"רובנו יודעים שאנחנו בדרנים. רובנו יודעים שאנחנו חקיינים", מודה כפיל רוברט דה נירו, רגע לפני שהוא מעלה על פניו את אחת ההבעות המפורסמות של המקור. "כמעט מפורסמים" הוא סרט דוקומנטרי אמריקני העוסק בתהילה, באהבת קהל, בהשפעה ובזהות. הוא מפגיש בין עשרות כפילים של כוכבים מפורסמים - ובהם שחקנים, מגישים ופוליטיקאים - ומתחקה אחר כמה מסיפוריהם. השאלה אם מדובר באנשים מוזרים, אומללים, מטורפים או בני מזל נענית רק באופן חלקי. כמה מגיבורי הסרט עונים על יותר מהגדרה אחת - למשל, כריס אמריקה, הכפילה השאפתנית של מדונה - וכמה מהם נראים אנשים שפויים לגמרי, שזכו בתווי פנים שיש לעוד אדם על פני כדוה"א. מה תעשה אם נולדת באמריקה ואתה נראה בול כמו אובאמה? לך, תהיה אובאמה.
על פניו מגולל "כמעט מפורסמים" סיפור די שטחי: אנשים בשנות השלושים והארבעים לחייהם, בעלי דמיון חזותי מובהק לאייקונים פופולריים, נפגשים בכנס כפילים ועורכים הופעות. המפגש המשעשע בין ג'ורג' בוש, ביל קלינטון, אופרה ווינפרי, מדונה, ג'יי לנו, יו הפנר, ליידי גאגא ובריטני ספירס הוא חגיגה לעיניים מערביות, כמעט כמו ביקור במוזיאון שעווה שבו כל הדמויות התעוררו לחיים. החקיינים והכפילים לא דנים בסרט בשאלה מה עבודתם עושה לכוכבי התרבות, והיבטים אתיים, כמו הדיון בשאלה אם מדובר בהונאה או באחיזת עיניים לגיטימית, לא עולים ביצירה. באמריקה לכל בדרן מגיעה במה, ולכפילים ניתנת הזדמנות מצוינת להשיג את התהילה. והם מתנפלים עליה בתאווה קפיטליסטית טהורה.
כשג'ורג' בוש (הכפיל) מגיע לכנס עסקי ונואם שם על מוטיביציה, הוא מצויד במאבטחים המתחזים לסוכני השירות החשאי. הוא נראה, נשמע ומתנהג בדיוק כמו המקור, לוחץ אלפי ידיים בשנה, מתחבק ומצטלם ללא הרף. "אני נהנה מכל רגע", מודה הפנסיונר החביב שגם מנגן על גיטרה (במופע משותף עם קלינטון. שוס). חיטוט טיפה יותר מעמיק בשיגרת חיי הנסיעות, ההופעות והמפגשים של הכפילים מגלה חיים מתעתעים בזהות מושאלת. הכפילים, ניזונים מאהבת קהל שאינה שייכת להם, מחפשים את הקול האישי שלהם ואת הייחודיות שתבדל אותם בענף. למעט אלביס - תת־ענף בפני עצמו, שמייצגו הכפיל ג'ורג' עושה עבודה טובה כשהוא כובש בסערה במת מלון בווגאס, מרביץ 40 הופעות אדירות ואז פורש לטובת הקמת חנות צלילה - כל הכפילים חיים בחשש מהעתיד. כפילת מדונה, גוש אמביציה אנרגטי השוקל 45 קילו, מודה שמעמדה של הכוכבת יורד למול זינוקה של ליידי גאגא. בעיה.
נקודת החולשה של הסרט היא חסרונה של זווית חיונית: נקודת מבטם של הכוכבים נעדרת מהיצירה ומעיבה עליה. בלי גיבורי התרבות האמיתיים, וללא כל מפגש אותנטי בין המקור לכפיל, נותרים הצופים רק עם ההעתק. הכפילים מוצלחים מאוד בעבודתם ומעוררים אמון רב ("זו עבודה שנעשיתי טוב בה, אבל אני לא חושב שאני טייגר וודס", אומר הכפיל המרשים של הספורטאי), אך חסרה הדרמה. בסוף גם בצורתו הנוכחית מצליח הסרט לעורר שאלות פילוסופיות על מימוש עצמי והצלחה, על הצבת יעדים ועל השפעה. הצלחתו של הכפיל הטוב ביותר לעולם לא תשתווה לזו של המקור שאותו הוא מחקה. לג'ורג' בוש ולמדונה המזויפים לעולם לא יהיו פמליות או חשבונות בנק כמו שיש לנשיא לשעבר ולכוכבת הפופ. אז מה נשאר? להתענג על מחיאות הכפיים, כל עוד הן נשמעות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו