תהליך דומה התרחש גם בגל פיגועי הדקירות, שרבים מהם היו "פעולות חיקוי". נכון לעכשיו נראה שאין מדובר בפעולה מתואמת או מאורגנת.

נכון ליום רביעי, 29 מהחשודים בהצתות עדיין שוהים במעצר, ובהם 15 ערבים־ישראלים ו־14 פלשתינים משטחי יהודה ושומרון. החשד שערבים־ישראלים מעורבים בהצתות כבר עורר פולמוס קשה. הוא נוגע בקצות העצבים החשופים של היחסים בין ערבים ליהודים בישראל, וניזון לא רק מהשיעור הגבוה של הערבים־הישראלים בקרב העצורים שחשודים בהצתות בשבוע שעבר, אלא גם מנתוני רקע רשמיים רוחביים יותר. לפי מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך, 58 אחוזים מאירועי ההצתה בארץ מבוצעים על ידי ערבים (דווח כך לכנסת בפברואר האחרון).

נתוני מג"ב על ההתפלגות המגזרית של החשודים בפשיעה חקלאית (שחלקה לאומנית) לשנים 2015-2012 מציירים אף הם תמונה דומה: 1,269 ערבים־ישראלים, 355 פלשתינים ו־399 יהודים. ברוב המכריע של המקרים, צריך לציין, לא הועמדו אנשים לדין ולא הוגש כתב אישום מהסיבות הבאות: עבריין לא נודע, היעדר ראיות או חוסר עניין לציבור.

 

יהיה בדק בית?

אל שדה המוקשים הזה פרצו השבוע בעוצמה, כמעט כצפוי, גם הרשתות החברתיות במגזר הערבי־ישראלי, הפלשתיני והמזרח־תיכוני. אלא שהפעם התמונה אינה חד־ממדית. כמו באינתיפאדת הסכינים, גם הפעם יש רבים שמלבים את האש, מסיתים ורוקדים סביב המדורות. לעומת זאת, יש רבים אחרים שמפרסמים פוסטים או מצייצים הסתייגויות וגינויים חריפים לתופעת השריפות וההצתות. בקרב ערביי ישראל, אפילו בקרב הפלג הדרומי של התנועה האיסלאמית, נשמעו קולות רבים שקראו לארח ערבים ויהודים שבתיהם נשרפו.

הגינויים הקשים ביותר, שבחלק מהם נשזר למרות הכל דם רע, פורסמו על ידי הח"כים הערבים. אלה הוקיעו אך במקביל הדגישו שמדובר בשריפת "המולדת שלנו", וגם מחו על "חשד אוטומטי והדבקת סטיגמות למגזר שלם". לגינויים הצטרפה הפעם באופן יוצא דופן גם הרשות הפלשתינית, שאף שלחה כבאים ורכבי כיבוי שסייעו בפעולות הכיבוי. עם זאת, בתחומי הרש"פ לא חסרו גם הפעם קריאות עידוד למציתים וגילויי שמחה לנוכח הלהבות.

התגובות במדינות ערב היו אף הן מעורבות, כשלצד גינויים רשמיים ועזרה פעילה של ירדן ומצרים בכיבוי האש - שתי המדינות שלחו לכאן מטוסי ומסוקי כיבוי - נרשמו גם שם לא מעט גילויי איבה ושמחה לאיד לנוכח הלהבות.

מקרב ערביי ישראל, התגובה הבולטת והנסערת ביותר שייכת ליו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, שהבהיר בכעס למראיינו, ח"כ לשעבר שרון גל, שהשריפה היא פגיעה בכולם, "...הכרמל הוא שלי לא פחות משל כל בן אדם אחר... אלה העצים שלי... זה המקום שלי, אני פגוע פה, לא אתה! ... זה היער שלי, אלה הם העצים שלי, נולדתי פה, אבא שלי נולד פה, סבא שלי נולד פה... זו המולדת שלנו..." עמיתו למפלגה אחמד טיבי הבהיר שאם יתברר שרוב הדליקות הן הצתות של ערבים זה יהיה דבר נורא, "מגונה ושפל", שיחייב גינוי ובדק בית בחברה הערבית. הוא סירב עם זאת לאמץ את המינוחים "טרור" ו"אינתיפאדה" בנוגע לשריפות או להצתות. 

ממרחבי הרשתות החברתיות בערבית ראוי לציון אולי פוסט מייצג אחד שמלמד על מניעיהם של לפחות חלק מהמגנים: "נשרפים העצים, ההרים, המישורים, כלומר המולדת... האם הפכנו להיות חלשים עד כי אנו חשים התרגשות רבה משריפה של עץ...? הלוואי שננצח את בורותנו יום אחד", ומגיבים אחרים שאלו באותה הרוח - אנחנו נחזור לשם יום אחד, למה שנשרוף? 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו