כשהירוק הפך לשחור בעיניים

ביום שישי, כאשר האירה השמש בשמי חיפה ולוחמי האש ומטוסי הכיבוי עסקו בכיבוי סופי של האודים העשנים שעדיין לחשו, התבררו אט אט מימדי השריפה הגדולה שבערה יום קודם לכן במזרח הכרמל והנזקים העצומים שהותירה. אלפי דונמים של חורש נשרפו עד עפר, מאות בתים ניזוקו קשה מהאש, עשרות מבנים הפכו ללא ראויים למגורים ומאות משפחות נותרו ללא קורת גג, ואת השבועות הראשונים של החורף ייאלצו להעביר לא בביתם החמים והנעים, אלא בדיור חלופי או בבית מלון.

גם לי היה קשה לראות את נזקי השריפה. אמנם אני לא מתגורר במזרח הכרמל, אבל הכרמל הוא חלק מנוף חיי מאז נולדתי. יום יום, הכרמל היפה בהרים, ההר הירוק כל ימות השנה, נפרש מול עינינו, תושבי האזור. קשה וכואב היה לראות שוב את הר הכרמל מצולק בכתם שחור ומעלה עשן - שש שנים לאחר שעלה באש בפעם הקודמת, בשריפה שגבתה את חייהם של יותר מ־40 שוטרים, כבאים, סוהרים ואזרחים.

נוכח המראות הקשים של נזקי השריפה, המבטים הנפולים של אלו השבים לבתים שהותירו מאחור וכעת ממתינה להם עבודת השיקום הקשה - גם הנפשית, גם הפיזית וגם החומרית - קשה היה לי שלא להיזכר בדברים שאמר יו"ר הרשימה המשותפת ח"כ איימן עודה, שהוא גם תושב חיפה ובעבר היה גם חבר מועצת העיר: "זה הכרמל שלי, אלו העצים שלי שעולים באש, זו המולדת שלי, אני הוא הפגוע כאן. לא אתם. אנחנו בני הארץ הזו. סבא שלי ואבא שלי נולדו כאן ואני וילדיי..."

ובכן ח"כ עודה היקר, הכרמל הזה הוא גם הכרמל שלי לא פחות מהכרמל שלך. ועצי האורן הירוקים שהפכו לאפר ועפר בגלל מעשיהם של בני בליעל הם תבנית נוף ילדותי לא פחות מתבנית נוף חייך והמולדת הזו היא שלי ושלך. גם אבא שלי, אחי, אני וילדיי נולדנו כאן. אנחנו לא פחות בני הארץ ממך. גם אבי כשהיה בן 7 נאלץ להסתתר מהפצצות מטוסי הקרב האיטלקיים במלחמת העולם השנייה, שעה שצעד עם אמו, סבתי, מביתם ברחוב השומר לביה"ס שבו למד ברחוב החלוץ עם שכניו היהודים והערבים, כמשפחה אחת.

ח"כ עודה, מי כמוך יודע עד כמה חיפה מתגאה בדו הקיום הנדיר השורר בעיר בין יהודים וערבים במשך מאות שנים. הסיפור שסיפרו לי סבי ואבי, כיצד הפצירו תושבי חיפה היהודים בשכניהם הערבים שלא לעזוב את העיר עם פרוץ הקרבות של מלחמת העצמאות והידיעה כי שיירת הנשק הערבית הושמדה במפרץ חיפה, חרות בזיכרוני ומלווה אותי כל חיי. הסיפורים כיצד התייצבו תושבי העיר היהודים להגן בגופם על בתיהם ורכושם של הערבים מפני מעשי ביזה כי "השכנים הערבים הם המשפחה שלנו והם יחזרו בקרוב".

אני רוצה להאמין שאיש מהחשודים הערבים בהצתות בחיפה אינו תושב העיר. בשנים האחרונות יש מי שמנסה מהצד היהודי והצד הערבי לערער את דו הקיום בעיר. סיסמאות לאומניות כפי שהפריחו לאוויר ח"כ עודה וחבריו לסיעה משרתות את אלו המבקשים לשרוף תרתי משמע את הגשר החיפאי המאחד בין יהודים וערבים. למרבה המזל, הציבור הערבי לא הלך שבי אחר סיסמאות אלו, וח"כ עודה החליף את דף המסרים הלאומני בגינויים למציתים ולמסיתים.