בירידה מכביש מספר 1 אל כביש 38, שמוביל משער הגיא אל בית גוברין, מתחילות ההתלבטויות. לעצור לפלאפל אצל ציון במסילת ציון? להיכנס לראות מה חדש ביקב פלם, בצומת אשתאול? יהיה זמן לבירה טרייה במבשלת שריגים? ומה עם המקום החדש של יקב ספרה? הזמן קצר והאפשרויות אינסופיות, בעיקר בחודש נובמבר, שבו מתקיים באזור, בפעם ה־18, אחד מפסטיבלי היין המוצדקים ביותר שיש לנו - פסטיבל היין במטה יהודה. אבל כמו האחים ג'ייק ואלווד בלוז, בסרט ההוא, הזכרתי לעצמי שיש לי משימה, התעלמתי מהפיתויים שבדרך, פניתי שמאלה לגבעת ישעיהו ונסעתי בעקבות השלטים אל "משק יין הנס שטרנבך".
מקסי, סטודנט לייננות באוניברסיטת גזנהיים שבגרמניה, שמסיים בימים אלה תקופת התמחות במשק היין, סידר בקבוקים על שולחן בקצה המרפסת המשקיפה אל נחל שוכה ונחל חכליל והגבעות המכוסות בירוק כהה של סוף הקיץ. אחרי כמה דקות הגיע גם גדי שטרנבך, היינן והבעלים, שהיקב קרוי על שם אביו. בשנת 1996, אחרי שלמד גיאולוגיה באוניברסיטה העברית, עבד כרועה צאן והדריך טיולים בסיני, נטע גדי את הכרם הראשון שלו מתחת לחורבת ג'נבא, ליד תחנת הדלק שבצומת האלה. שלוש שנים מאוחר יותר ייצר את מיכל היין הראשון, בשיתוף פעולה עם גדי ברקאי וסנדרו פלגריני, שהוא היום הבעלים של יקב "לה טרה פרומסה" בקיבוץ גת.
"לי היה כרם", מספר שטרנבך, "לגדי היה מרתף, וסנדרו איטלקי אז הוא ידע לעשות יין". פלגריני פרש בשנת 2000 כדי לעשות יין בעצמו מענבי הגליל העליון, ובשנת 2003, אחרי ניסיון להתפרנס מגידול כלניות, גדי החליט לקחת את ענייני היין קצת יותר ברצינות. ב־2005 הוא השיק את היין הראשון שלו: "ג'נבא 2003" - קברנה סוביניון מכרם יחיד - ושנה מאוחר יותר את "נחל חכליל" - בלנד של יינות מענבים שגדלו בכרמים שכנים. "ואז", הוא נזכר, "היינו צריכים למכור הכל".
יינות הביכורים זכו במדליות זהב בתחרויות בינלאומיות, הביקוש עלה, ובשנת 2008, אחרי שהוא אכן הצליח למכור את הכל, הגדיל שטרנבך את הייצור בחמישים אחוז, והיקב שתוכנן להפיק 10,000 בקבוקים בשנה החל לייצר 15,000 בקבוקים בשנה. בשנת 2010 הוא נטע כרם נוסף, שבו הוא מגדל ענבי סירה, פטי ורדו, סוביניון בלאן, ויונייה ורוסאן. היינות של שטרנבך, שנמכרים בעיקר במשק, הם יינות מהנים, צנועים ועשויים היטב, שמבטאים יפה את אופיים של האזור ושל מי שעושה אותם. חלק מהם מתיישן באופן מרשים ביותר. אין לי ספק שהם ראויים לקצת יותר תשומת לב ושאנחנו ראויים ליותר יינות כאלה.
ורוד דה לה פרגולה 2015
ליין, שנעשה מענבי קברנה סוביניון שגדלים על הפרגולה שתחתיה ישבנו, יש ריחות מלאי חיים של פירות אדומים טריים, הדרים ופרחים. בפה מתגלה יין יבש, חומצי, ויחד עם זאת עשיר בטעמי פרי רעננים. במילה אחת: כיף. המחיר: כ־70 שקלים.
נחל חכליל לבן 2015
בלנד בהיר מאוד, שקוף כמעט, של ויונייה ורוסאן, עם ריחות עשירים של פירות טרופיים, תפוחים ירוקים ואגסים, מלווים במינרליות קלה. המגע שלו עם החך נעים ואלגנטי, הטעמים מאוזנים להפליא והסיומת קצרה וחדה. המחיר: כ־80 שקלים.
נחל חכליל אדום 2014
הוא נעשה משבעים אחוז ענבי סירה מכרם ג'נבא ושלושים אחוז קברנה סוביניון ממקורות אחרים, והתיישן שנה בחביות. הריחות שלו בשלים אבל לא מכבידים, בזכות העשבוניות המעניינת והנוכחות הלא מורגשת כמעט של החבית. המגע עם החך מוצק, הטעמים רעננים והסיומת ארוכה. יופי של יין, בעיקר כאשר הוא קר מאוד. המחיר: כ־75 שקלים.
לה ג'נבא, סירה 2013
ממאה אחוז ענבי סירה מכרם ג'נבא, שהתיישנו שנתיים בחביות, נעשה יין סירה קלאסי, עם ריחות של פירות סגולים, בשר ופרחים. המרקם שלו סמיך, המבנה מוצק והסיומת ארוכה. יין אלגנטי ומרשים שנראה כי יתיישן יפה מאוד. המחיר: כ־100 שקלים.
yairgath@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו