מטכ"ל מותאם למציאות החדשה

סבב המינויים החדש במטכ"ל צפוי להתקבל בטבעיות: בלי סערות מבית, בלי סערות מחוץ. הרמטכ"ל המליץ, שר הביטחון אישר, הכל ענייני, מקצועי ו(כמעט) נטול אינטריגות.

חלק מזה נובע מאופיו של איזנקוט, וחלק מאופיים של האלופים; תם עידן החצרות, הקליקות וקבוצות הלחץ. לכל מי שמונה יש כרטיס עבודה מלא, ואף אחד מהם לא זכה לקיצור פז"מ.

ככלל, המינויים שבוצעו הם גם המתבקשים: כוכבי כסגן רמטכ"ל (מה שיוביל לפרישתו של סמי תורג'מן), סטריק לצפון, נורקין לחיל האוויר. כל אחד מהם מביא איתו ניסיון רב: סטריק, למשל, היה מפקד אוגדה בצפון, רח"ט מבצעים ואלוף פיקוד העורף - הכשרה ראויה למי שעתיד לפקד על הגיזרה הנפיצה ביותר. גם למחליפו בעורף, תמיר ידעי, ניסיון רב־גזרתי כמפקד בכיר, שיסייע לו בשיפור מוכנות העורף לחירום.

ככלל, המטכ"ל החדש יהיה תפור טוב יותר למציאות העכשווית של צה"ל: רב־משימתיות ורב־גזרתיות, מול אויב חמקמק ובעצימות משתנה - לחימה שחלק גדול ממנה בלתי נראה, אבל פוטנציאל הנזק שלה (בחזית ובעורף) גדול מאוד.

לא פלא, לכן, שאיזנקוט בחר רק אנשי חי"ר: כוכבי, סטריק, אבולעפיה, ידעי, כץ - כולם פיקדו על חטיבות חי"ר ולרובם מיומנות גם בהפעלת כוחות מיוחדים (כץ, אגב, הוא השלדגיסט השלישי כיום במטכ"ל, לצד האלופים רוני נומה ומיקי אדלשטיין).

זה אומר משהו לא רק על מקומו של השריון במטכ"ל הנוכחי, אלא גם על מקומו בשדה הקרב העתידי כמו שצה"ל רואה אותו, שבו ממילא עיקר העדיפות ניתנת לחיל האוויר ולמודיעין וסייבר.

סבב המינויים מחזק מאוד את סיכוייו של כוכבי להיות הרמטכ"ל הבא (ב־2019), למרות הביקורת עליו שצפוי מבקר המדינה לפרסם בדו"ח המנהרות הקרוב. עדיין לא ברור אם הוא יתמודד רק מול סגן הרמטכ"ל המכהן יאיר גולן, או שגם מפקד חיל האוויר היוצא, אמיר אשל, שנהנה מהערכה רבה בסיומה של קדנציה בת חמש שנים, ייחשב למועמד ריאלי לתפקיד.

המינויים שאושרו לא אמורים לשנות באופן דרמטי את אופיו של המטכ"ל, שעל פניו יישאר מקצועי וענייני, ומאוד לא פוליטי. אבל הנפיצות המובנית באזור, המציאות הפנים־ישראלית (בדגש על סוגיות כמו חילונים־דתיים, שירות נשים ושילוב חרדים) וסוגיות ערכיות (דוגמת פרשת אלאור אזריה) יעמידו בפני כל מי שמונה אתמול מראה יומיומית, שבה הוא יצטרך להתבונן ולהגדיר את עצמו ביושר וללא מורא.