את הטראומה שחווה רז אלקיים משדרות (18) בשנות נעוריו הוא לא שוכח. לילות שלמים היה מתקשה להירדם, נכנס לחדר המקלחת וצורח כי חשש מירי הטילים מעזה. במשך ימים חי חיים שאינם חיים, הפחד פשוט שיתק אותו. זה מה שגרם לו להוביל פרויקט שמסייע לבני נוער להתמודד עם פחדים וטראומה שנגרמו בשל המצב הביטחוני, במסגרת המסלול לפיתוח מנהיגות של Lead.
"תמיד הייתי נער מוביל, מתנדב. אבל אף אחד לא ידע שגם אני, כילד של 'דור הקסאמים', סובל מטראומה", הוא מספר. "מאז שאני זוכר את עצמי הייתי צריך לרוץ למקלט, חברים שלי נהרגו, זה השפיע עלי, שרט אותי עמוקות. מה שלא השכלתי להבין זה שזה בסדר לפחד.
"בעופרת יצוקה קיבלתי את הבום. התחלתי לחוות התקפי חרדה, לא הצלחתי לעשות דברים בסיסיים, לא יכולתי להיכנס להתקלח כי צעקתי שאני עומד למות. היה לי קשה מאוד לבוא ולדבר על זה עם חברים, סירבתי לקבל את זה שאני לא כמו כולם. כמה שההורים שלי באו וניסו לשכנע אותי לראות איש מקצוע - לא הסכמתי". בסופו של דבר הסכים אלקיים לפנות לאנשי מקצוע, ומה שחווה הוליד את המיזם שלו שנקרא "משחקים רגשות".
"בני נוער בגיל חטיבות הביניים והתיכון פחות מדברים על המצב הביטחוני, הם לא משתפים", הוא מסביר. "החלטתי שאני לוקח ומשנה את זה. הקמתי קבוצה שבאמצעות 'תיאטרון פלייבק' (תיאטרון אימפרוביזציה המשתף את הקהל בהופעה; נ"ד) הם מדברים על הרגשות שלהם, כשגם המצב הביטחוני עלה שם. כל אחד סיפר את הסיפור האישי שלו. בכל פעם בוחרים נער או נערה שמספרים סיפור אישי, ושאר חברי הקבוצה משחקים את הסיפור ששמעו בצורה שלא מבקרת, מעליבה או מאיימת.
"חברי הקבוצה, יחד עם מנחה לפסיכודרמה, נותנים את נקודת המבט שלהם, הם יכולים לשחק את הקסאם, את הנער והנערה שחוו את המקרה או את ההורים. זה גורם למספר לראות איך הוא היה נראה ולאיזה מצב הוא נקלע, ואז אפשר להציע דרכים לפתרונות ומה אפשר לעשות בפעם הבאה שזה יקרה", מציין אלקיים.
"אתה יושב בקבוצה עם נערים שרובם אולי מכירים זה את זה, ופתאום מישהו מספר שהוא חטף התקף חרדה, ואחר מספר על סימפטומים של טראומה, בין שזה הרטבות במיטה או מצבים של קיפאון. אלו שיתופים ברמה העמוקה ביותר. בסוף התהליך אתה מקבל אנשים עם יותר ביטחון".
אלקיים, בחור כריזמטי ממשפחה ישראלית ממוצעת, יתגייס בעוד שלושה חודשים לצה"ל, אבל כבר למד איך לגייס כספים, איך לעמוד מול סמכות ואיך לא לוותר כשאומרים לך לא. "בהתחלה כשהלכתי לגייס תרומות לפרויקט שלי ניסו לנפנף אותי - וחזרתי מהדלת האחורית", הוא מוסיף.
"אנשים שהגיעו לתוכנית של Lead היו מנהיגים בקהילה שלהם, הם נראים בהתחלה כמו מי שחושבים שהם קבוצת אליטה - אבל אז מבינים כמה יש להם ללמוד. זה מכניס אותך לפרופורציות. אני חושב שהמתנה הכי גדולה שקיבלתי שם היא מתנת השינוי - יכולת להסתכל, להשתנות ולשנות. אתה לא צריך להיות העשיר או החזק. אתה לא צריך קשרים, צריך להיות לך הרצון לשנות. החברה כופה עליך לחשוב שבגלל שאתה בן נוער, אז אתה צעיר ולא יכול לשחק במגרש של הגדולים, אבל נוכחתי לדעת שזה לא ככה, אתה יכול לרתום אנשים בקלות יותר כי אתה בא טהור".
כאמור, הפרויקט שאלקיים עומד בראשו נוצר במסגרת השתתפותו ב־Lead, שהוקם במטרה לפתח את דור המנהיגים הבא של מדינת ישראל. מדי שנה נבחרים 120 בני ובנות נוער בכיתות י' מרחבי הארץ, שזוהו כבעלי פוטנציאל למנהיגות ולהובלה. הצעירים מצטרפים לתוכנית הייחודית, המאפשרת להם לפתח את יכולותיהם, להתפתח ולהפוך למנהיגים ולמובילים בתחומם.
במסגרת המסלול, כל אחד מהמשתתפים מקים ומנהל פרויקט חברתי - שאותו הוא מפעיל עצמאית בקהילה, כשהארגון וחבריו לקבוצה נותנים לו גב. היום קיימים עשרות פרויקטים בכל רחבי הארץ שהוקמו על ידי משתתפי Lead, דוגמת "כנפיים של קרמבו" ו"זיכרון בסלון". ההשתתפות בתוכנית לא כרוכה בעלות, וזאת במטרה לאפשר הזדמנות שווה לכל בני הנוער בישראל.
"לחפש פינה חשוכה"
חן פרי, נערה יפה וכישרונית עם תלתלים, רק בת 17 אבל כבר הצליחה לגייס כ־100 אלף שקלים לטובת הפרויקט האישי שלה 'זיכרון מוסיקלי', שמטרתו לחבר בין בני נוער לניצולי שואה באמצעות מוסיקה ושירים מילדותם של הניצולים. היא תלמידת כיתה י"ב באקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים, ואת הפרויקט האישי שלה ב־Lead יישמה לאחר ששנה קודם לכן נענו בשלילה בקשות שלה ושל חבריה ללימודים להתנדב עם ניצולי שואה - בשל גילם הצעיר.
בפגישות שהתקיימו במשך שנה שלמה שיחזרו פרי וחבריה את המוסיקה מילדותם של הניצולים, ובעזרתה למדו להכיר זה את זה. "אמרו לי, 'תסתכלי מסביבך ותחפשי פינה חשוכה'. ידעתי שיש בני נוער שרוצים להתנדב עם ניצולי שואה ולא נותנים להם, והניצולים לא מקבלים הזדמנות לחשוף סיפורים. אני נכדה לסבתא שמשפחתה נספתה בשואה, והסיפורים שלה היו משמעותיים מאוד בעיניי", היא מספרת.
היא שרה ומנגנת, ומגיעה מבית שבו שני הוריה נושאים בתפקידים בכירים. "אני מודה באשמה שתמיד הייתי תלמידה טובה", היא צוחקת, "אבל Lead היה המקום הראשון בחיי שבו הרגשתי שמאתגרים אותי ומוציאים אותי מאזור הנוחות. פעם ראשונה שמסתכלים עלי בגובה העיניים ואומרים לי, 'את יכולה יותר, ואין סיבה שלא תעשי'. לא צריך להסתפק רק בלימודים של בית הספר, לא צריך לסיים צבא ולימודים ורק אז להתחיל להשפיע".
חן פרי. הצליחה לגייס כבר כ־100 אלף ש' לפרויקט שלה // צילום: גדעון מרקוביץ
לדבריה, אף על פי שהתגוררה בירושלים, רק ב־Lead הכירה לראשונה בני נוער דתיים. "זו הפעם הראשונה שדיברתי עם נער דרוזי, וגם המקום הראשון שבו הכרתי ילדים דתיים, ואני רואה שאנחנו בדיוק אותו דבר. זה פתח אצלי צוהר לעולם שלא הכרתי. מגוון רחב של החברה שאני חלק ממנה. אני כבר לא ילדה בת 16 שאומרת לעצמי, 'לא אכפת כל מה שקורה פה, יש לי זמן'. אני רוצה להשפיע".
אבל עם הנתונים שלך ובית תומך - ממילא היית מגשימה את שאיפותייך. אז אולי היה שווה להשקיע בילד משכונה חלשה יותר בירושלים?
"הייתי יוצאת עם תעודת בגרות טובה אבל לא הייתי מגיעה לאותו המקום, הייתי נשארת בבית ספר והייתי טובה במתמטיקה או בספרות. בבית תמיד האמינו בי, אבל האמינו שאני יכולה להיות תלמידה פעילה, לציית להוראות. לא האמינו שאני יכולה להיפגש עם עובדות סוציאליות, לסחוב איתי 70 ילדים בגיל שלי לפרויקט שאני מנהלת ולגייס סכום של 100 אלף שקלים מ'יד ושם' לצורך זה. בסוף הפרויקט העלינו מופע משותף שרץ במשך חמישה ימים ב'יד ושם'. הדברים האלה הגיעו להרבה ילדים, גם לילד שגר בקטמונים, בדרך כזאת או אחרת".
ממד"א לפוליטיקה
פארן רז (17.5), המתגוררת בניר עציון, עוסקת בתחום האתלטיקה ומתנדבת במד"א. בימים אלה היא מובילה יוזמה שנועדה להכניס ערכות הצלת חיים לרכבים בשם עת"ד (ערכת תאונת דרכים)בעלות של 20 שקלים. היא החליטה שהיא רוצה לעשות כל שביכולתה כדי לגרום לכמה שיותר אנשים להיות מסוגלים לתת מענה ראשוני שיכול להציל חיים במקרים של תאונות, ופועלת לחקיקה בנושא שתחייב כל אדם להחזיק ערכה כזו ברכב.
"הרעיון לפרויקט נולד במשמרת רגילה במד"א. נסענו לזירת תאונה בכביש החוף שבה שני בני זוג נפצעו, האישה קשה ובעלה קל. כשהגענו ראינו את הבעל מנסה להרים את האישה, דבר שאסור לעשות מחשש לפגיעה בעמוד השדרה. האישה עדיין משותקת בגלל הטעות הזאת. לנהגים במדינת ישראל אין ידע וכלים להענקת עזרה ראשונה בתאונות דרכים.
"החלטתי לבדוק מה אפשר לעשות ואם יש הסבר איך צריך לפעול, ולא מצאתי. כשהגעתי לכנס יצירתיות של Lead החברים העלו כל מיני רעיונות של אפליקציות ודפי מסרים. ביום האחרון עלה הרעיון לערכה עם מוצרים בסיסיים שישמשו את הנהגים להציל חיים ולמנוע פגיעות קשות", מספרת רז.
פארן רז. "הרעיון לפרויקט נולד במשמרת רגילה במד"א" // צילום: גדעון מרקוביץ
"נפגשתי עם פרופסורים שמבינים בטראומה והחלטנו שיהיו בערכה כפפות, חוסם עורקים, מסיכת כיס להנשמה, תחבושת אישית ומספריים חזקים - כי הרבה אנשים נחנקים מהחגורה. גם במד"א בירכו על היוזמה. אם הערכה תציל חיים של אדם אחד, זה שווה את כל ההשקעה. המטרה הסופית היא שיהיה חוק במדינת ישראל שיחייב את הימצאות הערכה בכל רכב, ועכשיו אני עובדת על זה עם חברי כנסת".
את רוצה להגיע לפוליטיקה?
"כן, אני אמנם לא יודעת לאיזה תפקיד, אבל אפשר להשפיע דרכה ויש לה כוח גדול מאוד. אני חושבת שאנחנו נמציא את הפוליטיקה מחדש. כרגע אני לא מזדהה עם שום מפלגה, אבל אני חושבת שאנחנו נעשה טוב".
הלו"ז שלך לא עמוס ממילא?
"כמעט בכל יום יש לי אימון ריצה, משמרות במד"א ושיעורים, אבל אני משקיעה 200 אחוז וכלום לא בא לי בקלות. זה לא שנולדתי מצטיינת. התוכנית הזאת הפכה אותי לאדם אחר. הייתי בעבר מנהיגה אבל הובלתי דברים קטנים; זה גרם לי להאמין בעצמי, להציב אתגרים ולהעלות את הסטנדרטים. תמיד רציתי לעשות פרויקטים, אבל עד אז לא אמרו לי, 'בואי תעשי את זה, את לא צריכה לחכות לגיל 30', וזה היה שינוי מחשבתי ענק שלקח לי זמן להסתגל אליו".
מלטש היהלומים
מי שעומד בראש מסלול Lead הוא אליאב זכאי, שהיה בעברו יועץ לפיתוח מנהיגות בצבא האמריקני, השבדי והסינגפורי, ובכיר בבית הספר לפיתוח מנהיגות של צה"ל. "כששואלים אותי מה אני עושה, אני עונה שאני מלטש יהלומים", אומר זכאי.
"היהלומים שלי הולכים על שתיים ועושים הרבה רעש. ביהלום האיכות נמצאת באבן, צריך רק להוציא את מה שנמצא בתוכה. אנחנו מחפשים אנשים שמזוהים על ידי הסביבה שלהם כמובילים ומשפיעים - ואת זה אתה רואה כבר בתיכון. אין שום קורלציה בין הצלחה בלימודים, ציונים גבוהים והתנהגות טובה בבית הספר לבין יכולת מנהיגות גבוהה. בעלי הפוטנציאל להיות מנהיגים הם לאו דווקא התלמידים שהמורים אוהבים", מסביר זכאי.
"מדינת ישראל עושה הרבה בסגירת פערים, אבל פחות בפיתוח מצוינות. כשכן עושים את זה, זה נעשה בהקשרים מדעיים", מסביר זכאי. "יש תפיסה של הממסד שבני נוער שיש להם השפעה ואינטליגנציה רגשית ממילא מוכשרים ולכן לא צריך להשקיע בהם, כי מאמינים שהם יסתדרו. התפיסה שלנו שונה, אנחנו מאמינים שמנהיגות, כמו כל סוג אחר של כישרון, היא עניין של פוטנציאל. אם אתה לא נמצא שם בתקופה שבה הפוטנציאל מתעצב, אז סופו להסתיים במשהו בינוני מאוד".
איך מזהים את זה?
"אנחנו פועלים כבר 17 שנה ויודעים מה לחפש. היתרון היחסי שלי זה להיות מסוגל להסתכל על דגימות מסוימות של התנהגות ולזהות מנהיגות".
אבל מנהיגים יכולים להיות גם בעלי השפעה שלילית.
"כאמור, אנחנו לא מחפשים את התלמידים הכי טובים עם ההתנהגות הכי טובה, אנחנו מנסים גם להגיע לנער שבית הספר לא המליץ עליו דרך 'חבר מביא חבר' או דרך הרשתות החברתיות. בתי הספר ממליצים על מועמדים, חלק עושים עבודה טובה וחלק פשוט שולחים לנו את הייצוגיים כדי לעשות שם טוב לבית הספר. אנחנו מחפשים גם נערים שנשרו מבית הספר. ברגע שיש לך מנהיגות, עם כיוון נכון אפשר לקחת את זה למקום חיובי".
החניכים של התוכנית מאותרים כבר בכיתה י', כאשר מתוך 5,000 מועמדים מתקבלים רק כ־120 נערים ונערות. התוכנית מלווה אותם עד גיל 35, ובארגון נמצאים בקשר עם כמעט 80 אחוז מהבוגרים, ובהם סטארטאפיסטים ויזמים.
לסיכום, זכאי מספר כי הוא צופה לבוגרי התוכנית עתיד מבטיח: "אנחנו מלווים את הבוגרים עד גיל 35 משתי סיבות; קודם כל כי אנחנו תופסים מנהיגות לא כעניין טכני אלא כבחירה זהותית. שנית, גיל ההתבגרות נמשך בעצם עד גיל 35. אני חושב שיש לנו חניכים שגם ימשיכו לפוליטיקה ואף ייצרו את הפוליטיקה מחדש. יהיה משבר גדול ואחריו יהיה סדר אחר - והחבר'ה האלה יובילו אותו. זו האחריות שלהם. מספיק עם כל הבכי והתלונות על 'מנהיגות מחורבנת', בואו נגיד מה אנחנו רוצים שיהיה, ונעשה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו