לוחמים על ארבע

במבט ראשון נראים סויה, צ'אי, לילו, סטיץ', באנה, דמבו וחמשת אחיהם כגורי כלבים רגילים. כדורי האנרגיה הקטנים, בני חמישה חודשים בסך הכל, אוהבים להתגושש ולהתפנק. ואולם בעוד כמה חודשים, כשיתבגרו, הם מיועדים למלא את אחד התפקידים החשובים בצה"ל - 11 הגורים, שמשתוללים כיום בגורייה של יחידת עוקץ, יהפכו להיות כלבי תקיפה, מרדף וזיהוי חומרי נפץ.

צוות הגורייה של יחידת עוקץ הוקם בשנת 2003 כחלק ממחלקת ממ"ג - מחלקת הכלבנים שמשלבת גם את יחידת המטפלים ואת יחידת המחקר והפיתוח. בגורייה משרתים 18 חיילים, מפקד ושני אזרחים מאלפי כלבים - מיכאל ושגיא. מחלקת המטפלים אחראית לכלבים שמיועדים לשירות ולכלבים שסיימו את שירותם, ומחלקת המו"פ, שממומנת על ידי מפא"ת במשרד הביטחון, אמונה על מחקרים התנהגותיים בתחום חומרי הנפץ והמתח הנפשי, שמטרתם לשפר את יכולותיהם של הגורים. על המחקר אחראית ד"ר עירית גזית.

קשה באימונים

רוב הכלבים של עוקץ - מגזע רועה בלגי, רועה הולנדי ורועה גרמני - מיובאים מחו"ל, אבל חלקם נולדים כאן בארץ. צוות הגורייה, שמטפל במסירות בכלבלבים תוצרת כחול-לבן, מקדיש את שירותו הצבאי כדי להכין את הכלבים לשירות עם הפלוגות הלוחמות, ולדאוג שאף אחד מהם לא ינשור מהמסלול. כאשר הגורים עדיין קטנים, הבוקר מתחיל בסבבי האכלה, בסירוק ובשקילה, "ממש כמו בטיפת חלב", צוחקים החיילים. אחרי חודשיים מתחילים הגורים באימוני חשיפות, שכוללים גם טיולים לעיר הגדולה, במטרה להרגיל אותם לאנשים, לרעשים ולסביבה. בנוסף, הם מטיילים עם המטפלים הצמודים שלהם ברחבי הבסיס ומוציאים אנרגיה. בגיל שמונה חודשים עוברים הכלבלבים למתחם ביניים כדי להתרגל לכלבים הגדולים, ואחרי חודשיים נוספים מתחילים את מסלול ההכשרה הקרבי - כל כלב על פי הנטייה הטבעית שלו.

בשביל החיילים, כל גור כזה הוא עולם ומלואו והגורייה מלאה בסיפורי אהבה. רומן אחד כזה התפתח בין שיר הררי (20) לגורה באנה. שיר, בתו של סא"ל ברי (דב) הררי ז"ל, שנהרג לפני כשנה וחצי בתקרית חילופי אש בגבול הצפון, הגיעה ליחידה אחרי שוויתרה על שירות קרבי "בשביל אמא". השירות בחדר ההמלטות של הגורייה הוא מקור לגאווה בשבילה. "כולם רוצים להגיע לכאן, לדעת שבזכותם הכלבים יגדלו למשהו מיוחד", מספרת שיר. באנה, היא מוסיפה, נכנסה לה "ממש לתוך הלב". כמו כל אמא גאה היא שולפת תמונות של הגורה ומספרת: "היא מביאה לי אור כשאין לי כוחות נפש כדי להעביר את היום. אני מסתכלת לה בעיניים ורואה שהיא מבינה אותי ואוהבת אותי. אני מדברת איתה והיא מטעינה אותי באנרגיות".

גם בן נבון (21), חייל מתנדב שמתמודד עם שיתוק חלקי בפלג גופו השמאלי, גאה להיות חלק מהגורייה. "רציתי לעשות צבא כמו שצריך ולהתמודד עם הקשיים שלי", מספר בן. את כל הילדות העביר עם כלבים, וכאן, הוא מספר, הקשר אפילו התחזק: "אני קשור לכלבים, והשירות לימד אותי הרבה עליהם". לקראת השחרור הממשמש ובא יגשים בן את החלום המשותף לכל הכלבנים, וייקח הביתה את באוץ', כלבת עוקץ בת 6 שסיימה את השירות ויוצאת לפנסיה.

"כמו תינוקות"

ריינה בויארסקי (21.5), חיילת בודדה מארה"ב שהגיעה לארץ במסגרת גרעין צבר, רואה בשירות שלה שליחות וממש התעקשה להגיע לעוקץ. מבחינתה, "כל יהודי בעולם סומך על ישראל, שאם יקרה משהו הוא יוכל להגיע לכאן. אז כולם צריכים לתרום". ריינה, מלאת אמביציה, רצתה להיות לוחמת, אבל הפרופיל שלה היה נמוך מדי, ומשם היא פשוט התבייתה על עוקץ. "תמיד אהבתי כלבים וזו יחידה מיוחדת ושירות מיוחד, אין עוד דבר כזה בצבא". גם לריינה יש אהבה מיוחדת בגורייה - סטיץ'. "בחרתי אותה במקרה כשחילקנו בינינו את מטלות האימונים", מספרת ריינה, היא הפכה ממש לתינוקת שלי".

השירות בעוקץ, גם לכלבנים שאינם לוחמים, אינו פשוט. החיילים נקרעים בין האהבה האינסופית לכלבים והדאגה להם לבין הרצון לגדל כלבים לוחמים לתפארת. הם עושים הכל כדי שכל גור יעבור את מסלול ההכשרה בהצלחה, אבל על כל גור שנושר יש מלחמה - מי יזכה לקחת אותו הביתה. "בסופו של דבר", אומר מפקד הממ"ג יוסי מלמד, "הסיפוק של החיילים גדול - הם יודעים שהם גידלו כלב של עוקץ מיומו הראשון, וכשכלב כזה מצליח בקורסים שלו הוא מקור לגאווה".