נשיקה יפנית טעימה

הנה, זה קרה גם לנו. אורזים את הפקלאות, מעמיסים את הילד והכלבה על הפיג'ו, מוסרים את המפתח לזוג צעיר מאיתנו ובאחת, נוטשים את העיר. אחריי לפרברים. להתראות לך תל אביב היית טובה אלינו, מאוד. נחזור בגיל הפנסיה כשנוכל, אולי, להרשות לעצמנו.

נוחתים בדירה חדשה. הילד צווח, הבעל בהלם ואני שתוקה, מחפשת את האור. "הנה מצאתי, לא צריך להתארגן על בייביסיטר כי ממילא אין לאן לצאת בקרית אונו. נרוץ  על סדרת הטלוויזיה Narcos. הרבה יותר מרגש, עתיר קללות וגם לגמרי כלכלי". ואז גילינו אותה, מהאנשים שהביאו את ה"פו סושי" לתל אביב ואת ה"נוץ'" לרמת השרון, הנה גם קריית אונו מקבלת ציון דרך בוויז, והופכת לבעלת מסעדה אסיאתית אמיתית, "קיסו". נשיקה ביפנית. 

"קיסו" היא מסעדה אסיאתית שנפתחה בתחילת שנת 2015 בקריית אונו. מדובר במקום עם אווירה משוחררת ומשחררת ותפריט מגוון ואפילו מחדש. כדאי להדגיש, לא מדובר בסושיה, אלא במסעדה אסייתית שמגישה גם סושי, גם מנות אסייתיות מסורתיות וגם מנות שטיפה יוצאות מהקווים, ומגלות לסועדים מושגים ומנות כמו ביבימאפ או פו.

המסעדה אמנם בקרית אונו, אבל המחירים בהחלט תל אביביים. בצהרי היום אין עסקיות, יש הנחה של 15% על התפריט הקיים, זן חדש של עסקיות. תחילה המנה המוכרת, החטיף הישראלי האולטימטיבי, סושי. 

כלל אצבע ראשון שלי, סושי טוב, סימן טוב. בסושי מדובר לפני הכל בחומרי גלם איכותיים וביד מיומנת. זו אולי הסיבה שטעמו של הסושי של "קיסו" לא דומה בעיני לשום סושי אחר ויתרה מזאת, הוא שומר על האיכות שלו לאורך זמן, זאת אומרת תמיד עשוי נכון מבחינת פרופורציות של החומרים, הדגה תמיד טרייה והגלגול הדוק ומהודק באלגנטיות ולא בכוח. אחרי מאקי טונה וסלמון, הגיעו לשולחן נאמס. לפני שנתיים אף אחד כאן לא ידע מה זה נאמס, לא ידעו אפילו איך להגות את המילה. אלא שטרנד המסעדות האסייתיות, כבר השתרש היטב והיום, כולם יודעים שנאמס זה אגרול. אז כמעט מדובר בספרינג רול וייטנאמי במילוי של עוף, ירקות ואטריות זכוכית. את הרול מניחים בתוך עלה חסה, מוסיפים עשבי תיבול לפי הטעם וצ'ילי חריף לפי המורל, מגלגלים וטובלים ברוטב צ'ילי מתוק. גן עדן וייטנאמי על אדמת הקריה.

אם עד כאן צעדנו פחות או יותר בגזרת האוכל המוכר, עכשיו מדלגים למטבחים קצת פחות מפורסמים, עם יחסי ציבור פחות חזקים: הביבימאפ (mix it up  בקוריאנית) מנה קוריאנית מסורתית, תבשיל ירקות (צמחוני או לא) ואורז חריף שמוגש בכלי חרס לוהט שמבשל באיטיות את הבשר והביצה. המראה של המנה שובה לב. הכל מגוהץ, מעומלן ומסודר יפה יפה. גזרים, קישואים, פטריות, נבטים, חסה, מלמטה אורז מטוגן מלמעלה ביצת עין, בוטנים והרבה רוטב צ'ילי קוריאני חריף שממיס את הלב ופותח את האף. מצד אחד, כל כך יפה שכמעט וחבל לקלקל. מצד שני, כל כך טעים ואפילו מנחם, ויש בונוס למשפחות, אם לא מערבבים את הרוטב החריף פנימה (החלטה אסטרטגית פר אקסלנס), גם הילדים יכולים להצטרף ולטעום מקוריאה.

בתחום הסלטים אני, כמו רבים וטובים ממני, נוטה להשתעמם מהר, עד שהגיע סלט בס בטמפורה. כזה שאפשר לאכול תמיד. הוא מרענן, משביע, לא מכביד ובבית, הוא אף פעם לא יוצא לי כמו במסעדה. הסלט מורכב מנענע, בזיליקום, כוסברה, קולרבי, צנונית, שאלוט, עגבניות שרי ונתחים נאים של בס שטוגן בטמפורה, עטופים כולם ברוטב דגים, צ'ילי ירוק והרבה לימון. תקראו לזה פיש אנד צ'יפס בסגנון המזרח הרחוק. פשוט עשוי כהלכה וכל ביס מעניין מקודמו. 

משם, עברנו לגיוזה הצמחונית שהגיעה אחרונה, כיסוני בצק מאודים, הנצרבים לאחר מכן בחמאה, ממולאים בתרד חלוט, פטריות שטאקה, בוטנים וג'ינג'ר. לעומת יתר המנות שהוגשו, את הגיוזה היינו מסוגלים שלא לסיים, המילוי הרגיש קצת כבד והטעמים פחות התחברו.

אחד היתרונות הטעימים בקיסו, היא העובדה שהמקום משלב מטבחים מכל רחבי אסיה. אבל הארוחה לא מוגזמת, מפוזרת או מבלבלת. זכור לי ביקור במסעדה אסייתית אחרת שמחברת מטבחים שונים ורחוקים, והו כמה שיצאתי מבולבלת ממנה.

את החגיגה סגרנו בשוט קטן של מרטיני תאי, בזיליקום, ג'ינג'ר, מלפפון וג'ין, והלאה למציאות. אני מנשקת את בעלי והוא לא הופך לצפרדע. הנשיקה היפנית עבדה, שוב. אגב, טיפ למתמידים, כקריית אונואית גאה, ניסיתי כמה פעמים את המשלוחים של קיסו, בשתי מילים, פחות עובד. אם כבר קיסו, קומו מהספה, תזמינו בייביסיטר עם מוטיבציה וצאו לכם לקרוע את העיר, ממש כמו פעם, ממש ממש מזמן. 

קיסו, דרך רפאל איתן 1 קריית אונו, 03-7501111