אם תרצו, יכול להיות שיהיה מדובר בסיפור של אחד הניצחונות הקטנים־גדולים של השנה שנפתחה לה עתה. ובסופו של דבר מי לא אוהב סיפורים על ניצחונות, ועוד באווירת החגים? אז למה בכל זאת תרגישו לאורך הכתבה הזו מין טון של הסתייגות, ואולי איזה חשש משמחה מוקדמת? ובכן, כי במציאות הארץ־ישראלית ניצחון האדם והטבע כנגד טירוף הנדל"ן שיתפוס גם השנה כל חלקה טובה, נראה פתאום בלתי אפשרי, כמעט אוטופי.
הסיפור שאתם עומדים לקרוא עכשיו מצטייר ככזה שעכשיו אולי נחשב כהצלחה, אבל בעתיד יכול להתהפך ולהצטייר ככישלון מהדהד. כי לכו תאמינו, רגע אחרי שתשע"ז נפתחה, שהצבי הארץ־ישראלי באמת הצליח לרשום לעצמו הישג מרשים שכזה. הצבי, אתם שואלים? אכן כן.
סיפור שהיה כך היה: במשך יותר מעשור מתנהל מאבק על השטח שבין גן קיפוד בשכונת רמות בירושלים ומצפה נפתוח - על מנת למנוע הקמת שטח נדל"ני והשארתו כריאה ירוקה ומקום לחי ולצומח. 2,000 יחידות דיור מתוכננות על הגבעה העגולה מאז שנת 2003, רובן צמודות קרקע וחלקן ברבי קומות, וגם מרכז מסחרי עומד על הפרק כדי שישרת את תושבי השכונה שטרם קמה.
הבנייה היא חלק מתוכנית מערב ירושלים ("תוכנית ספדי"), ולאורך השנים היא הפכה לאחת מתוכניות הבנייה המדוברות בישראל. בעשור האחרון התנהל מאבק עיקש נגד התוכנית והוא שילב בין פעילים חברתיים, תושבי השכונה, החברה להגנת הטבע וראש עיריית ירושלים, ניר ברקת.
כולם הבינו שהתוכנית של המדינה להרוס את השטח תפגע בפארק הייחודי. עד כמה ייחודי? בשנתיים האחרונות האזור הפך לשם דבר גם מחוץ לגבולות עיר הבירה, ואפילו מחוץ לגבולות המדינה. מדוע? כי הצבי הארץ־ישראלי שמתגורר בשטח המריבה זכה לפרסום בינלאומי שלא באשמתו.
עדת מומחים של הארגון הבינלאומי לשמירת הטבע (IUCN) הכריזה לפני שנה כי הצבי הארץ־ישראלי הוא מין בסכנת הכחדה, בעקבות נתונים ולפיהם אוכלוסייתו הצטמקה וכמעט נעלמה לחלוטין ב־15 השנים האחרונות. על פי נתוני רשות הטבע והגנים, בעשור הקודם היו בישראל ובשכנותיה כ־10,000 צבאים מסוג זה, ואילו כיום נותרו לפי ההערכות 3,000 בלבד.
לפי החברה להגנת הטבע, הפגיעה בצבאים נובעת מקיטוע בתי הגידול שלהם בעקבות בנייה, סלילת כבישים והקמת גדרות. באזורים רבים בארץ נדחקים הצבאים לכיסי שטח קטנים, ובחלקם צפוי בית הגידול להתכווץ עוד יותר בעקבות תוכניות בנייה חדשות.
אחת הבולטות שבהן היא התוכנית המדוברת באזור גבעת מצפה נפתוח במערב ירושלים, זו שהפכה לסמל המאבק עבור הצבי הארץ־ישראלי, שהצליח לגייס רבים מאמני ישראל למלחמת ההישרדות שלו - בסרטון ויראלי שהיה אחד הבולטים בשנה האחרונה.
לפני כשבעה חודשים קבעה הוועדה לקידום מתחמים מועדפים לדיור (ותמ"ל) להפקיד את תוכנית מצפה נפתוח־מורדות רמות להתנגדויות הציבור. ההחלטה על הפקדת התוכנית התקבלה בחודש פברואר האחרון, על אף התנגדותו של ניר ברקת, שהגיש עתירה מנהלית נגד התוכנית כאשר תמכו בו, בין היתר, שר השיכון והבינוי יואב גלנט ושר התחבורה ישראל כץ.
יחד עם הדמויות הפוליטיות העלו הילוך בהתנגדותם תושבי האזור וארגוני הסביבה. מפגשים, אירועים ובעיקר תשוקה אמיתית מצד כל המשתתפים - גרמו לכך שנכון לעכשיו, התחושות האופטימיות הפכו מזעירות לגדולות יותר.
לרדת עם הכלב ולפגוש צבי
בשעה 05:30 בבוקר, ועוד בתקופה של סליחות, ירושלים עמוסה למדי. ההגעה לשכונת רמות ב' רגע לפני שהשמש כבר עובדת בכל הכוח, מאפשרת לנו קפה זריז בשטח עם שמוליק יידוב, מנהל מרכז היונקים בחברה להגנת הטבע.
יידוב הוא דמות בולטת במאבק הזה, ותושבי רמות שמתעוררים לקניות של בוקר מכירים אותו ומנופפים לו לשלום. הוותיקים שבהם זוכרים שעד שבנו את רמות בשנות ה־70 של המאה הקודמת, היו גם הבתים על הגבעות שלהם עמוסי צבאים. הם הצטמצמו לכמה עשרות, אבל אם מגיעים מוקדם בבוקר, אפשר לראות כאלו שמתקרבים עד למתקני הילדים באמצעו של גן קיפוד.
יידוב מסתכל עלינו ורואה כתב וצלם תל־אביבים שהטבע זר להם, ומסביר שאפשר לעשות את המסלול המסומן היוצא מגן קיפוד ברמות ב' בשעת הליכה מהירה, או בשעה וחצי של טיילים. כאשר נכנסים לפארק בעצם חוצים את הגבול שנעלם לו אחרי 1967, והעדים הוותיקים לכל השינויים הגיאוגרפיים והפוליטיים הם החיות והפרחים, שסוגרים עוד קיץ בדרך לתחלופה הטבעית של הסתיו.
הצבי הארץ־ישראלי כבר מזהה אותנו בשטח ומנופף בזנבו כמי שמברך אותנו לשלום, אך במקביל מבקש מאיתנו לשמור מרחק. תושבי השכונה היוצאים עם הכלבים מכירים את האורחים הקבועים, במה שהפך עם הימים לטיול לא שגרתי בפיג'מה.
"לתחושתי הבנייה תתעכב בכמה שנים". יידוב // צילום: גדעון מרקוביץ'
"האזור הזה חשוב כי בסופו של דבר, בתחילת העשור הקודם היו בישראל ובשכנותיה כ־10,000 צבאים מהסוג שאנחנו רואים כאן, ובספירות שנערכו השנה נספרו רק 2,000 צבאים. אנחנו מעריכים שיש עוד 1,000 פזורים באזורנו", מסביר יידוב בהתלהבות לא ברורה ביחס לשעה המוקדמת.
יותר מ־10,000 התנגדויות
מחקר שנערך ע"י רשות הטבע והגנים ובית הספר לרפואה וטרינרית בפקולטה לחקלאות, מזון ומדעי הסביבה באוניברסיטה העברית, מצא כי הצבי המדובר הוא מין ייחודי לישראל ולכמה מדינות מסביבה, וכי הוא לא קיים בשום אזור אחר בעולם, מלבד אוכלוסייה קטנה של כ־200 הולכי על ארבע בטורקיה.
לכן, אם הצבי ייעלם מישראל תהיה זו הכחדה עולמית. כך, חתיכת אחריות נפלה על תושבי העיר, שעסוקים ממילא בנושאים מדממים והרי גורל. יידוב הוא אנציקלופדיה מהלכת, גם בלי משקפות הוא מזהה עבורנו את הצבאים ומספר על המתרחש, כאשר השריפה הגדולה שהתחוללה במקום בל"ג בעומר האחרון עוד נותנת את אותותיה - אבל הטבע מנהל את המאבק שלו ויחד עם הגשמים הראשונים, יאפשר להחזיר את הירוק שמאפיין את השטח הזה, במלוא תפארתו.
יידוב יודע לספר על המלחמה בציידים לאורך השנים, ועל המינים האחרים החיים בפארק הייחודי הזה שמשקיף על ירושלים הכואבת והמדממת גם בתקופות חגיגיות שכאלו. "אנחנו בהחלט אופטימיים, כי באמת בניגוד להרבה מקרים אחרים, כולם התגייסו כדי לשמור על השטח הזה כמו שהוא ומבינים את החשיבות של המקום הזה.
"יש חשיבות רבה לשמירה על שטחים פתוחים נרחבים ועל רציפות של מסדרונות אקולוגיים, ולכן אנחנו מנסים למנוע את הרעיון של פיתוח מיותר באזורים אלה ולהעברת יוזמות הפיתוח לאזורים אחרים, בצמידות לשטחים בנויים, כדי להקטין כמה שניתן את ההשפעה של הפיתוח על הטבע והסביבה".
"חשיבות לרציפות של מסדרונות אקולוגיים". פארק בשכונת רמות בירושלים // צילום: גדעון מרקוביץ'
השהייה לצד הצבאים מחכימה למדי ומספקת מעין אסקפיזם שגורם לך לשכוח שאתה באמצע עיר. סביבנו מתבודדים להם חרדים, ויחד עם הצבי הארץ־ישראלי, גם הם נעלמים למקומות המסתור שלהם כשהשמש מתחזקת. "הצבאים נעלמים כאשר מתחיל החום הגדול ובלילה הם חוזרים אבל אז מקבלים כבר טבע אחר לגמרי, כולל עטלפים וקיפודים. זה באמת מקום ייחודי למדי", מסביר יידוב.
גם עבור טיילים בינוניים ומטה מדובר במסלול הליכה נעים למדי, כזה שמופיע באופן קבוע במסלולי הטיולים ובטח בתקופת החגים, כאשר ביום רביעי הקרוב ייערכו במקום סיורים מודרכים בחינם, כחלק מהמאבק על התדמית וגם רצון להביא אנשים לשטח כדי שיבינו שבאמת מדובר במסלול ייחודי בנוף המזרח־תיכוני.
גם אם לא תגיעו לסיור המודרך, מספיק להגיע לכאן עד הצהריים ולזכות במפגש עם הצבאים פנים מול פנים, כמו באזורים אחרים בעולם. מדובר בחוויה ייחודית גם ברמה בינלאומית, ואם מוסיפים לכך מאבק חברתי אז מקבלים כאן סיפור שכאמור חורג לא רק מגבולות הטבע, אלא בעיקר, וסליחה על משחק המילים, על הצביון שלנו כאן.
נגד הפרויקט הוגשו בשנים האחרונות יותר מ־10,000 התנגדויות מצד הארגונים הירוקים. השר הממונה הוא שר האוצר משה כחלון, העומד בראש קבינט הדיור ורשות מקרקעי ישראל (רמ"י). כחלון מעוניין לראות את הפרויקט קורם עור וגידים, אך מנגד רגיש בדרך כלל לפגיעות סביבתיות.
במכתב שנשלח אל כחלון בחודש מאי האחרון על ידי קרן קיימת לישראל נכתב כי "לא קיימת סתירה בין הצורך ליישב את הארץ ולמציאת מזור ליוקר ומצוקת הדיור - לבין החובה לפעול על פי עקרונות של פיתוח בר־קיימא".
מלשכת שר האוצר נמסר בתגובה: "השר רואה בכל פגיעה סביבתית פגיעה חברתית, וככל שיש התנגדויות לתוכנית, הן תישמענה במסגרת הוועדה ובמידה שיידרשו תיקונים בכדי למנוע פגיעה בסביבה - השר יתמוך בהן. שר האוצר וקבינט הדיור ימשיכו לפעול לפתרון משבר הדיור תוך שמירה על הסביבה והטבע".
לא לשאננות
לאחר יותר משעה, יידוב, כמו כל חיית טבע, מזהה לבד שעם כל הכבוד לקפה בשטח, אנחנו צריכים את הקפה שלנו עם איזה מאפה. בכניסה לפארק פתחו עולים חדשים מצרפת בולונז'רי, עם ריחות שתופסים את כל האזור. רמות, כמו כל ירושלים, עוברת תהליך התחרדות מואץ. בניגוד למאבק על הצבי הארץ־ישראלי, נראה שהקרב על הזהות של העיר עומד לפני הכרעה, ומספיק להסתכל על כמות מוסדות החינוך ובתי הכנסת כדי להבין שבניגוד לצבי הארץ־ישראלי - החילוני הארץ־ישראלי, לפחות בירושלים, נמצא על סף הכחדה.
אך המאבק הזה מושך את כולם. אלו שמרימים גבה מול אנשי רמות טוענים שפעם אוכלוסיית הצבאים לא כל כך עניינה אותם ולכן הם הסכימו לבנות את השכונה באמצע הטבע, ואילו עתה, הם מפחדים שהנוף שלהם ייהרס והפכו לפתע לחובבי טבע.
עם זאת, כשמשוחחים עם אנשי השכונה מגלים אנשים פעילים למדי, דוגמת רחל, מורת התנ"ך המיתולוגית של האזור, שגילתה בו גתות עתיקות לשם הכנת יין. התושבים, מצידם, שמחים לראות מטיילים מתחת לחלונות הבתים שלהם, כי ככל שכמות המטיילים גדולה יותר, כך הסיכוי של האזור לשרוד גדל.
יידוב, רגע לפני שהוא נפרד - מבקש לציין: "אני מרגיש אצל כולנו תחושת אופטימיות גדולה מאי פעם, מאז שהחל המאבק על האזור הזה. האופטימיות הזו מוצדקת כי לצד הרצון העז של כולם, ברגע שגם השלטון המקומי מבין את החשיבות, ולאור העובדה שהנושא זוכה למאבק עיקש שמושך את העניין כבר יותר מעשר שנים, אז זה לא סתם שאנחנו מרגישים שאנחנו בדרך לכיוון הנכון", הוא אומר ולוקח אוויר.
בחודש יוני האחרון, בצעד יוצא דופן, החליטה הוותמ"ל להעביר את התוכנית לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בירושלים, צעד שעורר גל של אופטימיות. ההחלטה התקבלה לאחר שבמהלך דיון בהתנגדויות לתוכנית, שהתנהל בתחילת הקיץ והיה סוער למדי, הודיעה רשות מקרקעי ישראל שעמדה מאחורי התוכנית, כי היא סבורה שהתוכנית אינה שלמה והיא מבקשת לערוך סקר סביבתי מקיף יותר לפני אישורה הסופי.
משום שההליך הזה עלול לעכב את התוכנית לזמן לא ידוע, שיכול לנוע בין מספר חודשים לבין מספר שנים, הוחלט כאמור להעבירה בחזרה לירושלים. אצל כל הצדדים הלוקחים חלק בדבר נרשם חיוך, אבל יידוב טוען שמכך בדיוק הוא חושש: "צריך לזכור דבר אחד חשוב, שההחלטה הסופית עדיין לא התקבלה. כאשר הוועדה הממונה תתכנס בנושא בפעם הבאה, אנחנו נדע סופית לאן הרוח נושבת ורק אז נוכל להגיד באמת שהמאבק הזה הסתיים.
"לתחושתי, החלטה סופית לכך שלא בונים כאן אולי לא תתקבל, אבל כל עניין הבנייה יתעכב בכמה שנים טובות לפחות, מה שיאפשר לצבאים ולטבע להמשיך ולזכות בחיים שלהם. האם זה אומר שאנחנו צריכים להיכנס לשאננות? ממש לא, כי אם נהיה שאננים, אנחנו יכולים להתעורר ולגלות שיש כאן שכונת מגורים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו