30 שנה למלחמת לבנון

18 שנים של שהייה בלבנון נטלו את טעמו של הניצחון המרהיב של חיל האוויר ביומיים וחצי בתחילת המלחמה, מיום רביעי, 9 ביוני 1982, בשעה 14:30, ועד יום שישי, 11 ביוני, בשעה 6 בבוקר. בתודעה הישראלית מלחמת לבנון מצטיירת כזיכרון רע. לכאורה - מלחמת וייטנאם שלנו; מלחמה מיותרת, מלחמת ברירה, שגרמה לנו רק נזקים.

"מדובר בשתי מלחמות שונות לגמרי", אומר היום האלוף (מיל') דוד עברי, שהיה מפקד חיל האוויר בעת המלחמה. "למעשה, מלחמת שלום הגליל הסתיימה ביום שישי בבוקר, ושבועיים אחר כך נחתם הסכם הפסקת האש. ההמשך, כל מה שבא אחר כך, כולל הנסיגה לרצועת הביטחון ב-1985 והיציאה מלבנון בשנת 2000 - היה חלק ממלחמה אחרת".

עברי, שעל שמו רשומות לצד הניצחון של חיל האוויר במלחמת לבנון גם תקיפת הכור בעיראק, היה סגן הרמטכ"ל, מנכ"ל משרד הביטחון, יו"ר התעשייה האווירית, יו"ר המועצה לביטחון לאומי ושגריר בארה"ב. היום הוא נשיא בואינג-ישראל וסגן נשיא בואינג העולמית.

למעשה, תקיפת סוללות הטילים היתה אמורה להתבצע שנה קודם לכן, ב-1981. אחיזת אש"ף בדרום לבנון גברה, ובהמשך החלה סוריה להכניס לבקעת הלבנון סוללות טילי קרקע-אוויר שהגבילו את חופש הטיסה של חיל האוויר הישראלי.

"היו לנו שתי מטרות אסטרטגיות ב-81'," מספר עברי. "הכור בעיראק וסוללות הטק"א. הסוללות היו חשובות יותר, אבל לא יכולנו לתקוף אותן בגלל המצב המדיני. מצד אחר, הכור קיבל קדימות בגלל תאריך הכנסת האורניום המועשר לתוכו, שאחריו כבר לא היה אפשר לתקוף אותו. לכן בוצעה התקיפה ביוני 1981". והתוצאות ידועות.

התנאים שלא הבשילו ב-1981 הבשילו ב-1982, והמרעום שהצית את האש היה ההתנקשות בשגריר ישראל בבריטניה, שלמה ארגוב. הממשלה החליטה להפציץ יעדים של אש"ף בלבנון. אש"ף השיב בירי מאסיבי על יישובי הצפון.

"המצב היה בלתי נסבל בעבור יישובי הצפון", מסביר עברי, "והיינו חייבים להיכנס ולהרחיק את אש"ף. 40 הקילומטרים שעליהם דובר בתחילת המבצע לא היו מספר סתמי, אלא טווח רקטות ה-130 מ"מ של המחבלים, שהומטרו על הגליל. את זה היינו חייבים להפסיק. אבל, באותה מידה, היינו גם חייבים לצאת באופן מיידי משם".

"ההישג של חיל האוויר במלחמת לבנון היה מעבר להישג צבאי", מעריך עברי היום ממרומי משרדו שבקומה ה-16 של אחד ממגדלי המשרדים בתל אביב, מיקום המאפשר לו לצפות על העיר מהזווית שהוא רגיל אליה: ממעוף הציפור.

"זה היה שינוי תפיסה ברמה הגלובלית. אחרי מלחמת וייטנאם ומלחמת יום הכיפורים העולם חשב שטילי הקרקע-אוויר (טק"א) מגבילים את יכולתו של הכוח האווירי לפעול. גם בארץ היתה הרגשה שנמצאה התשובה ליתרון של חיל האוויר; שהחיל איבד את יכולתו לשמור על שמיים נקיים".

וזה בא לידי ביטוי מעשי-

"כמובן. אצלנו תמיד התגובות מוקצנות. אחרי מלחמת יום הכיפורים חיל האוויר איבד את מעמדו. לקחו לנו כוח אדם מובחר, הפחיתו תקציבים. החלה להתעורר השאלה אם יש לחיל כוח להתמודד עם אתגרי הזירה. היינו חייבים להחזיר לעצמנו את מקומנו הנכון. לכן הניצחון שהשגנו - עשרות המטוסים המופלים, אך במיוחד השמדת סוללות הטק"א, היה כל כך חשוב. ניצחון אסטרטגי ממש".

גם בעולם העריכו כך את הניצחון-

"בוודאי. אתן לך דוגמה: ב-1992 ביקרתי בצ'כיה. אירח אותי סגן הרמטכ"ל דאז, והוא אמר לי כך: 'ב-1982 הייתי מפקד כוחות הנ"מ הצ'כי ובזמן התקיפה שלכם בלבנון נמצאתי במוסקבה. ממה ששמעתי שם אני אומר לך: המכה שנתתם לסוללות הטק"א הביאה לגלסנוסט' (מדיניות הפתיחות שהנהיג גורבצ'וב, שהיתה בסופו של דבר צעד משמעותי בדרך לקריסת בריה"מ; א"ל).

"אז אני לא חושב שזו היתה הסיבה היחידה לגלסנוסט, אבל כך העריך מפקד הנ"מ. חיזוק להערכה שלנו קיבלנו אפילו מאויבינו. מוסטפה טלאס, שר ההגנה הסורי, אמר אחריה כי המלחמה האחרונה (לבנון) היתה מלחמת טק"א, ואילו המלחמה הבאה תהיה מלחמת טק"ק - טילי קרקע-קרקע.

"ואכן, בתוך שבועות ספורים קיבלו הסורים טילי פרוג משופר והחלו להצטייד בסקאדים מדגמי C/D. מטוסי קרב הם לא קנו יותר. ויש עוד הוכחה: ההרתעה ששיקמנו אז מחזיקה מעמד. הסורים לא נקטו שום פרובוקציה נגד ישראל עד עצם היום הזה".

מה היה סוד ההצלחה של חיל האוויר במלחמה?

"המלחמה הזאת היתה מפנה בהפעלת כוח אווירי. פריצת דרך. זו היתה המלחמה הראשונה בהיסטוריה שבה הופעל כוח אווירי בתפיסת הפעלה מודרנית, אינטגרטיבית. לראשונה הופעלו מסוקי קרב בלחימה. לראשונה הופעלו מערכות מזל"טים, שהעניקו לנו תמונת קרב מדויקת.

"מתוך תא השליטה שלי ב'בור' עקבתי אחר התקיפה באמצעות טלוויזיה. היו לנו אמצעים מוטסים שהעניקו לנו בזמן אמת מודיעין טוב יותר משהיה לצד השני על עצמו. ראיתי את סוללות הטילים שסומנו על ידי נצנוצים וכיצד כבים הנצנוצים בזה אחר זה. הצלחנו כל כך משום שהיינו מוכנים היטב. והיינו מוכנים למלחמה הזאת, ולא למלחמה הקודמת".

"הם נכנסו להלם"

היה לחיל האוויר נשק סודי שהיטה את הכף-

"הנשק שהפעלנו נתן לנו אז לראשונה אפשרות להנחות בדייקנות את הפצצה למטרה ספציפית, חלון של בית, כמו שנהוג לומר; סנוור המכ"מים שמנע ממערכת הבקרה הסורית לשלוט על המטוסים שלהם, תרם גם הוא; המודיעין המדויק. כל אחד מהאלמנטים האלה נתן לנו יתרון מסוים. אבל רק ההפעלה המערכתית, המשולבת, של כל המרכיבים, העניקה לנו באמת את הניצחון".

האם הסורים הופתעו-

"כשהתקיפה החלה, ביום רביעי ב-14:30, הסורים נתנו הוראה לכל המטוסים שלהם לשוב ולנחות, ובכך השיגו זירה נקייה ממטוסים ידידותיים ויכלו לתת פקודת אש חופשית על כל דבר שטס בשמיים. הם היו בטוחים שחיל האוויר שלנו יתרסק על מערך הטילים שלהם. כשראו שהם מתחילים לאבד את הסוללות, הם נכנסו להלם. ואז, מתוך פאניקה, הזניקו את המטוסים שלהם כדי להגן על הסוללות. אבל זה היה כבר אבוד מבחינתם.

"בתוך 40 דקות הפלנו 26 מטוסים - בלי נפגעים שלנו. בתוך כשעה וחצי יצא כל מערך סוללות הטק"א הסוריות מפעולה. הפסקת התקיפה סוכמה ביני ובין רמ"ח מבצעים, אל"מ אביאם סלע, בלחישה באמצע דיון. הוא הודיע לי שהמטרה הושגה, ואני הוריתי להפסיק את התקיפה. אחר כך המשכנו ביומיים הבאים והפלנו על האפס - 87 מטוסים, בלי שום נפגע שלנו בקרב אוויר.

"נכון, היה לנו גם יתרון איכותי - מטוסי F-15 ו-F-16 מול מיג 21 ומיג 23 שהיו להם. אבל העובדה שהפלנו כל כך הרבה מטוסים ללא אבידות, ובייחוד שהצלחנו להשמיד את כל סוללות הטק"א, גם כן ללא אבידות, הפתיעה. הם הופתעו, הרוסים הופתעו, כל העולם הופתע".

היו מי שהתנגדו ליציאה לתקיפה? היו ויכוחים-

"נכנסנו לתקיפה הזאת בתנאים הכי טובים שאפשר היה להעלות על הדעת. היינו הכי בשלים ומוכנים, לאחר שביצענו אינספור טיסות אימונים בלבנון. גם מבחינה מדינית היו תנאים מצוינים: אחרי פינוי סיני, אחרי השלום עם מצרים, אחרי תקיפת הכור. באותה תקופה נכנסנו לבור החדש והמתקדם שבנינו, הבסיסים החדשים. אני אישית הרגשתי חזק בכיסא מפקד חיל האוויר אחרי ארבע שנים וחצי בתפקיד. היה לי מזל גדול והודיתי לאלוהים שאלה היו תנאי הפתיחה".

לא היו שום דילמות-

"היה מישהו ממפקדי חיל האוויר שהציע לתקוף רק סוללה אחת כדי להראות יכולות, כדי שיבינו שלא כדאי להתעסק איתנו. התנגדתי בחריפות לרעיון הזה, וקיבלתי גיבוי מלא מהרמטכ"ל, רפול. רציתי ניצחון חד-משמעי, לא של 100%, אלא של 200%. ניצחון שלא יותיר שום סימני שאלה ושום ספק, ושימחק את הפגיעה של מלחמת יום הכיפורים.

"אבל הדילמה אמיתית: מה היה קורה אילו יצאנו למלחמה 'קטנה' כמו של"ג, ואז מגיעה מלחמה גדולה? פעלתי על סמך הערכה שלא תתפתח מלחמה כוללת עם הסורים בגלל תקיפת הסוללות".

מה הביא אותך להערכה הזאת-

"אנחנו והסורים שידרנו זה לזה סימנים הדדיים: הם הוציאו חטיבה מהגולן והשאירו לכאורה פתח בשבילנו לנוע לכיוון דמשק - ובכך אותתו שהם אינם מעוניינים במלחמה כוללת. אנחנו מצידנו הורינו לא לרדוף אחר המטוסים הסוריים מעבר לגבול הסורי, כדי שלא ייווצר מצב שבו יופל מטוס סורי בפאתי דמשק - ואז הם יהיו חייבים לפעול. וכך גם הם הבינו שאנחנו לא מעוניינים במלחמה כוללת".

מה השתבש בכל זאת בהמשך המלחמה?

"העובדה שלא יצאנו מייד. כשנכנסנו ללבנון קיבלו אותנו בסוכריות ובאורז. אבל כשלא יצאנו - הפכנו למטרות. אם אתה שולט באוכלוסייה כבושה - בשלב כזה או אחר היא תתקומם. לכן, היה נכון לצאת מלבנון בשנת 2000. חבל שלא יצאנו קודם".

אתה רומז גם ליהודה ושומרון-

"לא, כי יש הבדל. אזור יהודה ושומרון היסטורית שייך לנו. לבנון לא. כמו שבגין אמר על סיני לפני שיחות השלום: זו לא ארץ האבות שלנו".

מדוע לא הצלחנו במלחמת לבנון השנייה כמו בראשונה-

"כי לא הכנו אותה נכון. למשל, את כיפת ברזל החלו לדחוף ברצינות רק אחרי 2006. זו שגיאה. גם פיתוח החץ יצא לדרך רק אחרי שהותקפנו במלחמת המפרץ בסקאדים. אסור להשלות את עצמנו. האויב תמיד ישתמש בציוד שאין לך תשובה בשבילו. והיום, בעידן התקשורת הנוכחת בכל מקום, המערכה היא גם על דעת הקהל. אנחנו בטעות מחפשים רק ניצחון בקרב. אנחנו צריכים באותו זמן להכין גם את הצילומים לטלוויזיה".

בטור שכתב במגזין "ישראל דיפנס", הגיע עברי למסקנה כי במציאות של ימינו החלש הוא המכתיב את כללי המשחק לחזק, וגם אם הניצחון בפעולה צבאית מובטח מראש, יש לשקול ברצינות אם הוא באמת מקדם גם את האינטרסים המדיניים.

האם האיומים האסטרטגיים מצד איראן משנים את תפקידי חיל האוויר או את מרכזיותו-

"ישראל נמצאת תמיד תחת איום קיומי. אבל יש לה יתרון איכותי, שנובע מהמחויבות האמריקנית - ולמזלנו יש למחויבות הזאת גם כיסוי בטכנולוגיה. באוויר, אם אתה חצי צעד לפני היריב שלך - זה כמו ג'וקר. זה מעניק לך יתרון משמעותי, והמדינות בסביבה שלנו מכירות בזה. הטכנולוגיה שינתה את תפיסת הכוח והפעלתו, ועיקר עוצמתו של חיל האוויר היום היא יכולתו לפעול כמערכת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו