בתאריך 14 במאי 1948, או ה' באייר תש"ח, תלוי איך אתם סופרים, אמר דוד בן־גוריון את המילים "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינת ישראל". יומיים בלבד אחר כך, ביום ראשון, 16 במאי, יצאו הבולים הראשונים של ישראל שעליהם מופיעים שקלי כסף משנות "המרד הראשון", הוא המרד הגדול שנערך בשנים 66 עד 74 לספירה והיה המרד הראשון מתוך שלוש מרידות שמרד העם היהודי באימפריה הרומית. בראש הבולים מופיעות המילים "דואר עברי" ובשובל, החלק התחתון של כל בול, מצוין כי על המטבעות מופיעות המילים "שקל ישראל" ו"ירושלים הקדושה". המחיר, אם תהיתם, עמד ביום ההנפקה על 250, 500 או 1,000 מיל, ואילו היום שווה בול מאותה סידרה לא פחות מ־5,500 דולר.
שנתיים לאחר מכן, ב־1950, הוקם השירות הבולאי שהנפיק מאז כ־2,300 בולים בנושאים שונים ומגוונים. רבים מאותם בולים מוצגים כעת בתערוכה חינמית ומיוחדת שתיפתח ביום ראשון (13.11) בבנייני האומה בירושלים, תימשך עד יום חמישי (17.11) ומופקת על ידי השירות הבולאי בשיתוף התאחדות בולאי ישראל.
הבול הראשון שיצא בישראל, שבו מופיע מטבע מהמרד הגדול // צילומים: באדיבות השירות הבולאי
לצד בולים היסטוריים וכאלה שהונפקו עם מדינות שונות, למשל בול בשיתוף אוסטרליה המתאר את קרב הפרשים האחרון בהיסטוריה שבו נכבשה באר שבע מידי הטורקים ב־1917, יוצגו בתערוכה גם אוספים נדירים ופריטים מיוחדים של אספנים מהארץ ומהעולם. לצד כל אלה יוצגו בולים שהונפקו במיוחד לתערוכה, כגון סידרת בולי "תיירות בירושלים" שעליהם הטבעת זהב אמיתי. הבולים, שהונפקו כמחווה לעיר ירושלים, מנציחים את רחוב יפו, גן החיות התנ"כי, טיילת החומות, תחנת הרכבת הראשונה ועוד, כאשר על כריכת הקונטרס מופיעה תמונה פנורמית של מגדל דוד וחומות העיר העתיקה.
הבול לציון קרב הפרשים על באר שבע ב1917
לכבוד התערוכה הונפק גם גיליון בולים מיוחד בשם "הבול שלי", שבו 12 בולים עם איורים פרי יצירתו של השחקן חיים טופול העוסקים באישים ובמקומות הקשורים לירושלים. מדובר במהדורה מוגבלת וממוספרת - 2,999 גיליונות בלבד, כולם עם חתימה אישית של טופול - שאייר למשל את הנשיא ראובן (רובי) ריבלין, השחקן והזמר יהורם גאון, הח"כית לשעבר גאולה כהן, ראש עיריית ירושלים המיתולוגי טדי קולק ז"ל, הסופר וחתן פרס נובל לספרות ש"י עגנון ז"ל, והנרייטה סאלד ז"ל, מייסדת ארגון "הדסה" שהקימה בית ספר ראשון לאחיות בארץ (בירושלים) ועמדה בראש מפעל "עליית הנוער".
אמנות העיצוב
עבור טופול היה איור הבולים פרויקט שחזר בפעם השנייה, לאחר שבעבר אייר את דמותו כ"טוביה החולב" לסידרת בולי "כנר על הגג", אולם יש גם מי שהפכו את איור הבולים למקצוע של ממש. אחד מהם הוא המאייר טוביה קורץ (69) מרמת גן, שהחל לאייר בולים ב־1998 ויצר מאז עשרות סדרות בנושאים שונים ומגוונים.
בול "כנר על הגג" שאייר חיים טופול
"אני מאייר ריאליסטי במקצועי ועוסק למשל באיורי בעלי חיים וטבע, וגם באיורי טנקים, נגמ"שים או מטוסים של צה"ל וגם של צבאות ערב, עבור ענף תודעת אויב של צה"ל", הוא מספר, "עשיתי ציורים לערכים באנציקלופדיות ולספרי לימוד ועבדתי 15 שנה כאנימטור בטלוויזיה החינוכית, שם יצרתי בין היתר את הפתיח של 'פרפר נחמד' ואנימציות סדרות כגון 'רגע עם דודלי', 'רחוב סומסום' ו'הבית של פיסטוק'. תמיד חששתי לאייר בולים, כי חשבתי שזה כרוך בהרבה ביקורת וגם בביורוקרטיה מתישה של ועדות וכו'. פנו אלי מהשירות הבולאי כמה פעמים עד שהסכמתי".
אילו בולים איירת?
"בעיקר בולים של בעלי חיים וטבע, למשל סדרות של חיות ים ופרפרים. אגב, אני גם זואולוג חובב ומתמחה בזה. הסידרה הראשונה שעשיתי היתה בולים של מטוסי מלחמת העצמאות, אחר כך יצרתי גם סידרה של אוניות, סידרה של רכבות, למשל רכבת העמק שחזרה לאחרונה לחיים, ועוד. בדרך כלל פונים אלי לאייר משהו ומשדכים לי מעצב שמחליט על האותיות, הפונטים והקומפוזיציה. זו עבודה משותפת של שנינו".
מה תהליך העבודה באיור בול?
"אני מצייר לפי תמונה. יש לי אוסף תמונות וארכיון גדול מאוד גם בנושא הצבאי וגם בנושא עולם החי. בתהליך העבודה אני מחפש תמונות בארכיון ובאינטרנט ובונה מהרבה תמונות את הסצנה שמופיעה בסופו של דבר על הבול. אני עובד בכל סוגי הצבעים שאפשר לערבב במים, כגון אקריל, גואש, אקוורל ועפרונות, ועושה הכל בעבודת יד כמובן".
אילו בולים שאיירת נצרבו במיוחד בזיכרונך?
"עשיתי סידרת בולים של הציפור הלאומית, הדוכיפת, וסגניותיה החוחית והפשוש, שהושקה בכנסת בקיץ 2014. עשיתי גם סידרה של הדמויות מ'פרפר נחמד', כאשר בשובל הבול שמתי חלקים מהפתיח שאיירתי".
בול של "פרפר נחמד" שאייר טוביה קורץ
מעצבת בולים נוספת היא מירי ניסטור (44), בעלת הסטודיו "דודו דיזיין" העוסקת בעיצוב אריזות ובמיתוג, שהגיעה לעיצוב הבולים כסטודנטית בבצלאל. "התחלתי לעצב בולים בגיל 24, כחלק מקורס עם מעצב הבולים המוכשר והוותיק מאיר אשל. עשיתי סידרה של 12 בולים בנושא חודשי השנה, אבל הם יצאו רק בשנת 2002, שנים אחרי שעיצבתי אותם, כי היו ויכוחים ומחלוקות על הצביון הדתי שלהם".
מחלוקות?
"שר התקשורת הוא אחד הגורמים האחראים לאישור הבולים, כך שיש לפעמים גם קצת פן פוליטי. כשעיצבתי את אותה סידרת חודשי השנה, שעד שאושרה עברו במשרד התקשורת כמה וכמה שרים, ביקשו מאיתנו להתייחס למשל לחגי ישראל. בחנוכה שמתי את הנרות הצבעוניים שכולנו מכירים, ובפורים שמתי רעשן מעץ. לאחר מכן ביקשו ממני לבחור סמלים דתיים יותר, ואפילו הלכתי למוזיאון ארץ ישראל לצלם יודאיקות, אבל בסופו של דבר ביקשתי להישאר עם הכיוון המקורי שהיה פשוט ונגיש יותר - ולשמחתי, זה אכן מה שנבחר".
מאיפה מגיעים הרעיונות לבולים?
"כמעט כל הרעיונות מגיעים מהשירות הבולאי, בלי קשר למעצב. הם מכינים מראש נושאים לכל שנה ומוציאים הצעות למכרזים בכל נושא. המעצבים מגישים בעילום שם סקיצות לוועדה בשירות הבולאי, ומי שנבחר מתקדם בתהליך עיצוב הבול. הרעיונות הם בדרך כלל מאוד פוליטיקלי קורקט ויש פיקוח ואישורים על הרעיונות המוצעים. השנה, למשל, ברור לגמרי שיהיה בול של שמעון פרס. הם מחפשים בדרך כלל דברים שנמצאים בקונצנזוס ופחות פוליטיים במובהק".
יש מסרים שעוברים דרך הבולים?
"בשירות הבולאי אומרים תמיד שהבולים הם שגרירים של ישראל וצריכים להעביר את הייחודיות שבה. כמעצבת, יש מקום לאמירה אמנותית ואישית, אבל לא למסר פוליטי. עכשיו, למשל, עשיתי יחד עם המאיירת תמר נהיר ינאי סידרת בולים של עונות השנה והיתה ישיבה של השירות הבולאי בהשתתפותי, שבה חשבנו איך להציג את זה. בסוף הוחלט לשלב איור עם צילום בכל עונת שנה, ממקום בארץ שהעונה הזו בולטת בו במיוחד. בבול האביב רציתי מאוד שתהיה פריחת הכלניות בנגב המערבי, שהיא משהו ייחודי שאין בכל מקום. חיפשנו המון תמונות ובסוף מצאנו תמונה שצילם קצין ביטחון של אחד היישובים בעוטף עזה, ששילבנו עם איור של ילדים.
בול האביב מסידרת עונות השנה של מירי ניסטור
"אני משתדלת תמיד שבבולים שלי יהיה משהו שמח וצבעוני, כי היום בקושי רואים את הבולים ואם בשנייה שמישהו מקבל את המעטפה הוא יסתכל על הבול ויעניין אותו מה יש בו - עשיתי את העבודה שלי. אני משתדלת לעשות משהו קליט, ברור וחזק, גם מבחינת העיצוב וגם מבחינת המסר, כדי שיתפוס את תשומת הלב. אגב, גם בשירות הבולאי וגם האספנים מתייחסים לעיצוב הבולים כאל אמנות, והרבה מהם מגיעים אלי ומבקשים חתימה על הבול. לשירות הבולאי אסור על פי תקנון כמעט לשנות לנו את הבול, הם אמורים לקבל מוצר מוגמר".
אילו בולים שעיצבת את זוכרת במיוחד?
"עשיתי סידרה של שפת הסימנים הישראלית, שבתהליך העבודה עליה הלכנו למרכז של חירשים וצילמנו תנועות של ברכות, מילים כגון תודה ובבקשה, וכמובן נשיקה, שיהיה אופטימי. היה קשה להעביר מחווה של תנועה דרך הבול, אבל בסוף הצלחנו להעביר את המחוות בתמונה קפואה. צילמנו גם את כל האל"ף־בי"ת בשפת הסימנים ושמנו את זה בשובל.
הבול לזכר אריק איינשטיין
"יצא לי גם לעצב הרבה בולים של אמנים מפורסמים שנפטרו, למשל אריק איינשטיין, עפרה חזה, זוהר ארגוב ועוזי חיטמן. זה היה תהליך מרתק של תחקיר וקשר עם בני המשפחה, שחשוב כמובן שיהיו מרוצים מהתוצאה וידעו שהיא מנציחה את האדם בצורה מכובדת. בבול לזכר אריק איינשטיין ניסינו במשך המון זמן ליצור קשר עם אלמנתו, סימה אליהו, ובסוף היא היתה מאוד מעורבת. עברנו יחד איתה ועם הילדים שלה על עשרות צילומים, עד שנבחר הצילום כפי שהיא רצתה.
"גם בבולים של האמנים האחרים ישבתי עם המשפחות שלהם, שמעתי סיפורים וחיטטתי בארכיונים. אלה דברים שבחיים לא הייתי מגיעה אליהם סתם ככה. זה מקצוע שאתה מגיע דרכו להמון תחומים מרתקים ואנשים מעניינים ולומד המון".
מעטפת התעמולה וההסתה
מעבר לתחום העיצוב, ה"שיגעון" האמיתי בכל הקשור לבולים הוא כמובן איסופם האובססיבי שבו עוסקים מאז הודפס הבול הראשון - "הפני השחור" בשנת 1840 בבריטניה - עשרות מיליוני אנשים ברחבי העולם. בישראל, על פי הערכת התאחדות הבולאים, קיימים עשרות אלפי אספנים.
"איסוף בולים הוא תחביב עולמי ממכר, המחייב התעמקות במחקרים, הקדשת זמן ובעיקר אהבה לפרטים. אספן אמיתי אינו שוקל את הרווחים הטמונים בתחביבו", מסביר עו"ד אלי ובר, נשיא התאחדות בולאי ישראל ואספן ותיק. "אספן אמיתי מוכן לנסוע עד לקצה העולם כדי לרכוש בול מיוחד, או לבקר בתערוכות בעולם לצפייה באוספים".
בול מסדרת מטוסי מלחמת העצמאות
אחד מאותם אספנים הוא לורנס פישר (56) מרמת גן, שנולד ברודזיה שהפכה לזימבבואה. פישר אוסף בולים מילדות ("גם אבא שלי אספן בולים") ועלה לארץ לבדו בגיל 17 (הוריו הצטרפו שנה לאחר מכן). פישר הוא מה שמוגדר בשפה הבולאית "אספן נושאי", המתמקד בנושא מיוחד שאותו הוא מגדיר כ"שימוש בכלי דואר ככלי תעמולה נגד ישראל, בדגש על הסכסוך הישראלי־ערבי".
למשל?
"כל מדינה משתמשת בבולים שלה ככלי תעמולה, אבל רובן עושות זאת כתעמולה חיובית, למשל הצגת הטבע והנוף, אישים חשובים או אתרים תיירותיים, אבל במדינות ערב מוציאים כבר הרבה שנים בולים שעוסקים דווקא בתעמולה נגד ישראל. הבול הראשון שראיתי בנושא הזה היה כשהייתי בן 19 ושירתי כחייל צה"ל בלבנון. הבול הלבנוני הזה, שיצא ב־1965, מראה חרב נוטפת דם במרכז מפת ישראל, והונפק לזכר מה שהם קוראים 'טבח דיר יאסין' שאירע במלחמת העצמאות. אגב, מעניין שמפת ישראל המוצגת על הבול כוללת את שטחי יהודה ושומרון".
הבול הלבנוני לציון האירוע בדיר יאסין. תעמולה והסתה // צילום: אוסף לורנס פישר
מותר להוציא בולים שבהם יש הסתה ברורה נגד מדינה?
"איגוד הדואר העולמי מעביר הנחיות ברורות לגבי מה יכול לכלול בול. כתוב שם שהבול צריך לקדם שלום ואסור שהוא יסית לאלימות או למלחמה, כמו גם לגזענות, לצורך העניין. מנגד, לליגה הערבית יש איגוד דואר משלה שנקרא איחוד הדואר הערבי, ולו יש הנחיות משלו שמאפשרות בולים שעליהם יש חומר הסתה. הבולים שיוצאים בעזה, למשל, עוברים דרך מצרים ומקבלים שם חותמת שאיתה הם יכולים לצאת לכל העולם".
גם הרשות הפלשתינית מוציאה בולים?
"גם הרשות וגם חמאס. בולים בנושא הסכסוך הישראלי־פלשתיני התחילו ב־1964, עם הקמת אש"ף. חמאס מוציא בולים בכל אירוע שהוא חושב שיוכל להשתמש בו לצרכיו, למשל אירוע המרמרה.
"גם מדינות ערב מוציאות בולים שקשורים לפלשתינים. בספטמבר 2000 היה המקרה עם הילד מוחמד א־דורה, שנקלע עם אביו לחילופי אש בין צה"ל לפלשתינים ולכאורה נהרג במהלכם. תמונתו עשתה כזכור רעש גדול בכל העולם, עד כדי כך שישראל אפילו התנצלה על האירוע. אחר כך, כמובן, התגלה שהכל היה מזויף (צוות בדיקה ישראלי שמינתה הממשלה קבע כי הילד לא נהרג מאש צה"ל; י"פ), אבל מה עשו במדינות ערב? השתמשו בתמונה על בולים שיצאו בתוניסיה, באיראן, בירדן, במצרים או בסודאן.
"דוגמה נוספת, דווקא מתחום אחר לגמרי, התרחשה ב־1970 כשנבחרת ישראל בכדורגל שיחקה במונדיאל במקסיקו. בתימן הוציאו סידרת בולים לרגל המונדיאל, ואחד מהם היה 16 המדינות המשתתפות כאשר גם ישראל הופיעה. המדינה כבר הנפיקה את הבול, ואז שמו לב שישראל מופיעה עליו ופשוט אספו את כל הבולים ועשו קו שחור במקום ישראל. אתה מסתכל על הבול ורואה את שמות כל המדינות מופיעים, פרט לישראל שבמקומה יש קו שחור".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו