אפייה עיוורת. חומרי גלם. לצמצם. מדיום-רייר. בן מארי. לא לשכוח להשוות טמפרטורות, אחרת החלמונים בתערובת הקרמית יהפכו למקושקשת.
אני יושבת נבוכה נוכח הטרמינולוגיה שלהם ומנסה לפצח את התופעה. שלוש שלגיות של ממש, עם פנים צחורות כשלג ושיער שחור כפחם, ועלם חמודות בן עשר וחצי שאני רוצה לאמץ בסוף הראיון, רק "קחי מספר, יש תור ארוך לפנייך שהביע התעניינות". ביצועי הבישול והאפייה שלהם במטבח של "מאסטר שף ילדים" הביאו אותם לגמר, שישודר ביום שני, ובסופו יוכרע מיהו המאסטר-שף-ילדים הראשון לדורותיו. 16 מועמדים התחילו, רק ארבעה נותרו. ואיך הם מבשלים, ואיך הם אופים, וכמה ברק יש להם בעיניים כשהם מטים את הפועל: "ל-צ-ל-ח-ת".
יכולתי להיות אמא של כל אחד ואחת מהם. או שבעצם לא. ממש ממש לא.
"אין מצב שהייתי מסוגל לעשות רבע ממה שהילדים האלה מכינים", פולט לעברי הבן שלי בן ה-13 בזמן צפייה משותפת בתוכנית חצי הגמר. במקום לשתוק, להסכים איתו וללחוש לאוזנו בעדינות מנחמת "אמא מזינה אותך הזנה רוחנית, זה לא פחות חשוב מעוד סיר חריימה" - אני אומרת: "למה? הרי הכל עניין של יצירה ושל מעוף, ואתה ילד כל כך יצירתי".
"כל יצירה זקוקה להשראה", הוא אומר לי, "ממי בדיוק אני אמור לקבל השראה-"
לא טובה במטבח. אין לי את זה, מודה. עוף, תפוחי אדמה, אורז, פסטה ברוטב קנוי ועשרות ספרי בישול שמשמשים תפאורה מיותמת למטבח שלי, המתיימר להיות מעוצב. גם לא גדלתי במטבחים מצטיינים, סליחה, אמא, אני אוהבת אותך. השורשים הגלותיים של הסבתות שלי היו עסוקים בלשרוד את השואה, לא בלהעמיס עשרה סוגי סלטים על שולחן יום שישי. ואולי הכל תירוצים, כי יש עוד הרבה אנשים עם שורשים גלותיים שדווקא מצטיינים במטבח.
"אמא לא יכולה להיות עד כדי כך מושלמת", "גם אני גדלתי על שניצל ופירה, גדלתי רע-", ועוד כהנה וכהנה סיסמאות מתחכמות נשלפות מהארסנל שלי בכל פעם שאני צריכה להתמודד עם העובדה שאני שורפת חביתה. "אבא עושה בושות" של מאיר שלו נמצא תמיד בהישג יד, וכבר מגיל אפס אני דואגת שהקטנות יכירו את הגיבור אפרים ויזדהו איתו, הרי גם אמא שלו עיתונאית עסוקה שמעדיפה לקנות עוגה. למי יש זמן או סבלנות. או יכולת.
האנומליה של הילד המבשל
ואז ניצבת מולי החבורה הזאת ומלהטטת במטבח כאילו אין קופסאות קורנפלקס ניצבות מעל מקרר ביתם. היכולת שלהם לבשל, לדייק בתיבול, ליצור את הכימיה הנכונה והמתבקשת בין חומרי הגלם, להבין ולתזמן תהליכי בישול ואפייה, ובכלל, המסוגלות שלהם להתארגן לקראת מלאכה מורכבת שכזו ולייצר ריחות וטעמים שאין כמותם כדי להיצרב בזיכרון החושי שלנו, - היא היכולת הקמאית השמורה בעצם לאמהות ולסבתות, לא לבני עשר וחצי הגדלים בדור אינסטנט שמעכל ערימות של שניצלים קפואים. ככה הסדר הקוסמי מבקש: אם מזינה את ילדיה. ככה קובעת תיאוריית הצרכים של מאסלו: לפני הכל - "אתה רעב, מתוק שלי-". ילד צריך להיות שבע. הוא יוכל להתקדם ולהתפתח אם יהיה מי שיאכיל אותו. הוא לא אמור להאכיל את עצמו, את כל המשפחה שלו ביום שישי, או יותר מ-200 איש בחגיגת המימונה. והנה היא "הכינה הכל, אבל הכל, במו ידיה, כולל שמונה ק"ג של מופלטות" - לא אמא, דנה בת ה-15.
תוך כדי שיחה על חוויותיהם המשותפות על הקשיחות של יונתן רושפלד ("הוא מאוד ישיר, אומר בפנים מה שהוא חושב בלי להסס"), יש לי פיצוח. באה החבורה המוכשרת הזו, יוצאת הדופן הזו, והופכת סדרי עולם. זה לא עוד כישרון שנולדים איתו, כמו שירה, ריקוד או ציור, שגורמים לצופה מנגד להתפעם. זה כישרון שגורם למי שמנגד לשבוע. לקיים את הצורך הבסיסי, ועוד בטעמי גורמה השמורים רק למבוגרים מנוסים ולמסעדות יוקרה.
בחדר ההמתנה ממתינות בסבלנות האמהות שלהם. תוך כדי לחיצת ידיהן אני משפילה מבט לכיוון כפות הידיים שלהן, מחפשת רמזים שיסגירו כמה הן מצוינות במטבח. הן בטח תהיינה כפות ידיים של מבשלות, סדוקות וקצוצות ציפורניים, שגילגלו הרבה קציצות, בקלאווה ועלי גפן, אני מייחלת באופן לא מודע. לא קציצות ולא קצוצות. אמהות קרייריסטיות עם לפטופים וסמארטפונים וכפות ידיים מטופחות עם ציפורניים משוחות בלק. והרבה נחת בפנים. פתאום מזהים את הילדים שלהן ברחוב. צועקים לעברן: "זה לא אתה מ'מאסטר שף'-" ו"סתיו, תעשי לי סופלה!".
סתיו כהן מחולון כבר בת 14 וחצי. תלמידת כיתה ט', שנראית במציאות בדיוק כמו שהיא נראית על המסך, ללא שדרוג האיפור-שיער-סטיילינג של תוכניות ריאליטי אחרות המתעתעות וגורמות פער בין המסך למציאות היום-יום. מעירים לה: "איך יכול להיות שאת כזו רזה אם כל היום יש עוגות במטבח שלך-" וכבר נמאס לה, "כי אני באמת אוכלת מלא". היא עדינה ומנומסת, חייכנית וחמה. קצת הפתיעה את השופטים כשניגשה לחבק ולנשק אותם אחרי שהודיעו לה שהיא בגמר; לאורך כל העונה הם שמרו על מרחק מהילדים וגם על דיבור בגובה העיניים, התייחסות מכובדת וביקורת שמדגישה קודם כל את מה שטוב במנה.
"הייתי עושה את כל הדרך של 'מאסטר שף' שוב, מההתחלה, מרוב שנהניתי", מודה סתיו ומספרת שמבחינתה היא יכולה לגלגל בקלאווה שעות על גבי שעות, יש לה את כל הסבלנות ו"זאת ממש תרפיה בשבילי". את הסיפור איך חסכה שקל לשקל כדי לקנות את המיקסר הראשון שלה "בדיוק בצבע של קרין גורן" כבר כולם שמעו בתוכנית. "אני מאוד אוהבת לאפות, ולפרק את האפייה שלי למנות אישיות. ימי הולדת של אנשים שאני אוהבת הם חגיגה אחת גדולה במטבח. אני מכינה מנות אישיות, וגם אם זאת תהיה עוגת גבינה עם פירורים, היא תגיע בכלים אישיים. גם כל הקנייה של הכלים האלה היא כיף גדול".
מאז "מאסטר שף" היא מבשלת עוד דברים. "התוכנית ממש עשתה לי חשק להתנסות במטבח, והעצה של חיים כהן, לטגן את הבשר מבחוץ לכמה דקות ורק אחר כך להכניס אותו לתנור, היא טיפ ממש ממש משמעותי בשבילי". את תיאוריית "מעשה אמהות סימן לבנות" היא מבטלת כשהיא מספרת ש"אמא שלי יודעת לבשל נהדר, אבל היא ממש לא עושה קינוחים. זה לא בא ממנה. צפיתי שעות בתוכניות של קרין גורן ולאט לאט פיתחתי את האהבה הזו, אבל שלא ייצא בכתבה שאני עושה רק קינוחים. ב'מאסטר שף' עשיתי הכל מהכל".
גלית, אמא של סתיו, מצטיידת כל יום לעבודה בחטיפי אנרגיה שסתיו מכינה במו ידיה. "אין מצב שאני מארחת ביום שישי בלי סתיו. היא יד ימיני כבר מגיל צעיר מאוד, ואם אני עושה דגים חריפים ביום שישי, סתיו היא זאת שתאפה את החלות שליד. אפייה היא הממלכה שלה. את יודעת מה זה שאחיה הגדול נכנס הביתה ביום שישי וכל הבית מלא ריח של חלות טריות-"
שלא בפני סתיו היא תודה שדווקא בבית הספר הילדה צריכה להתאמץ ולהשקיע כדי להצליח, אבל במטבח "הכל זורם לה בנחת, כל מה שהיא נוגעת בו יוצא מוצלח".
"יש לך חבר-", אני שואלת את הנערה המתבגרת.
"לא", היא מצחקקת.
"עדיין לא", אני מדגימה מחשבה יוצרת מציאות.
"מה שבטוח - שהוא לא יהיה רעב", היא עונה, וגורמת לי להבין שאין מנוס, בישול לבן הזוג הוא דרך לתת, לאהוב. יש עוד המון דרכים לאהוב, ובכל זאת.
הבנה אינטואיטיבית לטעמים
"תשאלי את מיסטר סינטה", מציעות בחיוך שלוש נערות הגמר כשאני מבקשת, אחת ולתמיד, לעמוד על ההבדל בין פילה לאנטרקוט ולסינטה. "מיסטר סינטה" הוא דניאל תירוש, הגבר שבחבורת הגמר, בן עשר וחצי מנווה מונוסון, תלמיד כיתה ה'. הוא רק פותח את הפה, ודרך ההתנסחות שלו, מילותיו הגבוהות, חוש ההומור המפותח ושליטתו ברזי הגורמה אינם עומדים בפרופורציה לקומתו ולמידות גופו. "אוי לא", הוא נאנח כשאני שואלת אותו על המעריצות שהתנפלו עליו ביריד "טעם העיר". "אם היית אומרת לי לפני חודשיים שזה מה שהולך לקרות לי הייתי מתפקע מצחוק". פתאום מזהים אותו בקניון, רוצים להצטלם איתו, בעיקר נערות קולניות, וזה "מרגש, אבל גם קצת מלחיץ". וגם עם הטוקבקים של "ילד שמבשל גדי בחלב אמו זה ביזיון" הוא צריך להתמודד.
הילד הביישן של אוסנת וארנון הצליח להפתיע גם אותם בצילומי התוכנית. "המצלמה נדלקה והוא היה פתוח ומשוחרר בדיוק כמו בבית", אומר ארנון, אביו של דניאל והמודל לחיקוי שלו, "וזה היה נפלא לראות אותו מעביר למסך גם את רגעי ההומור והכישרון, אבל גם רגעים אותנטיים של כעס ועצבים כשהדברים לא הסתדרו לו". כבר מגיל צעיר חשף האבא את הבן לטעמים ולמרקמים שונים של אוכל, ואם אפשר, כמה שיותר בשר, על כל סוגיו ואופני צלייתו, והכל עם הסברים מפורטים ומנומקים. והילד קלט ורצה עוד, טעם ולא הפסיק לשאול ולחקור.
"אנחנו משפחה שאוהבת לטייל בעולם ולהכיר את האוכל המקומי, אבל אם נכנסים למסעדה צרפתית ונהנים מכבד אווז, דניאל יקבל הסבר על ההקשר הלוגי והגיאוגרפי בין גידולי אווזים לצרפת או בין גבינות כבשים ליוון. אני מסכים עם השופטים שבנוסף לחשיפה של דניאל לטעמים ולשיטות בישול, שמגיעה מבית שאוהב לאכול ולהאכיל, יש לו הבנה אינטואיטיבית בטעמים, ויש לו התשוקה והניצוץ הדרושים לבשל אוכל ברמה שהוא מבשל". האב הוא זה שמכין לבנו לארוחת עשר "כריך עם רוסטביף שנשאר מהברביקיו של שבת, עלה של חסה, בצל סגול חתוך דק ועגבנייה שתוכה הוצא כדי לא לגרום לכריך להיות בוצי". כשאני משתתקת נוכח התיאור הזה, שתיקה המסגירה פיתה-עם-שוקולד-למי-יש-זמן-בבוקר, הוא עונה ברגישות שבנו ירש ממנו: "כמה זמן כבר לוקח לחתוך בצל סגול ועגבנייה? בדיוק עוד דקה אחת".
דניאל מעוות את פניו למשמע צמד המילים "שוקולד השחר" או גבינה לבנה, וגם חביתה, רחמנא ליצלן, חייבת לבוא עם כמון וזעתר טרי. ארוחות שישבת מתחילות אצלו כבר ביום שלישי בטקס מיוחד שדורש תכנון כמעט צבאי: "ביום שלישי אני חושב על מתכון, ביום רביעי אני מודיע עליו לאמא שלי. ביום חמישי אמא ואבא מגיעים להסכמה שזה מה שנאכל, ואז מתחילים לפעול - להפשיר או להשרות. כשאני חוזר מהצופים ביום שישי בחמש אחר הצהריים יש לי בדיוק שעתיים עד לארוחת הערב, ואז אני ואבא מבשלים במטבח, וגם אמא ואחותי הגדולה משתתפות. בעיקר בסלטים. ואז סבא וסבתא באים לאכול אצלנו. ובכלל, ביום-יום יש אצלנו פרס כיפי למי שמסיים לאכול ראשון את ארוחת הערב".
"קינוח מתוק-" אני מציעה את החיזוק החיובי הכמעט יחיד שבו אני מאתגרת את ארבעת ילדיי ורופא השיניים שלהם גם יחד.
"לא, מה פתאום? מי שמסיים ראשון את ארוחת הערב הוא זה שיכול להתחיל להתעסק עם הפרודוקטים של התבשילים למחר. אם צריך לקלוף או להכין משרה".
"פרודוקטים", אני אומרת. "אהה".
"למדתי לבקש מאבא שישים לי את המנה הקטנה בצלחת כדי שאסיים ראשון וארוץ לטפס על השרפרף שלי".
מה הכנת אתמול-
"ראגו. אבל עם שלושה קילו בשר. זה הרבה יותר טעים ככה".
ומתי יוצאים לך המתכונים הכי טובים-
"בלילה. לפני השינה, אני חושב על חיבורים של מנות. וגם לפעמים בזמן השיעורים".
עיצבה מטבח בגיל 14
"וואי, גם אני חלמתי פעם בלילה על מתכון", נזכרת דנה שרון, בת 15, תלמידת כיתה ט' מקיבוץ זיקים. "בסוף הכנתי אותו, בטח, ברור. זה היה פסטה ברוטב בטטה ושמנת".
את רוב ילדותה היא עשתה בהרחבה של קיבוץ יד מרדכי, וכשעברו לפני שנה לבית החדש בזיקים, היה ברור לאמה, איזבל, שלדנה יהיה חלק משמעותי בתכנון המטבח.
"היא פשוט ישבה איתי ועיצבה את האי שלה בדיוק כמו שהיא רצתה וחלמה", מספרת האם. "היא ידעה לתכנן איפה יונח המיקסר, איפה ימוקמו המגירות לתבניות ולכל כלי הבישול והאפייה שלה, שאין לי מושג עד היום מה עושים איתם. אתמול אחותה למדה למתכונת בהיסטוריה עם חברים, וכולם טרפו את הרביולי שדנה הכינה. זאת ההנאה שלה, לשמח אנשים ולפנק אותם דרך האוכל שהיא מכינה. גם אם היא תגיע רעבה מבית הספר, אין מצב שהיא מכניסה לפה מכל הבא ליד, ככה מהמקרר. היא תקלף, ותחתוך, ותבשל ותחכה שעה וחצי אם צריך, עד שהכל מוכן.
"בימי שישי דנה לא לומדת, אז היא זאת שמתעוררת אל המטבח ומתחילה לבשל את ארוחת שישי, עד שאני מצטרפת אליה בצהריים. אני מאושרת שיש מי שישמר את הטעמים והריחות המרוקאיים של אמא שלי, שדנה ספגה. היא שולטת במטבח המרוקאי ואפילו משדרגת אותו, ממננת את כמויות השמן בחוכמה, בחורף מכינה את החמין המדהים שלה וכל המשפחה נאספת סביב החמין והג'חנון. אז לשאלתך, אם זה מהבית או מלידה, אני חושבת שזה הכישרון של דנה עם מה שהיא ספגה בבית של סבתא. לי אין זמן וסבלנות למטבח, והיא, בנועם ובצניעות, מביאה למטבח שהיא אוהבת משמעת עצמית ופרפקציוניזם ואסתטיקה. רק שהיא לא תשמע אותי מספרת לך כמה היא מצטיינת בלימודים, כי היא כזאת צנועה".
גם בראיון עצמו דנה ממעטת לדבר, לא עושה עניין מראיון לעיתון או מהרייטינג הגבוה של התוכנית. עיניה היפות דמעו בתחרות חצי הגמר, כשלא הצליחה להגיע לטעם התאילנדי שביקשה למנה שלה, והיא הירשתה לעצמה לחייך רק כשרושפלד אמר לה: "את פשוט מבשלת נפלא".
"מאז ההשתתפות בתוכנית אני מנסה הרבה יותר ומעזה במטבח, לא מתקבעת רק על מה שאני יודעת להכין מצוין", היא מספרת תוך כדי התעסקות בשערה העשוי בקפידה. באסתטיקה כמו באסתטיקה. "אני מכינה כל מיני מנות וחושבת: מעניין מה אייל שני היה אומר לי עכשיו, ומקפידה לא לשכוח את מה שחיים כהן לימד אותי: צריך לכסות את הסיר של הקובות. אם הן מציצות חשופות מעל פני גובה המים, זה לא יתבשל כמו שצריך".
לדנה ברור שהבישול הוא משהו שילך איתה תמיד, לא בטוח שהיא תעסוק בו כמקצוע. סתיו רוצה להיות פסיכולוגית ילדים ולהמשיך לפנק דרך הבישולים שלה. דניאל בטוח במאה אחוז שהוא יתעסק עם אוכל בעתיד. יש לי תחושה חזקה שזה מה שיקרה.
פסטה ראשונה בגיל 7
וע'די? היא רוצה לפתוח מסעדה, לא לפני שתעשה טיול קולינרי חובק עולם. ע'די חלבי ("כותבים את זה ככה, אבל הוגים רדי") בת ה-13 מדלית אל-כרמל הביאה המון נחת לעדה הדרוזית. "היא מקבלת המון אהבה ברחובות אצלנו", מספרת אמה, ע'ולה. "אומרים לה כל הזמן: 'את הגאווה שלנו'. היא חשפה את מאכלי המטבח המגוון שלנו, ובכלל, הביאה המון כבוד. כבר מגיל קטן היא היתה לידי במטבח, והכנתי לה ארונית קטנה עם כלי מטבח כדי שתתעסק בהם. לא היתה לה שום בעיה עם אף טעם או מרקם. היא אכלה הכל, טעמה הכל, ובגיל 7 עשתה את מנת הפסטה הראשונה שלה. אחר כך התקדמה לממולאים המסורתיים ולבורגול.
"אין דבר כזה שלא יהיו בבית מצרכים שע'די משתמשת בהם. תמיד יהיו ירקות, קטניות, בשר, דגים, קמח, שוקולד. היא חוזרת הביתה מבית הספר ומייד מתחילה לבשל לכל המשפחה".
"איך שאני חוזרת מבית הספר, אני זורקת את התיק, אוספת את השיער, לא מחליפה בגדים, לא כלום, ומייד מתחילה לעבוד במטבח", מספרת הנערה בעברית נטולת שמץ של מבטא. "זה בגלל שמכיתה ב' אני לומדת בבית ספר ישראלי יהודי. אם אני תלמידה טובה? כן, אפשר להגיד. קצת קשה לי בלשון, ובשביל מה צריך ללמוד פונקציות, שמישהו יסביר לי. לא עדיף ללמוד בישול-"
גם אבא של ע'די גאה בה. במקום עבודתו כולם יודעים שהוא אבא של ע'די מ"מאסטר שף". הוא בטוח שכל המשתתפים של התחרות הם ילדים שההורים שלהם איפשרו להם להיכנס למטבח, איפשרו להם להתנסות, איפשרו להם ללכלך, וגם אם מנות הלכו לפח, הם המשיכו לעודד אותם ללמוד ולהתפתח. כל ההורים מעידים על השתתפות בתוכנית כחוויה מעצימה לילדים ועל חברויות אמיצות שנרקמו ביניהם מעצם היותם שותפים לשפה וליצירה משותפת.
אז כישרון או בית אמא? הצטיינות בלימודים או יצירתיות וסבלנות, מעוף ויכולת אנליטית? אני יוצאת מהראיון עם הילדים האלה מוקסמת. ורעבה. השעה 10 בערב, ואני איאלץ לחזור לסלט ולחביתה הספק-שרופה ספק-מלוחה שלי. ודניאל? הוא בטח יסנן לעבר אביו: "אבא, אני נורא רעב. שנלך על אורז וצ'וריסוס ברוטב חמאה וחרדל-" איזה כיף לאבא.
* * *
דנה שרון
לפטוצ'יני:
• 500 גרם קמח
• 5 ביצים
לרוטב:
• 30 גרם חמאה
• בצל סגול קצוץ או 2 שיני שום קצוצות
• 2 מכלי שמנת מתוקה
• בטטה גדולה קלופה וחתוכה לקוביות
• פילה סלמון חתוך לקוביות (עם העור)
• 5 עלי בזיליקום
• שמן זית
• מלח, פלפל שחור גרוס
• פלפל שחור טחון
• אגוז מוסקט
• כפית קורנפלור
אפשר לקנות פסטה יבשה מוכנה ולוותר על הכנת פסטה טרייה, אבל עדיף להכין. במעבד מזון מעבדים קמח וביצים עד שמתקבל גוש בצק לא דביק מדי (אפשר להוסיף קמח אם הבצק רטוב מדי או חלמון אחד אם הוא יבש מדי). עוטפים את כדור הבצק בניילון נצמד ומכניסים למקרר לחצי שעה.
מכינים את הרוטב: במחבת ממיסים חמאה ומטגנים את הבצל הסגול או השום. מוסיפים את קוביות הבטטה עם מעט שמן זית ומקפיצים. ממשיכים לבשל על אש בינונית, מכוסה, עד שהבטטות מתרככות. מוסיפים את השמנת ואת עלי הבזיליקום. מתבלים במלח, פלפל שחור טחון ואגוז מוסקט לפי הטעם. מביאים את הרוטב לרתיחה ומעבירים לקערה נפרדת שלוש-ארבע כפות מן הרוטב (בלי בטטות). מוסיפים לקערה את הקורנפלור וטורפים עד שהוא נטמע היטב בשמנת. מחזירים את השמנת עם הקורנפלור לסיר ומבשלים תוך כדי ערבוב עד שהרוטב מגיע לסמיכות הרצויה. מכבים את האש ומכסים.
מכינים את הפסטה: מחלקים את הבצק הקר לארבעה חלקים. מרדדים כל אחד החלקים במכונת פסטה על מספר 0. בין רידוד לרידוד מקפלים את הבצק משני צדדיו לכיוון המרכז. אחרי כל קיפול יש להעביר שוב במכונת הפסטה. אחרי כחמישה קיפולים מתחילים להעלות את המספר במכונה עד שמגיעים למספר 6-7 (תלוי בעובי הרצוי). מעבירים את יריעות הבצק במכונת הפסטה בצורת הפטוצ'יני. מרתיחים בסיר מים עם כפית מלח ומעט שמן, ומבשלים את הפטוצ'יני כשבע דקות. בודקים שהפסטה מוכנה ומעבירים לסיר הרוטב. מדליקים את הכיריים ומבשלים את הפסטה עם הרוטב שתי דקות.
מפזרים על קוביות הסלמון מלח ופלפל שחור גרוס. מחממים מחבת עם שמן זית וצורבים את הדג בצד של העור. כשהעור משחים הופכים את הקוביות ומבשלים מכל צדדיהן. בשלב זה אפשר לערבב את קוביות הסלמון עם הרוטב (בעדינות, שלא יתפרק!) או להגיש את קוביות הסלמון מעל הפטוצ'יני.
* * *
סלט סלק עם גבינת רוקפור על טוסטונים
סתיו כהן
• 2 סלקים
• 250 גרם גבינת רוקפור
• גביע יוגורט
• צרור שמיר
• שן שום
• 1/2 כוס נבטוטים צעירים
• 1/2 כוס אגוזי מלך
• בגט
• שמן זית
• מיץ לימון
מגרדים את הסלק במגרדת למקלות (ג'וליאנים). פורסים את הבגט לפרוסות דקות, מורחים במעט שמן זית ומכניסים לתנור בחום של 180 מעלות, ל-15-10 דקות, עד שהבגט משחים מעט.
כותשים את השום, קוצצים שמיר ומוסיפים ליוגורט. ממליחים. מתבלים את מקלות הסלק בשמן זית, לימון ומלח, מפוררים את הרוקפור, מוסיפים אגוזי מלך חתוכים לחצי ומערבבים.
כשהבגטים מוכנים מניחים מעליהם את הסלק, מוסיפים מעל עלי נבטוטים צעירים, יוצקים מעט יוגורט ומגישים.
* * *
טארט חצילים, עגבניות וגבינות
דניאל תירוש
• 400 גרם בצק עלים
• 2 חצילים טריים
• 1/4 כוס שמן זית
• 2 בצלים פרוסים דק
• 3 שיני שום קצוצות
• גבעול תימין
• מלח, פלפל שחור טחון טרי
• 6 עגבניות פרוסות טריות
• 12 עלי בזיליקום
• 3 כפות גבינת פטה מפוררת
• כף גבינה בולגרית מפוררת
• 3 כפות גבינת פרמזן מגוררת דק
• 3 כפות שמן זית
• 3 כפות פירורי לחם
חוצים את החצילים לאורכם ופורסים לפרוסות דקות. מחממים במחבת גדולה את שמן הזית ומאדים את הבצל, החצילים והשום. מוספים תימין, מלח, פלפל ומאדים כ-15-10 דקות עד שהחצילים מתרככים. מניחים שיצטנן. מרדדים את הבצק לעלה בעובי חצי ס''מ, מגלגלים את הבצק מסביב למערוך ומעבירים לתבנית מלבנית בגודל 20X30. מהדקים את הבצק לתבנית וחותכים את השוליים המיותרים. מפזרים את תערובת החצילים בצורה אחידה, ועל החצילים מסדרים בצורה נאה וחופפת את העגבניות והבזיליקום. מפזרים מלח, פלפל ואת הגבינות בצורה חופפת ומטפטפים את שלוש כפות שמן הזית. מעל הכל מפזרים את פירורי הלחם ואופים בתנור שחומם מראש ל-190 מעלות 30-20 דקות עד להזהבה מלאה.
* * *
סמבוסק לבנה עם קצח
ע'די חלבי
לבצק:
• 1 ק"ג קמח
• 1.5 כוסות מים
• כוס שמן תירס
• כוס יוגורט
• כף שמרים
• חצי כפית סוכר
• קורט מלח
• קצח לקישוט
למלית:
• חצי ק"ג לבנה
• כוס עגבניות קצוצות דק
• כוס פלפלים אדומים קצוצים דק
• 1/2 כוס בצל לבן קצוץ דק
• 1/2 כוס בצל ירוק קצוץ
• 1/2 כוס נענע קצוצה
ממיסים בקערה את השמרים והסוכר עם המים, ובהדרגה מוסיפים את השמן, היוגורט והמלח לבלילה. מוסיפים את הקמח, מערבבים ולשים עד שנעשה אחיד ללא גושים. אפשר להוסיף מים במידת הצורך. מניחים לבצק לתפוח כחצי שעה, ומחלקים אותו לכ-20 כדורים קטנים. מערבבים את כל חומרי המלית. מרדדים כל כדור לעלה בצק, לוקחים כף מהמלית ומורחים שכבה לא עבה. סוגרים כמו חצי סהר - בסגנון סמבוסק. אפשר לחזק את הסגירה בעזרת לחיצה במזלג על הקצוות. לפני שמכניסים לתנור מפזרים קצח על הבצק. אופים בחום של 250 מעלות עד שהבצק מוכן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו