בעזרת המשפחה והחברים: שש שנים שרת רס״ר נתי עלוש (29) מטבריה כלוחם יס״מ במחוז הצפוני של המשטרה, עד ליום שבו נפצע אנושות בתאונת אופנוע וחייו השתנו ברגע. במשך חודשים ארוכים הוא נאבק על חייו בבתי החולים רמב״ם בחיפה ושיבא בתל השומר, כשגופו מרוסק והוא מונשם, מורדם ומחוסר הכרה, כשפציעת ראש קשה מאיימת לגדוע את חייו בכל רגע.
אבל כמו לוחם אמיתי, בסיוע משפחה חמה ואוהבת וחבריו לנשק לוחמי היס״מ, שלא משו ממיטתו יומם ולילה והאמינו שהוא עוד ישוב, הצליח נתי לחזור אט אט לחיים. בימים האחרונים הוא עשה את הבלתי ייאמן, נס רפואי כהגדרת רופאיו, לעמוד שוב על רגליו ואף לצעוד כמה צעדים קדימה.
נתי עם הוריו // צילום: גיל אליהו
בראיון ראשון ובלעדי מאז התאונה הקשה, שיחזרו הוריו, ציונה ודוד, יחד עם חבריו מצוות היס״מ, את רגעי האימה ואת מסע השיקום של נתי. התאונה אירעה סמוך למושב מולדת שברמת יששכר ב- 26 באוגוסט 2014. רס״ר עלוש, רכוב על אופנוע משטרתי, היה בדרכו לאימון רכיבה משטרתי כשהתנגש ברכב מסחרי שחסם את דרכו.
הפציעה הייתה קשה - ״הוא נפגע בראשו, ברגליו, בחזה ובאיברים פנימיים בבטן״, סיפר אביו דוד עלוש, והוסיף כי ״מסוק הביא אותו לבית החולים רמב״ם בחיפה ומיד כשהגענו לשם הבנו שסיכויו לשרוד קטנים במיוחד״. עוד סיפר האב כי ״חודשיים הוא היה בין חיים למוות ואנחנו יחד עם חבריו מהיס״מ לא זזנו ממיטתו. האמנו שיהיה טוב ומצד שני התכוננו לגרוע מכל".
בחלוף חודשיים, התייצב מצבו של נתי והוא עבר לשיקום בבית החולים שיבא בתל השומר כשהוא עדיין מונשם ומורדם. ״הוא שכב במיטה מבלי לזוז, בהה בקירות ולא הגיב. בשלב מסוים התגלתה מפרצת (שטפי דם) במוחו שהעמידו את חייו בסכנה ממשית. הרופא הציע לנו לבחור בין ניתוח מידי שעלול להשאיר אותו משותק בגפיו התחתונות, לבין האפשרות לוותר על הניתוח ובכך להביא למותו. סוג של המתת חסד. החלטתי מיד על ניתוח״, אמר האב.
נתי נותח, סבל במשך ארבעה חודשים מזיהומים קשים, בצקות ודלקת קרום המוח ושכב בטיפול נמרץ כשהוא מונשם ומורדם. מספר חודשים חלפו ונתי פקח את עיניו, אך לא היה מסוגל להזיז את ידיו ורגליו ולא דיבר.
שנה אחרי התאונה חל המהפך הראשון: ״הקפדנו כל הזמן לדבר איתו, לשתף ולספר לו מה קורה למרות שהוא לא הגיב. דיברתי איתו, אפילו לא זוכר על מה״, סיפר האב דוד והוסיף בהתרגשות, ״לפתע הבחנתי בדמעה שזולגת מאחת מעיניו. זה היה הרגע שידעתי שהוא יחזור. הבנתי שהוא קולט כל מה שאנחנו מדברים אליו. הבנתי שהמאמץ לא היה לשווא״.
נתי טרם הפציעה הקשה // צילום: גיל אליהו
בשנה האחרונה המשיך נתי, כנגד כל הסיכויים, בתהליך שיקום קשה וכואב. חבריו ליס״מ ממשיכים ללוות אותו בכל רגע וכשהם מגיעים לבקר אותו, הוא לא מדבר, אבל עיניו נוצצות וחיוך קל עולה על שפתיו. ״המפקדים נתנו לנו אישור פעם בשבוע לעזוב הכול ולהיות לצידו של נתי בתל השומר״, סיפר רס״מ ירון שמחה, ראש הצוות של נתי.
חבריו הוסיפו, ״אנחנו אחים לנשק, לחמנו יחד, התאמנו יחד, היינו שותפים עם נתי במשימות המבצעיות, ועכשיו לאור המצב, אנחנו חלק מהמשפחה ותורמים כל מה שאפשר. לפני ארבעה חודשים, בגיל 29, נתי הפך לגימלאי של המשטרה, אבל אנחנו ממשיכים לבוא, לחזק, לחבק ולתמוך. לעולם לא נעזוב אותו. אנחנו, כמו הוריו, מאמינים שיבוא יום והוא יחזור לרוץ ולדבר, וכולנו נשב כאן במרפסת, נשתה בירה ונצחק על הכול".