אנשים טובים באמצע הדרך

שביל ישראל מושך אליו מדי שנה מטיילים רבים. מרביתם מסתפקים בקטעים שונים בטיולים בני יום, יומיים או שבוע, וחלקם יוצאים להרפתקה ארוכה יותר: עשיית השביל במלואו, על אלף הקילומטרים שבו, מבית אוסישקין בקיבוץ דן ועד בית ספר שדה אילת - עניין של חודש וחצי עד שלושה חודשים.

בדרך הארוכה והיפה עוברים המטיילים בהרים ויערות, בערים, בכפרים וביישובים, בנחלים ובמעיינות, בשמורות טבע, לצד כבישים ולאורך אתרים היסטוריים ותופעות טבע ייחודיות. הכל על פי סימוני השביל בשטח כפי שסומנו על ידי החברה להגנת הטבע - בצבעים לבן, כחול וכתום.

"חברות ואהבת הארץ"

מאז סומן השביל והחל להיות מטויל, התפתחו סביבו פעילויות רבות של קבוצות מטיילים המעוניינים לתרום לשדרוגו ולחיזוק מעמדו כ"טרק הלאומי" של ישראל.

לצידם החלו התארגנויות עצמאיות של אנשים שדואגים לשלומם של הצועדים בשביל ומסייעים להם. אלה זכו לכינוי "מלאכי השביל", והם מסייעים בהטמנת מים באזורים בעייתיים, בחילוץ מטיילים כשיש בכך צורך וגם באירוח ובהצעת מקום לינה ומקלחת חמה ללא תשלום.

"קונספט מלאכי השביל לקוח משביל האפלצ'ים בארה"ב, שם נהוג זה שנים שאנשים המתגוררים לאורך השביל מסייעים ומארחים את הצועדים", אומר מוטי בן שטרית, מנהל הוועדה לשביל ישראל. לדבריו, "היוזמה הראשונית בארץ היתה של אנשי הוועדה לשבילי ישראל, שהגיעו תוך כדי סימון השביל לאנשים המתגוררים בסביבתו ועניינו אותם בפרויקט מלאכי השביל. בהמשך זה עבר מפה לאוזן, ואנשים ממשיכים לפנות אלינו כל הזמן ולהציע את עצמם".

"בשנת 2004, ממש עם ניצני המטיילים שהתחילו ללכת על סימונים ארעיים כשהתחילו לסמן את שביל ישראל, התחלתי לראות טפטופים של מטיילים שצעדו עם דגל ישראל בידם", מספר דני פרל (64) ממושב מזור, חקלאי, מדריך טיולי ג'יפים בעולם - וגם מלאך שביל. "אני מכיר את זה מחו"ל, שם יש הרבה שבילי הליכה ונהוג שאנשי הכפרים מזמינים את המטיילים אליהם הביתה למקלחת ולכיבוד קל. פתחתי ערכת קפה, נתתי להם כרטיס ביקור ואמרתי להם שאם הם יראו מטיילים בדרך, שיגידו להם שהם מוזמנים אלינו למקלחת, לינה וכיבוד, וככה אנשים התחילו להתקשר ולהגיע".

דני ורונית פרל. "מסר לחברות" // צילום: עופר חן

מושב מזור נושק לקטע השביל בין מבצר אנטיפטרוס ליער בן שמן, ופרל מארח מטיילים שמגיעים לקטע זה של השביל. "עד היום אירחנו אלפי אנשים, אני לא סופר. מגיעים בעיקר אנשים צעירים, לפני ואחרי צבא, זוגות אחרי חתונה ולפעמים גם משפחות בטיולי בר מצווה. לפעמים אנשים מאבדים את הדרך בחושך ומתקשרים להגיד שיעשו את ההפסקה במקום אחר, אבל אנחנו לא מוותרים, נוסעים לחפש אותם ומביאים אותם לפה, כי הם נכנסים לחושך וזה מסוכן".

בביתו של פרל יש ספר אורחים משנת 2005, שבו הוא מבקש ממטיילים שיכתבו טיפים על השביל, מצפון לדרום ומדרום לצפון. "יש לי גם בקשה אחת שאני מבקש מכולם", הוא אומר, "מי שהולך צפונה, כשהוא מגיע לדן, מרים טלפון ומצלצל אלינו להודיע שסיים את השביל, ומי שהולך דרומה מתקשר אלינו מאילת. האירוח מבחינתנו הוא מסר לחברות, לפתיחת הלב ולאהבת הארץ".

מארחים לזכר הבן

עופר, בנם הבכור של בני הזוג אריה ולאה שיף מערד, נהרג לפני 20 שנה בתאונת דרכים ונותר בן 23 לנצח. בשנת 2005 לאחר שבנם השני, בן, עשה את שביל ישראל והתוודע למלאכי השביל שאירחו אותו בקטעים שונים בדרך, החליטו ההורים להפוך בעצמם למלאכי שביל והקימו לזכר בנם את "האוהל של עופר" - מאהל אירוח בדואי להולכים על השביל באזור ערד.

"בן סיים את שביל ישראל ואמר לי שזו יכולה להיות תרומה משמעותית לכל מי שמטייל בדרכים, ודרך מצוינת להנצחה של עופר", מספר אריה, "אז הקמנו את האוהל על משטח בטון בחצר. גודל האוהל

6x3 מ' והוספנו לו שטיחים, וגם מיטות ומזרנים 'כמו בבית' שאספנו מכל מיני מקומות. עד היום אירחנו כ־5,000 מטיילים, מהארץ ומהעולם. מאחר שרובם צעירים אני גם מדבר איתם על זהירות בדרכים כחלק מסיפור החיים שלי ומהיותי מתנדב במשטרת תנועה ארצית ובעמותת באור ירוק".

אריה ולאה שיף. "אירחנו כ-5,000 מטיילים" // צילום: דודו גרינשפן

האוהל של עופר ממוקם על הגבול בין מדבר יהודה לנגב. "כשיוצאים מכאן דרומה ממשיכים לכיוון המכתש הקטן ומצד תמר", מסביר אריה, "בערד מתחיל החלק הקשה של השביל, כך שזו העיר האחרונה לפני המדבר ובה מצטיידים".

לדבריו, "מרבית המטיילים שעושים את השביל במלואו הם צעירים יוצאי צבא, רבים מהם דתיים שמטיילים כחלק מאהבת הארץ וכיבוש המדינה ברגל. אני מעריך את הילדים האלו והנוכחות שלהם נותנת לנו אוויר לנשימה. ויש גם מבוגרים, בני 60 ומעלה או אנשים שלוקחים פסק זמן בחיים, ועושים את השביל במשך שלושה חודשים".

גם באוהל שהקים שיף יש ספר אורחים, "שביליסטים" הם נקראים בפי המטיילים והמלאכים. "כותבים לנו שם דברים מקסימים", מקריא לי אריה את מה שכתבו יובל וצבי, קיבוצניקים מהנגב, "תקשיבי: 'שביל ישראל הוא חוויה יוצאת דופן בגלל הנופים המגוונים והטבע העשיר שפרוסים לאורכו, אך בעיקר בזכות האנשים המדהימים שפוגשים בדרך. אמנם התארחנו אצלכם, לזמן קצר, אך נהנינו מאוד מהאווירה והנועם שבאירוח שלכם. סיפור חייכם ופרויקט ההנצחה של עופר מרגשים ונותנים השראה וכוח להמשיך במסע שלנו'".

את רשימת המלאכים, מספרי הטלפון והשירותים שהם מציעים אפשר למצוא באתר האינטרנט של החברה להגנת הטבע: teva.org.il

אלישע לוי, מאמן נבחרת ישראל בכדורגל: מתקרר בעמק המעיינות

גדלתי בבית שאן, הסמוכה לעמק המעיינות, ובתור ילד ממש הייתי רובץ שם בבריכות, במעיינות המים הקרירים שציננו אותנו מאוד.

גם אשתי נאווה גדלה בבית שאן ומכירה כומבן את עמק המעיינות. אחרי שהתחתנו ונולדו לנו הילדים, אוהד ואדוה, טיילנו שם ונהנינו מאוד גם כמשפחה. זהו נוף ילדותי, ילדותנו. מקום שאני תמיד אוהב לחזור אליו.

עמק המעיינות // צילום: גיל אליהו / ג'יני

(הביא לדפוס: ערן נבון)