יש ישראלים שבשבילם קיץ זה אבטיח עם גבינה בולגרית, יש כאלה שחולמים על חוף ים עם מטקות וביקיני, ויש כאלה שיושבים בים, אוכלים אבטיח וגבינה בולגרית, אבל במקום ליהנות חושבים על תקיפה באיראן. בשבילי, האות שמבשר את בוא הקיץ הוא הרגע שבו היצורים המעצבנים האלה שנקראים בשם הכולל "יתושים" נכנסים לחיי. לא פעם שאלתי את עצמי היכן מסתתרים היבחושים המנוולים האלה כל החורף. האם גם הם, כמו הציפורים, נודדים בחורף אל הארצות החמות, עוקצים שם ילדים תמימים וחוזרים לכאן במאי? או שאולי הדם המתוק שלנו מספיק להם לכל החורף- זה התחיל כמו בכל שנה, כשהקטנה שלנו התעוררה ופתחה רק עין אחת. השנייה היתה נפוחה מעקיצות והשתרעה על כל השטח שבין האף לגבה. מין פרצוף שכמותו רואים רק בקרבות של מייק טייסון. נכנסנו מייד למצב חירום אדום. כדי שתקבלו פרופורציות, מצב חירום צהוב זה כשנגמר השוקו, ירוק - כשיש נתק באינטרנט או בכבלים, ואדום - רגע לפני ירידה למקלט. עיסיתי את גופה העקוץ של בתי באלוורה קרה ועשיתי לה "פו" על המקום כאילו זאת עוגת יום הולדת וכאילו זה יעזור. הילדה נרגעה והלכה לבית הספר, אבל אנחנו עמדנו בפתחו של עידן חדש. הגברת הראשונה מינתה את עצמה למפקדת המבצע, ועל רקע נעימת הנושא מתוך "מבצע יונתן" הודיעה לי ש"השנה אנחנו את המלחמה הזאת מנצחים, ויהי מה". בשלב א' נשלחתי בדחיפות לרכוש כמה מוצרים בסיסיים. "תביא ג'ל מיוחד להקלה בגירוד, את הירוק הזה שתוקעים בחשמל - עם נוזל ועם טבליות, כילה למיטה, ספריי אלתוש ומכשיר שמייצר תדר נגד יתושים". ראוי לציין שאת כל הארסנל הזה קניתי בלי כספי הסיוע האמריקני. כשחזרתי ראיתי שהמפקדת החלה למגן את הבסיס בעזרת מומחה לרשתות נגד יתושים בשם שאול. נקבע ששאול יחליף את הרשתות על כל החלונות, כך שאף יתוש לא יוכל לחדור לאזור A, והוא הסכים לעשות זאת במחיר שווה לכל נפש (נפש תועה). לקראת הערב ביקשה אחת הבנות להפעיל מייבש שיער. "אין מצב", עניתי לה, "כל עשרות השקעים בבית תפוסים על ידי מתקני הנוזל, אידוי הטבליות והתדר". אחותה הקטנה התערבה לטובתה, אבל הסברתי לבנות שאין שום סיכוי שאני מוריד את רמת הכוננות רק בשביל פן. "תלכי לשכנים", אמרתי. לאשתי, שרצתה לשתות קפה ולא מצאה שקע פנוי לקומקום וללפטופ, הבהרתי שזה מחיר השלום, ומה לעשות, "שתייה חמה וגלישה באינטרנט הן לא בעדיפות לאומית כרגע". רגע לפני השינה בחנתי במבט סטייל מופז את היעד המבוצר. רשתות על החלונות, כילה על המיטה, נוזלים, טבליות ומכשירי תדרים בשקעים. ליתר ביטחון חיכיתי שבני המשפחה יירדמו וריססתי על כולם אלתוש. נכנסתי למיטה בידיעה שבתור אבי המשפחה עשיתי כל מה שהיה אפשר לעשות. בדיוק כשמוחי התחיל לעבור מגלי אלפא לגלי תטא עבר לי יתוש ליד האוזן ונחת נחיתת חירום על התנוך. חבטתי לעצמי באוזן בעוצמה. עכשיו לך תדע אם הרגתי את המניאק או לא. הדלקתי את האור ונעמדתי על המיטה. ניסיתי ליירט את היתוש עם מגבת, אבל אחרי כל ניסיון כושל שמעתי אותו מגחך: "מה קרה, ניצני, לא אכלת היום-" בזמן שסרקתי את תקרת החדר הבנתי שהיתוש לא לבד. חבריו ליחידה מפוזרים על התקרה, משועשעים ומתכננים את צלילת הקמיקזה. ב-03:00 בבוקר אשתי שלחה SMS לשאול שהבית מלא יתושים, ושיגיע בדחיפות בבוקר. זה היה לילה אבוד, ולמחרת הסתובבתי כמו שיכור. שאול הסביר שהבית סגור הרמטית, אבל כנראה היתושים נכנסים עם בני המשפחה דרך הדלת. הוא הציע שניכנס הביתה בתנועה צדית, ברווח הכי צר שאפשר, כשהדלת כמעט סגורה ובחושך, כדי שהיתושים לא ישימו לב. ביקשתי מחברים ומבני משפחה שלא יגיעו אלינו עד להודעה חדשה. זה מה שאני צריך עכשיו, שמישהו ידליק אור בכניסה, ייכנס עם כמה יתושים ויהרוס לי את הכל. המלחמה נמשכה. בשלב ב' קניתי גם את המכשיר האכזרי עם האור הסגול המכונה בפי העם "צולה היתושים" (המנגלוברחש), שהפיח בבני הבית רגשות מעורבים. מצד אחד, אחרי כל יתוש שחושמל למוות סימנו עוד ניצחון קטן. מצד שני, התברר שהמכשיר לא לוקח שבויים ומחסל בשיטתיות מלו-וה ברעש המזכיר פופקורן במיקרו עשרות פרפרים תועים ומיני מעופפים חפים מפשע. בשלב ג' נתקפתי הומניות. החלטתי לוותר על הנשק להשמדה המונית ופשוט לסגור את החלונות ולהפעיל מזגן. הילדות אמנם קמו מנוזלות, אבל לא עקוצות. לאט לאט חזרנו לשיגרה. הנפיחות בעיניים ירדה, וגם הצלקות מהגירודים החלו להגליד. אשתי רצתה לאוורר את החדר במשך היום כי היה די מחניק, אבל חתכתי אותה בנחרצות שאין על מה לדבר. הרי ברור שלזה בדיוק היתושים מחכים! אחרי כמה ימים ללא חמצן הרגשתי קושי לנשום. הטבליות בחשמל חנקו אותנו. האישה הבטיחה לחפש שיטות טבעיות להרחקת יתושים. אמא שלי, שזחלה אלינו בחושך דרך כניסה סודית תת-קרקעית מהשכנים, היתה בטוחה ששקיות המים שהיו תלויות על חוטים שיצאו מהתקרה הן גופי תאורה שקנינו במחירי חיסול מ"קיקה". הסברתי לה שיתושים וזבובים הכי מפחדים משקיות ניילון מלאות מים. הם רואים את עצמם משתקפים בשקית ובטוחים שזאת מפלצת ענקית. הבעיה היא שזה עבד גם עלי, ובכל פעם שחציתי את הסלון ראיתי גבר ענק ומפחיד בא מולי, ושיחררתי צעקה. בשלב ד' פיזרתי בבית לפידים בוערים נגד יתושים. הייתי בטוח שגיא זו-ארץ יוצא לי עוד רגע מהאמבטיה ומדיח אותי ואת דורון ג'מצ'י. שכנים שראו את הלפידים היו בטוחים שאנחנו משכירים את הבית לאירועים ויש אצלנו חתונה. בלילה שוב ניסינו לישון. ב-04:00 בבוקר שמעתי את הזמזום. מכיוון שישנתי עם משקפת אולטרה-סגולה על הראש יכולתי לראות ברור אותו ואת משטח הנחיתה שלו. הנחתתי לאשתי מכה חזקה על התחת כדי להרוג את היתוש הסוטה. היא אמרה לי שזה ממש לא מתאים הלילה, שהיא עייפה ושאעזוב אותה במנוחה. אומרים שטיטוס הרומאי השתגע מיתוש שנכנס לו לאוזן, ובגלל זה עשה לנו מה שעשה. יכולתי להזדהות איתו. נרדמתי כשאני חולם על הקיץ ועל נשק יום הדין שהאיראנים מכינים לנו - החיפושיות האלה שנקראות חומיינים. מה אני אגיד לכם, הולך להיות פה שמח.
יתושים עליך, שמשון
לא פעם שאלתי את עצמי היכן הם מסתתרים כל החורף. האם גם היתושים, כמו הציפורים, נודדים לארצות חמות, עוקצים ילדים תמימים וחוזרים במאי-
Load more...