גאווה דרוזית במשכן הכנסת

העדה הדרוזית יכולה לזקוף את קומתה: לראשונה מאז קום המדינה יש לה שישה חברי כנסת. שני הח"כים הטריים, שכיב שנאן ואכרם חסון, הצטרפו לכנסת רק בחודשים האחרונים, עקב פטירתו של ח"כ גדעון עזרא (קדימה) ופרישתו של ח"כ מתן וילנאי (עצמאות) מהכנסת.

ח"כ איוב קרא (57) מהליכוד, תושב דליית אל-כרמל, הממלא כיום את התפקיד הבכיר ביותר מקרב נציגי הדרוזים, סגן שר לפיתוח הנגב והגליל, מאמין ש"העובדה הזאת תאפשר לנו לקדם טוב יותר את צורכי העדה. עם זאת אסור לנו לשגות באשליות שעכשיו כל הבעיות ייפתרו, משום שכל אחד מאיתנו מייצג מפלגה פוליטית שיכולה להטיל עלינו משמעת קואליציונית ולחייב אותנו להצביע בהתאם למדיניות הממשלה".

עמדתו של ח"כ מג'לי והבה (58) מקדימה שונה. "אני מאמין שבנושאים חברתיים הקשורים לעדה שלנו כל אחד מחברי הכנסת יצביע בהתאם למצפונו ולהבנתו ולא ייכנע לתכתיבים המפלגתיים. לצערי, כשהפחיתו 39 אחוזים מהתקציב הדו-שנתי המיועד למגזר הדרוזי, רק אני
וח"כ סעיד נפאע (בל"ד) הצבענו נגד. לעומת זאת הדרוזים האחרים הצביעו בהתאם להנחיית סיעתם". והבה, תושב בית ג'אן, שהיה בעבר סגן שר החוץ, מספר בגאווה כי אפילו הספיק להיות במשך 21 יום ממלא מקום נשיא המדינה בתקופת כהונתו של משה קצב. הוא מכהן בכנסת משנת 2003 ומייצג בהצלחה רבה את בית הנבחרים בכנסים בינלאומיים של נציגי פרלמנטים.

נאמנות לעדה - ולמפלגה

ח"כ נפאע (59), גם הוא תושב בין ג'אן, אינו תולה תקוות רבות בכך שתגבור כוחם של הדרוזים בכנסת יסייע להם לקדם את פתרון הבעיות החברתיות של העדה. "יש בינינו שיתוף פעולה בנושאים חברתיים, אבל לצערי בנושאים שעקרוניים לדרוזים, למשל הקיצוץ בתקציב שמיועד למגזר שלנו, הח"כים קרא וחמד עמאר (ישראל ביתנו) התיישרו עם הקו של מפלגותיהם".

אופטימיות רבה לגבי היכולת לפעול במשותף לפתרון בעיות העדה מבטא ח"כ שכיב שנאן (52) מסיעת עצמאות. הוא מתגורר בכפר חורפיש ומכהן בכנסת רק שלושה חודשים. "חשוב לזכור שחמישה מתוך ששת חברי הכנסת הדרוזים הם בקואליציה, ולכן עלינו להתארגן בצורה מסודרת ולקבוע רשימה של מטרות שיש לקדם, ובהן, בראש ובראשונה, נושא התכנון והבנייה, תוכניות המתאר ובניית שיכונים לחיילים משוחררים", הוא אומר. "עלינו גם לפעול לצמצום האבטלה ולמציאת מקורות תעסוקה. עלינו להניח בצד את המחלוקות הפוליטיות ולטפל בבעיות החברתיות".

ח"כ אכרם חסון (52) מקדימה, תושב דליית אל-כרמל, מספר בגאווה כי 23 מבני משפחתו משרתים בצה"ל - חלקם בדרגות בכירות, אבל "לצערי אין לנו השפעה על החיים בישראל. אין לנו כמעט ייצוג במערכת המשפטית, אין לנו שום השפעה בתחום ההיי-טק".
עם זאת הוא מאמין שנפלה בידי ששת חברי הכנסת הדרוזים הזדמנות פז להשפיע על המערכת הפוליטית: "נוכל להשפיע רק אם נפעל יחד ונגייס את המפלגות שלנו למען הדרוזים, עניי כפרינו קודמים. אם יש חבר כנסת שלא מוכן להפר את המשמעת הקואליציונית, שיניח את המפתחות".

לדעת ח"כ חמד עמאר (48) מישראל ביתנו, תושב שפרעם, העובדה שחברי הכנסת הדרוזים מייצגים חמש מפלגות שונות דווקא מעודדת ומעידה על ההשתלבות המוצלחת של בני העדה בחברה הישראלית. "כל חברי הכנסת שלנו, למעט ח"כ נפאע, מייצגים מפלגות ציוניות", הוא מסביר. "זה מלמד שהדרוזים רואים עצמם חלק אינטגרלי מהמדינה". ח"כ קרא סבור שהפיצול מלמד על כך "שהדמוקרטיה השתרשה בתוך העדה והפכנו להיות חלק מההווי הישראלי, איננו עשויים מקשה אחת".

גם ח"כ שנאן מאמין ש"ההשתייכות שלנו לכל הזרמים הפוליטיים כמעט, מישראל ביתנו בימין עד בל"ד בשמאל, מעידה שאנו חלק מהפסיפס הישראלי. אינני אוהב את המליצות על ברית דמים בינינו לבין היהודים, זה קשקוש, גם אין לי בעיה עם הדגל וההמנון, יש לי בעיה עם השילוב האמיתי שלנו בחברה. בכך עלינו לטפל".

* * *

משתלבים, ושואפים ליותר