חובש בכיר במד"א, שרון ויקי קלי, היה מהראשונים שהגיע אל הבתים שנפגעו בשריפה בזכרון יעקב כדי לטפל בפצועים. כשנודע לו שבתוך אחד הבתים ממתינה משפחה לחילוץ, הוא לא היסס לרגע.
"כשהתקרבתי לשכונה ראיתי עשן סמיך מאוד, מספר בתים עלו באש, יחד עם כוחות הכיבוי והמשטרה הגענו לאחד הבתים שבער לגמרי. נכנסתי פנימה ולקחתי בידיים תינוקת בת שלושה וחצי חודשים. רצתי איתה החוצה מתוך האש, היא היתה ממש בהלם. חיבקתי אותה ושמתי עליה את המסיכה שהיתה לי על הפנים. רצתי לניידת טיפול נמרץ וצרחתי לאחת הפרמדיקיות 'קחי אותה. קחי. היא היתה בתוך הלהבות'. מסרתי לה אותה ואחר כך חזרתי אל תוך הבית, לחפש את האמא שלה. לא מצאנו אותה עד שראינו שאחד השוטרים הוציא גם אותה מהבית הבוער. בסופו של האירוע פינינו מהבת את האמא יחד עם התינוקת ושני ילדים נוספים בני 7 ו־10".
שרון נפגע גם הוא משאיפת עשן במהלך הפעולות ואושפז בביה"ח הלל יפה בחדרה. כשהוא משתעל ומתקשה לדבר, המשיך וסיפר על פעולות החילוץ: "שאפתי את כל העשן ללא המסיכה. המשכתי לתפקד עם מקרה נוסף של מבוגר שהיה בבית ליד, כשהעיניים שלי שורפות. הגעתי לחדר עם קוצר נשימה, כמעט התמוטטתי.
"במצבים כאלה אתה לא חושב על הסכנה או על פגיעה בעצמך, רק על איך מחלצים אנשים וכמה שיותר מהר. רק לא להשאיר אף אחד מאחור. רק אחר כך, בבית החולים כשאשתי לידי, מודאגת, פתאום נפל לי האסימון. אני אבא לשני ילדים קטנים בני 5 ו־6, ולא הייתי יכול לחשוב שמישהו אחר במקומי, באותה סיטואציה, לא היה נלחם על חייהם. אני פועל על אוטומט, העיקר להציל חיים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו