לפני שבוע תיארתי כאן חלק מחוקי החושך של שרת המשפטים, איילת שקד, שנועדו להחליש את מערכות האכיפה והמשפט בישראל. תיארתי את "אקדח" החקיקה שהניחה שקד על שולחן נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, את תוכנית ההשתלטות שלה על הוועדה למינוי שופטים, את הבריחה שלה מהצעות החוק החשובות באמת. הבעתי חשש שהחושך יסיג בסוף את האור בבית המשפט.
במתכוון פסחתי על החוק ההזוי מבית מדרשם של שקד, בנט וחבריהם ששמו "חוק ההסדרה" - חוק המבקש להכשיר מאחזים בלתי חוקיים שהוקמו על אדמות פרטיות של פלשתינים; חוק המבקש לעקוף את פסיקת בג"ץ, אף שברור שאין בכוחו להציל את עמונה.
פסחתי על החוק הזה כי האמנתי ששרת המשפטים קראה בקפידה את הכרעת הדין של הנשיאה מרים נאור וחבריה בפרשת עמונה; כי היא למדה ממנו מהו שלטון חוק ללא משוא פנים; כי הפנימה את דברי נאור שפסק דין אינו המלצה ויש לבצע אותו.
פסחתי על החוק כי לא האמנתי ששרת המשפטים תעז לשבור כל קוד אפשרי במדינת חוק; תנסה לא לכבד החלטות בג"ץ מלפני שנתיים; תתעקש להוביל אותנו אל מגרשי הכאוס והאנרכיה שעלולים לרסק את המדינה.
לא האמנתי ששרת המשפטים תקדש מלחמה בשופטי בג"ץ במקום להגן עליהם; שתתנהג כמי שאין לה כוונה לציית להם; שתתעלם מהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, ואפילו מהחוק הבינלאומי.
לא האמנתי שזה יקרה ונגיע למקום הזה. השבוע בכל זאת הגענו אליו, והשאלה המתבקשת: מה שקד עדיין מחפשת במשרד הרגיש הזה? מדוע לא מעמידים אותה במקומה?
זה נורא ואני חושש שזאת רק ההתחלה. יהיה עוד יותר גרוע.
חוק ח"כ זהבה גלאון
נכון, בג"ץ עדיין קיים, מגן על ערכי היסוד האחרונים, לא מסכים להתפשר בנושאים שהם בנפשה של מדינה דמוקרטית.
ולמרות זאת - עולה החשש ששקד וחבריה, גם אחרי השיעור באזרחות שקיבלו השבוע, ימשיכו לשפוך שמן למדורת המתנחלים; ימשיכו לנסות להלך אימים על הצבא ועל המשטרה; ימשיכו לחולל מהומות בכנסת - לחפש סיבה למסיבה כדי להוכיח שהם חזקים ובועטים.
זה לחם חוקם, זה מה שמעסיק את שקד - הרבה יותר מהחוקים החשובים שהיא ממשיכה לברוח מהם: החוק לנעילת שערי הממשלה בפני עבריינים; החוק לקציבת כהונת ראש הממשלה וראשי עיריות לשתי קדנציות; החוק להבטחת מקום לנציג האופוזיציה בכנסת בוועדה לבחירת שופטים.
גלאון. כיסא האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים יחזור לבעליו האמיתיים // צילום: דודי ועקנין
לכנסת שמורים בוועדה הזאת שני מקומות - אחד לנציג הקואליציה ושני לאופוזיציה - אבל בשנה האחרונה אין לאופוזיציה נציג בוועדה. הסיבה: ח"כ רוברט אילטוב מישראל ביתנו לא פינה את הכיסא השמור לאופוזיציה אחרי שהצטרף עם מפלגתו לממשלה.
על הרקע הזה ניסתה יו"ר מרצ, ח"כ זהבה גלאון, כבר לפני כמה חודשים לתקן את המעוות ונהדפה בטענה הבאה: כיסא האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים אינו מעוגן בחוק ואינו מחייב איש.
גלאון הבינה, לדבריה, כי "הרוב הקואליציוני נוהג בדורסנות ומנסה להפר את האיזון החשוב בוועדה", והגישה לפני שבועיים הצעת חוק לתיקון המעוות. הליבה שלה: כיסא אחד יישמר לאופוזיציה והיא זו שתבחר בהצבעה חשאית את נציגה.
פשוט, ברור, מתבקש - עכשיו הכדור בידיה של שקד. האם היא תתעלה ותקדם אותו, או שתנסה לקבור אותו? אני מהמר על האפשרות השנייה. היא תתנגד שהכיסא הזה יוחזר לבעליו האמיתיים.
עוד שיעור בשלטון חוק
השבוע העניקו שופטי בג"ץ שיעור נוסף לממשלה, לאיילת שקד ובעיקר לשותפה בבית היהודי, השר אורי אריאל, בשלטון החוק. הם ביטלו החלטה שניתנה שלא כדין להקמת מתקן לאנרגיה סולארית בחוות השקמים על ידי גלעד שרון.
השופט רובינשטיין. צדק (א') // צילום: נועם ריבקין פנטון
המתקן הוקם על שטח שבבעלות רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) בניגוד לעמדת היועמ"ש והיועץ המשפטי של הרשות. השניים אסרו זאת, אבל מועצת רמ"י בראשות אורי אריאל ציפצפה עליהם.
קולה של שרת המשפטים לא נשמע בסיפור הזה, שאותו הציפה התנועה לאיכות השלטון. שקד, אני מנחש, שוב כועסת על שומרי הסף והשופטים - לא חלילה על מפירי החוק - ודאי אחרי שהשופט אליקים רובינשטיין כתב בהכרעת הדין כי האירוע מצדיק את התואר "מדינת הפרטץ'".
מכרז תמוה בקריית מוצקין
החומרים שנערמו בחודשים האחרונים בחדרם של עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת בפרשיות עיריית קריית מוצקין והעומד בראשה, חיים צורי - אדם הנגוע בשחיתות ציבורית חמורה - היו ונשארו קשים לעיכול. הצגנו כאן בעבר חלק קטן מהם ובקרוב נציג קטעים נוספים. יהיה מעניין.
בינתיים נזמין את הקוראים לעיין בהכרעת דין של השופטת המחוזית בחיפה רבקה למלשטריך־לטר מלפני 15 חודשים, שבו קרעה לגזרים את גרסאות העירייה במכרז פומבי מושחת לכאורה; הצביעה על חשדות לתפירת המכרז - ומה שלא פחות חמור: חשפה את ניסיון העירייה להוליך שולל את שופטי בג"ץ. מדובר בשקר שמאחוריו מסתתרים מיליוני שקלים.
המכרז שבו מדובר פורסם בשלהי 2013 ועניינו "ביצוע עבודות חפירה, בדיקה ופינוי קרקע מזוהמת בדלק ובחומצות בשטח המחנה הצבאי הישן כורדני". ניגשו אליו שש חברות, ובאוגוסט 2014 זכתה בו חברת "איזיטופ", אף שהיא לא עמדה בחלק חשוב מתנאי הסף.
החברה שדורגה שנייה במכרז, "יראב" שמה, הגישה ערר לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כבוד השופט אברהם אליקים) ובאמצעות פרקליטה, עו"ד בני שפר, ביקשה להכריז עליה כעל הזוכה. היו לה סיבות טובות לבקש זאת.
השופט אליקים הנחית על העירייה מהלומה ראשונה: הוא הזכיר לה כי "אין לקבל מצב שבו ועדת מכרזים מגמישה את דרישות תנאי הסף בהתאם למציע מסוים ובדיעבד", וקבע: הצעת איזיטופ פסולה בשל אי עמידה בתנאי הסף; עבודתה תופסק בראשית נובמבר 2014; ועדת המכרזים תתכנס שוב לבחור את הזוכה החדש.
מה עשתה חברת איזיטופ שנבעטה החוצה? עתרה לבית המשפט העליון לביטול פסילתה ולעיכוב הליכים בצו ביניים ולאחר זמן נחשפה בקלונה יחד עם העירייה: השופטים אליקים רובינשטיין, חנן מלצר ומני מזוז דחו את הערעור, פסלו את בחירת איזיטופ והבהירו לעירייה כי את העבודות שעדיין לא בוצעו יש למסור לחברת יראב.
השופט אליקים. צדק (ב')
במהלך הדיון שאלו כבודם את נציגי איזיטופ כמה אחוזים מהעבודה הם הספיקו לבצע בפרויקט וקיבלו תשובה מביכה: תחילה טענו נציגי איזיטופ כי הספיקו לבצע 60 אחוזים, אבל כאשר חזרו מההפסקה בדיון, אחרי שנציג העירייה הודיע פתאום לשופטים כי יתפרסם מכרז לשלב ב', הם שינו את גרסתם באופן קיצוני: לא 60 אחוזים אלא 90 אחוזים...
90 אחוזים? מתי הספיקו? כבודם הבינו עם מי יש להם עסק, ביקשו מהעירייה תצהיר וקיבלו אותו כעבור שבוע: 85 אחוזים מהעבודה כבר בוצעו, טען נציגה, ויתרת העבודה נאמדת רק ב־3 מיליון שקלים מתוך כ־20 מיליונים.
כבודם בעליון לא ידעו לאן חותרת עיריית קריית מוצקין ומה מסתתר מאחורי התצהיר המטעה מטעמה והרצון הפתאומי שלה לצאת למכרז חדש. אבל הם קבעו פה אחד: יראב היא הזוכה והיא זו שתבצע את העבודה שעדיין לא בוצעה. הם הוסיפו כי את מה שנלקח ממנה שלא כדין ניתן יהיה לרפא באמצעות פיצויים.
כבודה חושפת תרמית
מה קרה אחרי פסיקת העליון? העירייה המשיכה להתחכם, עיכבה את תחילת עבודת יראב בשלושה חודשים, דרשה מהחברה לחתום על מסמך הסכמה לביצוע יתרת העבודה ב־3 מיליון בלבד ונתקלה בסירוב. ביום שבו נחתם צו תחילת העבודה היא מיהרה לפרסם מכרז חדש...
מי זכה בו שוב? ניחשתם נכון: איזיטופ...
חברת יראב הגיבה בעתירה נוספת ובאמצעות פרקליטה, עו"ד בני שפר, דרשה לבטל את המכרז החדש. הסטירה שספגה הפעם עיריית קריית מוצקין מהשופטת המחוזית רבקה למלשטריך־לטר היתה כואבת במיוחד: כבודה הפכה את טענות אנשי צורי וגרסאותיהם לנלעגות, למופרכות, לחסרות שחר.
השופטת למלשטריך. צדקה (ג')
מה קבעה השופטת? שהמכרז אותו מכרז, למעט תוספת מסוימת; שהמתחם אותו מתחם; שהמטרה של המכרז החדש "זהה למטרה של המכרז הקודם" - והעיקר: שבמכרז המקורי לא היתה מגבלת תקציב ועכשיו האומדן הוא 32 מיליון שקלים...
עכשיו, כשהתפזר סופית הערפל, ביטלה כבודה את המכרז המושחת לא לפני שהסבירה מה דעתה עליו: "הדיווח על היקף העבודה שכבר בוצע, קבעה, היה יותר קרוב ל־60 אחוזים, כפי שנטען תחילה בדיון בעליון, ורחוק מהנתון של 90 אחוזים כפי שנטען בהמשך... הנתון שנמסר לעליון אינו משקף את העובדות לאשורן".
רוצה לומר: תצהיר העירייה לא היה אמת.
ועוד: כבודה מכנה את החישובים הכספיים של העירייה בעניין עלות העבודה האמיתית כ"לוליינות" ושואלת: "היעלה על הדעת שהעירייה יוצאת לפעולה שאינה מתוקצבת על ידיה מראש והתקציב הוא בבחינת נעלם? שממתינים לקבלת הצעת המציע?"
ועוד היא כותבת: "לא ברור מי קיבל החלטה על יציאה למכרז חדש" ורומזת שהדבר עלה לראשונה בעליון - "לאחר הפסקה להתייעצות ולאחר שהובן לאן נושבת הרוח... פרסום המכרז החדש, כאשר העבודות במכרז הראשון לא מולאו וכאשר אין שינוי נסיבות מהותי, חותר תחת עקרונות המכרז שהם שוויון, הגינות, תחרות הוגנת וסודיות".
משפט נוסף בהכרעת הדין המלמד על חומרת הפרשה: "מעבר לכך שמדובר בפגיעה ביסודות המכרז, החלטה כזו פותחת פתח לשחיתות ולהעדפת מקורבים, שכן על ידי מכרז חדש ניתן למנוע זכייה מגורם לא רצוי ולאפשר לגורם מקורב לשפר את סיכוייו".
התנפלות על השופטת
מה אמורה היתה העירייה לעשות אחרי מה שפסק השופט אליקים; אחרי פסיקת שלושת שופטי העליון, רובינשטיין, מלצר ומזוז; ואחרי פסק הדין הנוקב של כבודה? אחת משתיים: או לערער לעליון, או לפנות למשטרה באמצעות המבקר הפנימי, שאליו מפנה כבודה את פסק הדין שלה.
מה עשתה עיריית קריית מוצקין, שהיועץ המשפטי שלה, עו"ד בן ציון מלכה, היה בסוד המכרז הפסול ולא מנע את השערורייה? לא הגישה ערעור ולא פנתה למשטרה. היא ברחה כמה שיותר רחוק משדה המוקשים הזה.
העירייה היתה מאוד יצירתית: היא שכרה שירותי עו"ד פרטי ידוע, פרופ' עומר דקל, מומחה למכרזים שהשופטת הזכירה אותו, והפכה אותו, תמורת כמה עשרות אלפי שקלים, לערכאת הערעור הפרטית שלה על בית המשפט המחוזי...
השורה התחתונה מבחינת המומחה הפרטי: מי שלא היתה בסדר היא בכלל השופטת... לא היתה הצדקה לקביעות שלה בפסק הדין; היא לא היתה צריכה למתוח ביקורת קשה על העירייה; "היא לא היתה צריכה להטיל דופי משפטי או מוסרי באופן התנהלותה".
רוצה לומר: תפסנו את הפושעת. כבודה אשמה בכל. היא לא הבינה מה היא כותבת.
צורי. אנשיו מגוננים על המכרז המושחת // צילום: הרצי שפירא
איך מסביר חיים צורי, באמצעות דובריו, את התנהגות העירייה? ראשית, הוא מצטרף לטרנד החדש נגד התקשורת ומאשים אותנו בכך שהשאלות שלנו "מוטות" ומוכיחות ש"אתם לא נותנים לעובדות לבלבל אתכם".
שנית, דובריו מפנים אותנו כצפוי לחוות הדעת של "גורם חיצוני אובייקטיבי", כלשונם (פרופ' דקל), כאילו אינם מבינים שדקל אינו אובייקטיבי ואין חיה כזאת של ערכאת ערעור פרטית.
שאלנו את צורי, שלדבריו אינו מעורב במכרז ואינו מכיר את הזוכים בו, האם לדעתו חוות דעת פרטית גוברת על פסק דין של שופטת מחוזית בישראל? תשובתו: שתיקה.
ועוד שאלנו: מדוע העירייה לא הגישה ערעור על הכרעת הדין אף שלטענתה היתה זוכה בו? התשובה המביכה: העירייה ביקשה לחסוך כסף ציבורי בגין עלויות הערעור... העירייה היתה נתונה בלוח זמנים צפוף ביותר לטיהור הקרקע...
חול בעיניים פעם אחת, חול בעיניים פעם שנייה - גרסה חסרת שחר על פניה.
נחתום בליבת תשובה העירייה: פסק הדין היה "מוטעה ביסודו", והעירייה פעלה "על פי דין, בהגינות, בתקינות ובשקיפות מלאה". כאילו חמישה שופטים, ששלושה מהם בעליון, כתבו דברי הבל, גרמו לעירייה עוול, טעו והיטעו את הציבור כאשר פסלו את המכרז.
וסרמן מרים ידיים
הנה הבשורה שלה חיכו עובדי הוראה רבים: יוסף וסרמן לא יכהן בעוד כמה חודשים כמזכ"ל הסתדרות המורים. זה סופי. כיסא השררה שלו, המרופד בכסף ובטובות הנאה, יילקח ממנו בקרוב בעקבות הסתבכותו הקשה במעשים פליליים.
וסרמן עוד ניסה בראשית השבוע לדחות את הקץ ולדכא את המרד של נושאי כליו, שעליו בישרנו כאן לפני שבוע, אבל לא הצליח. העסקנים האפורים, אלו שגוננו עליו שנים - אפילו הם - הרימו ראש והודיעו לו: אנחנו בוחרים במקומך יו"ר חדש לסיעת אמ"י.
זה אמור לקרות מחרתיים, בבחירות חשאיות, אבל אצל וסרמן, המנסה בכוח להמליך תחתיו עסקנית מכוחותיו ששמה ג'ינה מרום, שום דבר אינו סופי. אל תתפלאו אם ברגע האחרון תמצא דרך, באמצעות מרום, לדחות את הבחירות האלה.
וסרמן. כיסא השררה שלו יילקח ממנו בקרוב // צילום: אורן בן חקון
כך או כך וסרמן הרים ידיים וביום שני השבוע שלח מכתב כניעה לחברי הסיעה, שבו הזמין אותם להתמודד על תפקיד יו"ר הסיעה. כך או כך הזוכה המאושר בכיסאו ימצא מולו, בקרב על תפקיד המזכ"ל, את גילה קליין, יו"ר סיעת נח"ל, שחשפה את וסרמן בקלונו.
היא לא המתינה למשטרה. היא כינתה אותו בשמו האמיתי: אנטי מחנך. דיקטטור.
כחלון נכנע ללחץ?
משה כחלון, האיש שבכוחו למנוע חקיקה הזויה, מתחיל לזייף? מתחיל לחפש מילוט מהבטחותיו לציבור? מתחיל להתנהג כמו רוב עסקני המפלגות האחרות?
כך לפחות זה נראה. יש סימנים שכחולון מתכופף; מפקיר את מערכת המשפט; מפקיר את תאגיד השידור הציבורי; נכנע ללחצי חצרות בנימין נתניהו ובנט במסגרת דיל לא כתוב, כזה או אחר. שהוא מיישר קו.
כחלון. מתחיל לזייף ולהתנהג כאחרון העסקנים הפוליטיים? // צילום: אורן בן חקון
יש סימנים שכחלון, הנחשב לתקווה הגדולה של מאות אלפים - הופך מהמבוגר האחראי בממשלה לאכזבה הגדולה שלה. אני טועה? הלוואי.