השכונה של השכונה

שולחנות עגולים פוזרו במועדון רידינג 3 בתל אביב, וסביבם התיישבו חיילים וחיילות במדים, לא מעט חובשי כיפה לצד נשים מבוגרות, ואפילו "לירן חולצה אפורה" שתפס לעצמו את הכיסא הכי קרוב אל הספה המנוילנת שהוצבה במרכז המועדון. כולם מרימים יחדיו כוסית לחיים, ולרגע נזכרתי בשמעון פרנס - יום שישי בערב ויש טברנה בטלוויזיה שלי.

ירון אילן, אלירז שדה, עינת שרוף, קותי סבג ועכשיו גם אבי הזמר - בערוץ 24 מוכיחים שוב כי לא צריך כישרון או יכולת להחזיק שידור מול מצלמות כדי לקבל תוכנית טלוויזיה. לקשת לקח כמה שנים עד שהם עלו על אבי הזמר, ועכשיו הוא פתאום נראה כמו טאלנט שמתחיל לצאת מפרופורציות. לפני כמה עונות נזרק אבי בבושת פנים מהאודישנים ל"כוכב נולד", כשהשופטים המליצו לו לעזוב את השירה ולחפש עבודה אחרת. ואולם ההצלחה שלה הוא זוכה בחודשים האחרונים במועדונים ובקרב ברנז'ת הסלבס והקולגות עשתה את שלה, והנה גם הוא קיבל תוכנית משלו בערוץ הפיצוציות.

אבי הזמר הוא לא שמעון פרנס. וגם לא בדיוק "השרוף" או קוקו וסטיב. מדובר באבי דנגור, שחקן שיום אחד החליט לשים פאה, גורמט וחליפה לבנה של ערסים ויצר מעין פרודיה על זמרים מזרחיים. הבעיה מתחילה בכך שאבי הזמר מתחיל להיראות מאולץ מדי, וגם הניסיון ליצור מעין פרודיה על תוכניות טברנה למיניהן - בתוספת השפעות מ"המופע של לארי סנדרס" - נראה כל כך לא אמין עד שלעיתים זה אפילו מביך. תוכנית שמנסה להיראות שכונתית חייבת להיזהר מהנפילה לבורות האלו.

הראיונות עם האורחים עברו בקושי רב, לאחר שעלמה זק ורן דנקר הקפידו לענות תשובות הזויות לשאלות הדביליות שהציג המראיין, בזמן שהוא לועס מסטיק ומפנק אותם בחמוצים. לפיכך, השיחות לא הלכו לשום מקום ובשביל סמול-טוק אנחנו לא צריכים תוכנית טלוויזיה. קשה עדיין לקטול לחלוטין את "אבי הזמר מארח", כי הרעיון שעומד מאחוריה מלא פוטנציאל, אולם משהו מתפספס כרגע בדרך לשם ולא ברור כמה זמן עוד אפשר למשוך תוכנית שלמה סביב גימיק מסלסל עם פאה.

* * *

צפיית חובה

איש משפחה, yes comedy, 19:05

היורשת החוקית של הסימפסונס, הסידרה שהחדירה את השימוש בפלאשבקים, היצירה שגילתה לעולם את הגאונות של סת' מקפרלן, הדבר הכי מצחיק שתוכלו למצוא היום בטלוויזיה - לא משנה איך נכנה את איש משפחה, זו פשוט תוכנית שחובה לראות. יש שם הכל - אינספור רפרנסים לתוכניות טלוויזיה ולסרטים, וזמרים ושחקנים וסלבס, וגם סאטירה פוליטית וחברתית. בעונה העשירית, שעלתה אתמול יהיו בדיחות על אסון התאומים ועל השואה, ועל יהודים ואנטישמים, ועל נשים מוכות ועל תנועת מסיבת התה ופרק על הונאת חברות הביטוח, וזאת רק ההתחלה.

איש משפחה היא לא עוד תוכנית מצוירת, היא מסמך תרבותי חשוב - כזה שלא מפחד לבעוט באף אחד וגם לא מפחד להקדיש ארבע דקות שלמות לקרב בין פיטר גריפין לתרנגול ענקי. אין עוד תוכניות כאלו.