הרגעים הקשים ביותר עבור אלה שבתיהם עלו באש הם לפעמים דווקא הרגעים שאחרי הלהבות, שבהם הם חוזרים לביתם ומגלים שלא הרבה נותר ממנו ושרכושם, שערכו לפעמים הוא הרבה מעבר לכספי - ירד לטימיון.
בדיוק כאלה היו רגעי החזרה הביתה עבור אייל ורלי גולן, הורים לשלושה, שביתם ברחוב התפוח בזכרון יעקב הפך למפויח וכך גם הבריכה שבחזית החצר. בדרך לקומה השנייה דורך גולן על זכוכיות שבורות ועצים שרופים, ובאוויר עומד ריח נורא של פיח. בחדר של בתו בת ה־12 זרוקות על הרצפה חתיכות מפויחות של מה שהיה בעבר מצלמה. גולן מחזיק אותה בידו ואומר: "קניתי לה את זה במתנה, היא כל כך שמחה, ותראי למה זה הפך". ביציאה הוא מראה כד חרס מפויח עם מטבעות בתוכו, "הילדה שלי בכתה, היא אספה את המטבעות באהבה. אמרתי, 'אל תדאגי אבא יציל אותם', והנה, הם שרדו".
לאחר מכן הוא פותח את מכונת ייבוש הכביסה שכולה שרופה, ומספר ש"אמרתי לאשתי בצחוק, בואי נראה אם לפחות בגד נקי יישאר לנו. צחוק צחוק, אבל זה באמת מה שנשאר. הכל נמחק לנו, נהרס, ומה ששרד את התופת זה כמה בגדים נקיים. כשהתחילה האש הפכתי עולמות כדי להציל את מה שיש לנו, אבל כשקלטתי שאין סיכוי והאש התפשטה במהירות שיא, אמרתי 'כפרת עוונות' ופשוט עזבתי. אנחנו פה עם כוחות ובריאים וזה הכי חשוב, וכמובן גם ששתי הכלבות שלנו אמה וצ'יקה, בריאות. את יודעת מה למדתי מכל זה? שהכי חשוב שיהיה חיוך, את היתר אפשר לרכוש שוב".
רלי גולן בביתה, אתמול // צילום: אי.אף.פי
ליאת מזרחי, מרחוב יגאל אלון, היתה מדיירי הרחובות הראשונים שאושר להם לשוב לבתיהם, והיא חזרה עם שני כלביה שפינתה מהבית לבית הוריה שבהוד השרון. "עם כל השריפה והפיח - שני החתולים שלי נותרו מאחור", היא נזכרת ברגעי הפחד, "פיני נשאר בבית, ורחמים, חתול עיוור, נעלם. עכשיו, כשחזרתי הביתה, הוא חזר אלי מסריח ומפויח, אבל שלם".
גם עופר דמרי, תושב גילון שביתו ספג נזק קשה, השתדל לשמור על מצב רוח אופטימי. "הבן שלנו, רק בן 11, היה לבד בבית והבת היתה אצל חברים", הוא משחזר, "השכנים עידכנו אותנו שהבן בסדר והתפנה איתם ועם יתר המשפחות". גם הנזק הכבד שנגרם לבית ולרכוש לא גרם לדמרי לאבד מהאופטימיות. "נכון, לא נעים לראות את הבית ככה", הוא אומר, "אבל הכי חשוב שאיש לא נפגע והמשפחה והשכנים בסדר גמור".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו