אין מקום להאשים את הציבור הערבי בגל ההצתות. הח"כים מהרשימה המשותפת הביעו שאט נפש, התושבים גילו נכונות לסייע והרשות הפלשתינית העמידה את ציודה לעזרת לוחמי האש. אין מקום להסתה. אך שלא בסתירה לכך אני מציע למשטרה ולשב"כ לצאת מן הקופסה המחשבתית, ולא לראות באש הזרה פרק נוסף מהזן של אינתיפאדת הסכינים.
נכון, פרק הסכינים ניזון מהסתה ברשתות החברתיות ומהחלטה של יחידים - כל אחד לעצמו - להניף סכין ולפגוע ביהודי. יש גם סימנים כאלה בנושא האש. המשטרה והשב"כ מסתפקים בכך, ומשלל החקירות העוסקות בחשודים שהם ערבים־ישראלים ושוהים בלתי חוקיים ופלשתינים מהשטחים, מסיקים מסקנה כי גם הפעם אין יד מכוונת, מרכזית, פיקודית, מבקרת.
בנקודה זו מוצע להם בזאת "לעשות חושבים" ולבחון את הדברים בגישת "איפכא מסתברא". מפני שהתארגנות להצתה צורכת יותר זמן והידברות מאשר החלטה ספונטנית של יחיד ליטול סכין ממטבח ביתו ולצאת לרצוח; ומפני שיותר ממחבל אחד נוטל חלק במעשה, והחומרים אינם בהישג יד יומיומי.
אם עלה בידם להתארגן במהירות כה רבה של כמה שעות מאירוע לאירוע, יש חשש, או לפחות חובה לבחון, אם הדברים לא הוכנו מראש בהתארגנות אשר קיבלה תדרוך מגורם מרכזי (אם לא ארצי כי אז אזורי. כבר היו תופעות כאלה ב־47', בטרם התערבו במלחמת השחרור צבאות סדירים).
המשטרה והשב"כ מעוניינים לחשוב כי מדובר בפעולה של יחידים. הרי אילו התברר אחרת, היתה מתעוררת השאלה מדוע נרדמו בשמירה? ערבים כה רבים מעורבים בהכנות, וגורמי הביטחון הישראלים לא ידעו? זו מדיניות של בת יענה. אבל התבוננות במציאות כדי לסכל הצתות בעתיד חשובה מאי הנעימות הרגעית. חובת הבירור צריכה לעלות על שולחן מפכ"ל המשטרה וראש השב"כ.
• • •
הרים של להבות // אפרת פורשר, יורי ילון
סוף השבוע של תושבי הרי ירושלים וסביבתה הפך לסיוט בוער - ויותר מ־1,000 פונו מבתיהם • בנווה צוף (חלמיש) שבבנימין היכה "דומינו של אש" שוותיקי הכבאים לא זוכרים; החשד: הצתה •בנטף נאבקו לוחמי האש בדליקה במשך 24 שעות; נבדק אם פרצה בגלל בקבוק תבערה
בסוף השבוע קו הרקיע של הרי ירושלים וסביבתה נצבע כתום בוער. ביישובים נווה צוף, נטף ובית מאיר התושבים מצאו את עצמם נמלטים מלהבות ענק, והאש כילתה חלק מהבתים. הודות למאמצי כוחות הכיבוי, לא נרשמו נפגעים בנפש.
בנווה צוף (חלמיש), יישוב בחבל בנימין, נדמה שהכתובת היתה על הקיר. בשנתיים האחרונות סבל היישוב יותר מ־20 אירועי הצתה על רקע לאומני. לאחר השריפות בדולב ובטלמון חשו אנשי היישוב, שמוקף ביער ובצמחיית חורש, שהם הבאים בתור. אהוד אמיתון, המתגורר ביישוב, סיפר כי ביום חמישי בערב חולק לתושבים דף היערכות ובו הוראות כיצד להתנהג במקרה שתפרוץ שריפה. ביום שישי, בשעה 22:20, התקבל הדיווח הראשוני על השריפה ביער שמתחת ליישוב. על פי החשד, היא פרצה בשל הצתה מכוונת של פלשתינים. בתוך זמן קצר, ובחסות הרוחות העזות והיובש, דילגה האש מעל הגדר של נווה צוף והגיעה אל הבתים. במשטרת מחוז ש"י ובמערך הכיבוי החליטו מייד להורות על פינוי. התושבים, כ־1,000 במספר, הגיעו לנקודת הכינוס - ומשם נלקחו באוטובוסים ליישובים הסמוכים עטרת ועופרים.
התושבים שחזרו הזדעזעו. לוחמי האש בזירת השריפה // צילום: אורן בן חקון
קטסטרופה של אש
רשף אסף אברס, דובר כבאות והצלה איו"ש, תיאר את שהתרחש באותו לילה קשה. "קטסטרופה", כינה זאת, "כבר בהתחלה הגיע דיווח על שריפה גדולה שבאה מהחורש וחצתה את הגדר של היישוב. מייד אחר כך הגיע דיווח נוסף על שני בתים שנפגעו. בנסיעה לשם ראיתי בתוך החורש כיפה כתומה של אש ועוצמה של להבות. המזל הגדול זה המוכנות של היישוב: ברגע שהשמיעו את הצפירה, כולם יצאו החוצה. כשנכנסנו ליישוב, המקום נראה כמו אתר הפצצה. בניין דו־קומתי בוער תופס את זה שאחריו, באפקט דומינו. בלוני גז מתפוצצים, ולכל מקום שמסתכלים רואים רק אש - כדורי אש ענקיים שמדלגים ממבנה למבנה, אל המכוניות, טורפים ומשמידים הכל. מחזה כזה לא ראיתי המון זמן, ואני 'בוגר' אסון הכרמל".
שתי אחיות בלי בית
במשך כל הלילה פעלו לוחמי האש, בסיוע מתנדבים וכוחות צבא, בחירוף נפש. הם התאמצו להשתלט על האש, שבערה בכמה מוקדים ותיעתעה בהם: עברה מבית לבית, דילגה בין רחובות וחצרות וגרמה לעמודי חשמל ותאורה לקרוס, ולבלוני גז להתפוצץ ולהבעיר את השטח אף יותר. עם אור ראשון של בוקר נכנסו לפעולה גם מטוסי הכיבוי, ולקראת שעות הבוקר המאוחרות אתמול כבר נרשמה שליטה מסוימת על השריפה. אז גם התבררו מימדי ההרס: 15 בתים נהרסו כליל בשריפה, וכ־40 נוספים ניזוקו בדרגות שונות.
שלט כניסה ליישוב שנחרך בשריפה, אתמול // צילום: יהונתן שאול
בשעות הצהריים אתמול הגיעו ליישוב אנשי חברת החשמל, שהחלו בתיקונים ובחיבור מחדש של התשתיות שנפגעו. גם מערכת המים ביישוב ניזוקה וטופלה. לאחר צאת השבת חזר לחלמיש חלק קטן מהתושבים.
מרבית הבתים שנפגעו שייכים לתושבים הוותיקים, למייסדי הישוב. קבוצה גדולה מהם בכלל שהתה במהלך השבת באירוע גיבוש בצפון. אחת התושבות שביתה נהרס כליל היתה עפרה ארנון; רק בשבוע שעבר, בשריפה הגדולה בטלמון, נשרף כליל ביתה של אחותה אביגיל סרוסי. במהלך כל השבת קיוו תושבי טלמון, ששמעו על השריפה אצל השכנים, כי בית אחותה של אביגיל לא ייפגע. אלא שהגורל חשב אחרת - וכעת שתי האחיות נותרו כעת ללא קורת גג.
"אחרי השריפה בטלמון הייתי אצל אחותי, עזרתי לה להתאושש", סיפרה עופרה, "בנינו את הבית לפני 20 שנה. בעזרת השם נבנה בית חדש". עופרה, אדריכלית במקצועה, שוהה כעת אצל גיסתה. היא ואחותה עדיין לא יודעות כיצד ימשיכו הלאה. "מחר נקום, ניסע לבית ונראה מה קורה. זה לא ישבור אותנו".
בזמן שפרצה השריפה היו בנווה צוף אורחים רבים, שהגיעו לחגוג בר מצווה לאחד מילדי הייישוב. חלקם שבו לבתיהם עם הפינוי, וחלקם הצטרפו לתושבים המפונים והגיעו איתם לעטרת. עופרה דאגה שגם שם יחגגו לנער בר מצווה, כדי לא לפגוע בשמחה.
רשל כהן, תושבת נווה צוף שביתה ניזוק קשות בשריפה, סיפרה כי היא ובני משפחתה עזבו את הבית מייד כשקיבלו דיווח על המתרחש. את השבת העבירה עם שניים מבניה הקטנים ביישוב עטרת, ואת שתי בנותיה הגדולות שלחה לאמה במודיעין. בנה, שמתנדב במערך הכבאות, נשאר ביישוב והשתתף במאמצי הכיבוי. "כל מה שהיה בתוך הבית עלה באש", המשיכה, "פשוט נס שאף אחד לא נפגע. אנחנו חזקים ואנחנו נעבור את זה".
באתר גיוס ההמונים Projector פתחו במבצע לגיוס כספים כדי לקנות בגדים וציוד בסיסי למשפחות ולסייע בשיקום הבתים שניזוקו. סכום היעד שנקבע הוא כמעט מיליון שקלים.
נזק עצום
קודם לכן, בצהרי יום שישי, פרצה שריפה גדולה נוספת בין מעלה החמישה ליישוב נטף. השריפה בנטף - השנייה באזור בתוך יומיים - העסיקה את לוחמי האש במשך לא פחות מ־24 שעות, הביאה לפינוי היישוב נטף מתושביו. נבדק החשד כי השריפה פרצה בשל השלכת בקבוקי תבערה מהכפר הסמוך קטאנה, אך הדבר עדיין לא אומת. כך או אחרת, מפקד מחוז ירושלים במשטרה ניצב יורם הלוי הורה להגביר את הסיורים באזור כדי למנוע ניסיונות הצתה.
השריפה פרצה, כאמור, ביום שישי אחר הצהריים. למקום הוזעקו צוותי כיבוי, רבים מהם היישר מבית מאיר, שם עסקו בפעולות כיבוי אחרונות של השריפה שפרצה שם בלילה. מהר מאוד התבררו לכולם מימדיה העצומים של השריפה, כשהאש החלה להתקדם במהירות לעבר נטף. המשטרה וכוחות הכיבוי החליטו על פינוי התושבים. במשך כל הלילה פעלו כוחות הכיבוי - יותר מ־150 לוחמים - כדי להדוף את האש. "צריך להוקיר את גבורת לוחמי האש, שבמשך ארבעה ימים ברציפות מצילים את חייהם ורכושם של מאות אלפי אזרחים", סיכם טפסר ניסים טויטו, ממלא מקום מפקד כיבוי והצלה במחוז ירושלים.
בתום לילה ארוך של לוחמה באש, הצליחו הכבאים להדוף אותה מקו הבתים של נטף ולבלום אותה ביער הנמצא ממזרח ליישוב. בבוקר יום שבת הצטרפו מטוסי הכיבוי למאמצים. רק לקראת 15:00 הסתמנה שליטה באש ותושבי נטף הורשו לחזור לבתיהם.
"הכל פיח ועשן סמיך"
הלהבות הגיעו גם אל היישוב בית מאיר שבהרי ירושלים. כשבעה בתים עלו באש בשריפה הגדולה שהתרחשה ביישוב בלילה שבין חמישי לשישי. בתום מרדף עצרה המשטרה שני חשודים בהצתה, ומעצם הוארך עד ליום רביעי. שני החשודים, פלשתינים, מוכרים למשטרה כגנבים, וכעת מייחסים להם עבירה של הצתה על רקע לאומני. במהלך המרדף כוחות המשטרה ככל הנראה הפעילו פצצות תאורה, וכעת נבדק אם השימוש בהן תרם להגברת הלהבות.
השריפה פרצה בסביבות 2:00 בלילה שבין חמישי לשישי. בחסות הרוחות החזקות שנשבו באזור, האש הגיעה בתוך זמן קצר לתוך היישוב. כלל התושבים פונו באוטובוסים אל היישוב שורש הסמוך. מפקד הגיזרה בבית מאיר, להב נתן סולטן, סיפר כי הכוחות נלחמו "בעוז ובגבורה על מנת להגן על הבתים בשטח קשה מאוד".
"ב־2:30 בלילה קיבלתי שיחת טלפון מהחתן שלי ירון, שאמר לי שיש שריפה במושב", סיפרה מרים, מוותיקות בית מאיר, "פתחתי את הדלת וחשכו עיניי. ראיתי את השריפה, שמעתי את הגיצים. הערתי את הבן שלי ולקחתי רק את התיק, הסידור והתהילים שלי. פינו אותנו בשיירות. זה היה ממש בחסדי שמיים, כי הגיצים עפו עלינו. בדרך־לא־דרך נכנסתי אל המושב שלנו וראיתי את כל הזוועות. זה מפחיד: הכל פיח ועשן סמיך. היו לנו ניסי ניסים, כי זה היה עלול להיות אסון גדול. ברוך השם, אנחנו בריאים. היה לנו נס גדול ואין פגיעה בנפש".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו