האתגר: יו"ש

הוא כיהן בתפקידים רגישים במשטרת ירושלים והצליח להכעיס את פעילי הר הבית, שימש מזכיר ביטחוני של שלושה שרי ביטחון הפנים ועמד בראש הוועדה המשטרתית שבדקה את מחדלי מוקד 100 של מחוז ש"י בפרשת שלושת הנערים החטופים. בתפקידו הראשון כניצב, ובשיאו של גל הטרור, מונה דווקא למפקד המחוז הרגיש והמורכב ביותר במשטרת ישראל, אשר סבל בשנתיים האחרונות מטלטלות ומסקנדלים. בראיון ראשון ובלעדי ל"ישראל היום"' מפקד מחוז ש"י, ניצב משה ברקת (50), מדבר כמעט על הכל. החל מגל הטרור שפקד את ישראל בשנה האחרונה ("אני לא חושב שהוא מאחורינו"), דרך ההיערכות לפינוי המאחז עמונה ("התמונות של עמונה מלפני עשור לא יחזרו"), המחדלים שנחשפו בפני הוועדה בראשותו ("הטיפול של המוקד בשיחה היה כושל נקודה"), דומא ("אנחנו עושים את המקסימום כדי להוריד את היכולת להוציא שוב לפועל אירוע כזה"), צווי הרחקה מנהליים לפעילי הימין ("זה כלי שמשמש אותנו"), וגם על מחלת הסרטן שבה חלה ("נכנסתי למנהרת חושך"). 

היום שבו נפלו בנייני התאומים והימים שבאו לאחריו חקוקים היטב בזיכרונו של ניצב משה ברקת, ולאו דווקא מהסיבות שאתם חושבים. לפני 15 שנה הוא היה קצין צעיר ומבטיח ששימש ראש מדור סדר וביטחון/מחקר במטה הארצי. זמן קצר קודם לפיגוע הטרור הגדול בהיסטוריה התהפך עליו עולמו לאחר שהתבשר כי חלה במחלת הסרטן, אשר שלח גרורות רבות בכל גופו. ברקת לא התמהמה. נחוש לנצח את המחלה, החל במלחמה החשובה בחייו ואישפז את עצמו במכון שרת בביה"ח הדסה עין כרם בירושלים. כשמגדלי ההתאומים נפלו, הוא היה בשבוע השני לטיפולי הכימותרפיה האגרסיביים. ממיטתו בבית החולים צפה אמנם בדיווחים מזירת פיגוע הטרור הגדול בהיסטוריה, אך מה שזכור לו בעיקר מהשבוע הזה הוא ההתמודדות עם ההשפעות ותופעות הלוואי הקשות של הטיפולים. 

הפינוי בעמונה בפברואר 2006 // צילום: רויטרס

על אף הגילוי המטלטל כי הוא חולה בסרטן שסיכויי ההחלמה ממנו עומד על כ־60 אחוזים, החליט שלא לשקוע בדיכאון. "סיכויי ההחלמה נחשבים יחסית גבוהים, אבל כשאתה נמצא בתוך הדבר הזה, אתה אמנם מבין מתישהו שבסוף כנראה יהיה בסדר, אבל בא לך למות, בעיקר בהתחלה. אתה מרגיש מפורק, הגוף שלך עייף ובוגד בך, אתה מרגיש כל הזמן שאין כוח. אבל אני ידעתי שאני הולך לנצח בקרב הזה, ואחד הדברים שעזרו לי מאוד בתקופה ההיא היה הספר 'בחזרה לחיים' שכתב רוכב האופניים לאנס ארמסטרונג. היה לנו אותו סוג של סרטן והספר שלו, יחד עם התמונות והתיאורים המפורטים, ממש המחיש לי מה אני הולך לעבור באותה מנהרת חושך שאליה נכנסתי. דרך הספר שלו ידעתי מה אני הולך לחוות, במובן הלא חיובי של המילה. בסופו של דבר, האופטימיות שלו הפריחה בי ובאשתי תקווה, וזה הדבר שבסופו של דבר ניצח מבחינתי את המחלה", הוא מספר. 

ארבעה חודשים לאחר שהחל בטיפולים כימותרפיים התבשר ברקת כי גופו נקי מסרטן ומגרורות. הוא ניצח את המחלה, והתקופה הקצרה אך הקשה הזאת שינתה ועיצבה מחדש את תפיסת עולמו. המזכרת העיקרית שנשארה לו מאותה תקופה, מלבד בדיקות המעקב השנתיות שהוא מקפיד לבצע, הוא הצמיד הצהוב שעל ידו, שעליו חקוק הביטוי LIVESTRONG שמזוהה עם קרן "לאנס ארמסטרונג למלחמה בסרטן" ועם חברת NIKE. "הצמיד הזה עלי כבר 15 שנה. אני לא מוריד אותו. הוא מזכיר לי כל הזמן איפה הייתי ולאן אני לא רוצה להגיע", הוא אומר.

ולאן אתה לא רוצה להגיע?

"בכל מפגש שאני מקיים עם האנשים שלי, עם הפקודים שלי, אני אומר להם שני דברים. אחד, פרופורציות. כי במקצוע שלנו, בארגון הזה, קל מאוד להיסחף אחר הלוחמנות, הרוגז, העצבים והכעסים. ולכן אני אומר, תכניסו פרופורציות לחיים. הדבר השני שאותו אני אומר להם כל הזמן, תיהנו ממה שאתם עושים. תיהנו מהתפקיד שלכם, תיהנו מעצמכם, תיהנו מהמשפחות שלכם. אל תבואו לתפקיד במחשבה שאתם יוצאים עכשיו למלחמה. קודם כל תיהנו ממה שאתם עושים ותדעו ליהנות גם מהדברים האחרים".

 

השוטרים משלמים לעיתים קרובות מחיר אישי מאוד כבד. זה לא סותר?

"נכון, אבל אני באמת מאמין בזה. לא מתוך איזה סוג של תורה, אלא יש גם דברים מעבר לעבודה. משפחה זה אחד מהם. אני חטאתי בדבר הזה. הילדים שלי היום כבר גדולים ולא באמת חוויתי את הילדות שלהם. אשתי שילמה את המחיר, היא גידלה את הילדים. רצתי מתפקיד לתפקיד וממשימה למשימה ועשיתי הרבה מאוד דברים, ואז אתה חוטף פתאום בומבה כזאת ומוצא את עצמך מתנדנד במקומות שאף אחד לא רוצה להיות בהם ואתה מתחיל להסתכל על הדברים בצורה אחרת. להגיד שהיום אני לא חוטא בדברים האלה? אני חוטא, אבל אני חושב שהרבה פחות. עד כמה שזה נשמע קלישאה, הצמיד הזה, הצבע שלו, מזכיר לי כל הזמן. התזכורת הזאת חשובה לי. אני מודה לאלוהים בעניין הזה, ולאשתי שבלעדיה לא הייתי עובר את זה".

הר הבית. " צריך לזכור שהמשטרה מונחית על ידי הדרג המדיני" // צילום: אי.אף.פי

תפקיד ניצב ראשון

בחודש שעבר חגג ברקת את יום הולדתו ה־50. הוא נשוי לרינת ואב לשני בנים בשנות העשרים לחייהם. לפני שבע שנים עבר עם משפחתו להתגורר בעיר מודיעין, עד אז התגוררו בירושלים. "מודיעין היא עיר נהדרת, אבל הירושלמיות זורמת לי בדם", הוא אומר. ברקת גדל בשכונת קריית יובל ואחר כך בשכונת רמת אשכול והתחנך בבית הספר התיכון רנה קאסן, אשר התפרסם כשרבים מבוגריו נהרגו בשירותם הצבאי או בפיגועי טרור. 

בתחילת שנות ה־90 התגייס למשטרה. את שירותו התחיל ביחידה המרכזית של משטרת ירושלים ולאחר כמה תפקידים כקצין במחוז ירושלים עבר לשרת במטה הארצי כראש מדור סדר וביטחון/מחקר. אחר כך חזר לירושלים בתפקיד מפקד הימ"ק (יחידת המקומות הקדושים) האמונה על הר הבית. בהמשך מונה לראש מדור מבצעים במטה הארצי, לעוזר המפכ"ל דודי כהן ולמפקד מרחב דוד במחוז ירושלים. בתפקיד זה, שנחשב לאחד הנפיצים והמורכבים ביותר במשטרת ירושלים, חלש על גיזרת העיר העתיקה, אשר מכילה בתוכה אתרים שקדושים לשלושת הדתות, והצליח להרגיז לא מעט פעמים את פעילי הימין המבקשים לעלות להר הבית, לאחר שהורה על הרחקתם בשל הפרת הסטטוס־קוו בהר. אחר כך מונה לראש חטיבת שיטור וקהילה במטה הארצי ולמזכיר הביטחוני של השר לביטחון הפנים לשעבר, יצחק אהרונוביץ'. בתפקיד זה הספיק לשרת גם תחת השר יריב לוין, ששימש השר לביטחון הפנים במשך כשבועיים, ובמשך כשנה שירת תחת השר לביטחון הפנים הנוכחי, גלעד ארדן. לניסיונו בעבר כמפקד מרחב דוד וכמפקד יחידת המקומות הקדושים היה יתרון רב ומשמעותי בתפקידו האחרון כמזכיר הביטחוני של השר לביטחון הפנים, עת פרוץ גל הטרור הנוכחי.

איל יפרח, גיל־עד שער ונפתלי פרנקל ז"ל // 

בפברואר השנה קיבל את דרגות הניצב שלו והיה אמור להיכנס בתוך כשבועיים לתפקיד מפקד מחוז ש"י במקומו של ניצב שלומי מיכאל, אשר הודיע בסוף השנה שעברה על פרישה מהמשטרה. הודעתו של ניצב מיכאל, פחות מתשעה חודשים לאחר שנכנס לתפקידו כמפקד מחוז ש"י, הפתיעה את שוטרי המחוז וקציניו. מיכאל, שנחשב לקצין מטאורי, לכזה שיתמודד על תפקיד המפכ"ל הבא של משטרת ישראל, הגיע למחוז ש"י לאחר שפיקד על הימ"מ, יחידת העילית של המשטרה. תחת פיקודו היתה היחידה אחראית, בין השאר, לחיסולם של רוצחי שלושת הנערים גלעד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח, וכן לחיסולו של רוצח קצין המשטרה סנ"צ ברוך מזרחי ולחיסולו של תושב מזרח ירושלים שניסה להתנקש בחייו של חבר הכנסת יהודה גליק ופצע אותו אנושות. ההערכה היתה כי מיכאל יעלה על דרך המלך את המחוז, שסבל בשנים האחרונות מתדמית שלילית, מטלטלות, מהדחות, מסקנדלים ומפרישות, בין השאר, של קודמו בתפקיד, ניצב קובי כהן, אשר פרש בעקבות פתיחת חקירה במח"ש בחשד שקיים קשר פסול עם פקודה שלו. אך ניצב מיכאל, מסיבותיו שלו, החליט לפרוש מהמשטרה.

כשהוכרז מינויו של ברקת בתחילת השנה למפקד מחוז ש"י, שמו לא אמר דבר לחלק גדול מהציבור הישראלי. ההחלטה להצניח אדם שזה לו תפקידו הראשון כמפקד מחוז וכניצב לתוך מחוז שעבר טלטלות רבות כל כך ובשיאו של גל הטרור הנוכחי שפקד בעיקר את איו"ש וירושלים, הפתיעה רבים. מי שכן הכיר אותו, זכר את שמו מוועדת הבדיקה המשטרתית שבראשה עמד בקיץ 2014, עת כיהן בתפקיד ראש חטיבת שיטור וקהילה במטה הארצי. הוועדה בראשותו (ועדת ברקת) התבקשה על ידי המפכ"ל, יוחנן דנינו, לבדוק את הטיפול המשטרתי של מוקד 100 במחוז ש"י באירוע חטיפת שלושת הנערים - גיל־עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח - ומצאה ליקויים קשים בהתנהלות המוקד בכל הקשור לשיחה שהתקבלה מגלעד שער, שבה דיווח כי נחטף ולטיפול בשיחה. במסקנות הוועדה ובהמלצותיה שהוגשו למפכ"ל נקבע כי הכשל הזה חצה את שדרת שוטרים, הקצינים והמפקדים הנוגעים לעניין. מפכ"ל המשטרה דנינו החליט לאמץ את עיקרי המלצות הוועדה והורה על הדחתם לאלתר של ארבעה בעלי תפקידים במחוז ש"י. כניסתו של ברקת לתפקיד מפקד מחוז ש"י התעכבה זמן מה, עקב המצב הביטחוני, שכן נוכחותו נדרשה במשרד לביטחון הפנים. בחודש מאי הוא נכנס לתפקידו. 

 

כבר לא בן חורג של המשטרה

חשבת שאתה הולך להיכנס למחוז שאתה אחראי לטלטלות ולהדחות שהיו בו? 

"לא חשבתי בכלל במונחים של איך יתייחסו אלי ומה יגידו. כל מה שעניין אותי זה איך אני מביא יציבות למחוז, וזה אחד הדברים ששמתי לעצמי כמטרה בתקופה הקרובה. עובדתית, קרו כאן דברים, היו אירועים. על מנת שהטלטלה הזאת לא תימשך, היה צריך לעשות כמה דברים". המהלך האחרון שברקת ביצע כדי להכניס יציבות למחוז, ושבו הוא גאה, הוא אישור שורת מינויים חדשים לסגל הפיקוד הבכיר של המחוז. רוב בעלי התפקידים שמונו הגיעו מחוץ למחוז ש"י. "המינויים החדשים נותנים לנו איזושהי אופטימיות לשנתיים הקרובות מכך שכל אחד, כולל אני, יישב על כסאו ויעשה את העבודה שלו. היציבות הזאת חשובה ואני חושב שאנחנו נמצאים על המסלול הנכון", הוא אומר ומתחייב בגלוי שלא ללכת לשום מקום בשנתיים הקרובות, לפחות. 

ברקת ולוחמי מג"ב, המוצבים באופן קבוע בעמדת מערת המכפלה // צילום: יהונתן שאול

הוועדה בראשותך המליצה על תיקון ליקויים שונים במשל"ט (מרכז שליטה) של מחוז ש"י. כיצד אתה מתכוון לקדם את הנושא? 

"כיום, בגלל החשיבות של המשל"ט ולנוכח מצוקת כוח האדם שם, אנחנו מספחים למשל"ט 11 איש מיחידות אחרות. הם באים לשנה, לסוג של מילואים, מעין קריאה לדגל. 11 שוטרים שמסופחים זה הרבה מאוד. בשנתיים הקרובות אנחנו אמורים להיות מתוגברים בחמישה תקנים של שוטרי קבע ובעוד שבעה תקנים של סטודנטים ובסך הכל, תוספת של 12 תקנים. אנחנו נמצאים כבר בהליך של גיוס. בוועדה בראשותי דיברנו על הצורך לתגבר את המשל"ט במינימום 11 תקנים, אז הנה אנחנו מתקרבים אל היעד ואין לי ספק בכלל, וגם מפכ"ל המשטרה היה חד וברור בעניין זה, שנגיע אל המקום הזה והוא יאויש בסופו של דבר כפי שצריך להיות. אני מרגיש שמחוז ש"י נמצא היום בחשיבה של המטה הארצי והעומד בראשו בראש סדר העדיפויות. 

"אנחנו כבר לא בן חורג, לא החצר האחורית של המשטרה. יש אמירה ברורה בעניין הזה של המפכ"ל והשר לביטחון הפנים, ואני רואה את זה בישיבות ובמפגשים שלי עם ראשי האגפים במטה הארצי. המחוז היה בסדר עדיפות נמוך והיום הוא לא, וטוב לדעת שיש לנו אוזן קשבת גם במשרד לביטחון הפנים וגם במטה הארצי".

האם חל שיפור בהתנהלות המשל"ט והאם אתה סבור שבפעם הבאה שתתקבל שיחה דומה, הטיפול בה יהיה שונה?

"היום אני יכול לומר שהמשל"ט שאני מכיר נמצא עכשיו במקום אחר מבחינה מקצועית, מבחינת האנשים שמאיישים את המקום הזה. אם בעבר היו שם רוב כמעט מוחלט של שוטרי שח"מ (שירות חובה במשטרה), היום כוח האדם מתבסס יותר על שוטרי הקבע. הם מנוסים יותר, מכירים את עבודת המשטרה, חדי אוזן ורגישים, וגם בהיבטים טכנולוגיים ומקצועיים התווספו מערכות חדשות. להגיד לך שאני שבע רצון בנקודת הזמן הזו ממה שקורה במשל"ט ובהתייחסות הארגונית למשל"ט הזה, ולמשל"טים במשטרה בכלל? עדיין לא. המשטרה עדיין לא הגיעה לנוסחה שתרכיב את הדבר הזה שנקרא משל"ט, שזה אחד המקומות הכי רגישים במשטרת ישראל. טיפול נכון של המשל"ט יכול לגמור אירוע, ברמה החיובית, וטיפול לא נכון שלו באירוע יכול לשים אותנו במקום אחר לגמרי". 

בדבריו מתכוון ברקת למה שקרה בחודש שעבר, כאשר שתי חיילות שיצאו מבקעת הירדן תעו בדרכן ונכנסו לטול הכרם, שם הותקף רכבן על ידי עשרות פלשתינים. השתיים התקשרו למוקד 100 של מחוז ש"י כדי לבקש עזרה והשוטר ואחראי המשמרת כיוונו אותן, סייעו להן, איתרו את השיחה והזעיקו את כוחות הביטחון שיחלצו את השתיים. על תפקודם באירוע הזה קיבלו שני השוטרים תעודת הערכה. "מספיק טיפול לא מקצועי של אחראי המשמרת, או של זה שקיבל את השיחה ולא היה רגיש מספיק, והיינו יכולים למצוא את עצמנו היום באירוע קטסטרופלי. זו בדיוק הרגישות שצריך מהאנשים הללו, וזו בדיוק הרגישות שלא היתה בשיחה המפורסמת של גיל־עד שער ובהשתלשלות האירועים שבאו לאחר מכן", אומר ברקת.

אבל בסופו של דבר, התוצאות הקשות היו אותן תוצאות, גם אם הטיפול בשיחה של גלעד היה מתבצע כמו שצריך.

"זה נכון שהתוצאה היתה טרגית וזה לא היה משנה דבר. אבל אם ההתנהלות תוך כדי השיחה היתה אחרת, יכול להיות שהיינו מצמצמים את הזמן של ה־18 יום של החיפושים אחרי הנערים ונותנים לפחות שקט למשפחות. שלושה נערים נרצחו זמן קצר לאחר שעלו לרכב, אבל מבחינתנו, ולצורך העניין אני משתדל להיות קר עכשיו, מבחינתנו זה לא העניין. היו צריכים לטפל אחרת בשיחה הזאת. הטיפול של המוקד היה כושל, נקודה". 

"כל מה שעניין אותי זה איך אני מביא יציבות למחוז" // צילום: יהונתן שאול

כחלק מהפקת הלקחים לאחר חשיפת ההתנהלות הכושלת של מוקד 100 במחוז ש"י, הופעל במרחב שומרון פיילוט חדש לטיפול בתלונות של אזרחים. הפיילוט נקרא "נוהל נצח" ויזם אותו מפקד המחוז דאז, ניצב קובי כהן, ולפיו נקבע כי בכל תלונה שטופלה בהגעת שוטר למקום, יש לחזור ולהתקשר ביום המחרת למגיש התלונה ולבדוק איתו אם היא טופלה לשביעות רצונו ואם נפתרה הבעיה. 

בסקרי שביעות רצון שנערכו בשנת 2015 ובתחילת שנת 2016, זכה מרחב שומרון במקום הראשון באמון הציבור. בעקבות זאת הורה המפכ"ל, רנ"צ רוני אלשיך, על הרחבת הנוהל לשאר המחוזות. "להגיד שאם מחר תהיה שיחה כזאת, התוצאה תהיה אחרת? הכל יכול להיות, אבל אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים על מנת לצמצם למינימום, לא לגמרי, את האפשרות שדבר כזה יקרה שוב", אומר ברקת. 

קצין האג"מ של מחוז ש"י, בדרגת נצ"מ, שילם את המחיר על הליקויים והמחדלים שנמצאו בבדיקת הוועדה. האם לא היה מקום להדיח בעלי תפקידים בכירים יותר במחוז? 

"כשעמדתי בראש הוועדה הייתי בדרגת תת־ניצב. זה לא היה בסמכותי ולא במנדט שלי לבדוק התנהלות של קצינים בכירים יותר ממני ולכן מבחינתנו, ההתייחסות היתה לדרגים שאנחנו כן יכולים לבחון את ההתנהלות שלהם. גילינו כמה לקונות שהצבענו עליהן בדו"ח, גם ברמה המקצועית וגם ברמה האישית, ובסופו של דבר התקבלו החלטות כפי שהתקבלו. במסגרת עבודת הוועדה התמקדנו בשיחת הטלפון, אבל לא רק. הלכנו גם לאחור, בדקנו נהלים, פעילויות, שרשרת של דברים שאנחנו רשמנו לעצמנו שיכולים היו אולי להסביר את הטיפול הכושל בשיחה. במסקנות שהגשנו הצבענו על תהליכים, דברים שאנחנו חושבים שהיו צריכים להיות אחרת. אנחנו באנו והצגנו את הדברים, ובסופו של דבר ההחלטה היא של המפכ"ל בעניין הזה וזה בסדר גמור, זה חלק מהעניין".

 

"הסתה בלתי רגילה ברשתות"

בימים אלה מציינים שנה לפרוץ גל הטרור ברחבי הארץ, אשר החל בערב ראש השנה אשתקד, כשאלכסנדר לבלוביץ' ז"ל נרצח ביידוי אבנים לעבר רכבו, בעת שנסע בשכונת ארמון הנציב, ונמשך בסוכות, בפיגוע הירי בשומרון, שבו נרצחו בני הזוג איתם ונעמה הנקין. ניצב ברקת נכנס לתפקידו בעיצומו של גל הטרור, כאשר 70 אחוז מהאירועים התרחשו ביהודה ושומרון ומרביתם כוונו כנגד כוחות המשטרה והביטחון אשר הפכו ליעד ברור ומועדף על המחבלים. 

הראיון עם ברקת התקיים יממה לאחר עוד ניסיון פיגוע במערת המכפלה, שבמהלכו נורו ונהרגו שני פלשתינים תושבי חברון, אשר ניסו לדקור לוחמי מג"ב המוצבים באופן קבוע בעמדה מעל מערת המכפלה. ניסיון הפיגוע ההוא היה חלק מרצף של כמה פיגועים שהתרחשו במשך כמה ימים בירושלים ובחברון. בפיגוע הקשה שבהם, בשער הפרחים בירושלים, נפצעו שני שוטרים אנוש וקשה מאוד.

מה מייחד את גל הטרור הנוכחי, בניגוד לאינתיפאדות ולהתפרצויות קודמות?

"ניסינו במהלך כל השנה הזאת, גם בתפקידי הקודם, להבין איך זה החל ומה הטריגר לפעילות הזאת. בסופו של דבר אפשר לומר בוודאות שזוהי פעילות של יחידים, למעט כמה מקרים בודדים. אלה אנשים שמוסתים בצורה בלתי רגילה ברשתות החברתיות, וחלק לא מבוטל של המפגעים עצמם עושים את מה שעושים על רקע מצוקה אישית בכלל. יש לא מעט אנשים בעולם שעל רקע מצוקה אישית רוצים להתאבד ועושים זאת בהקשר אישי. בשנה הזאת הם שיוו להתאבדות הזאת נופך לאומני, הלכו ועשו את מה שעשו כדי להאדיר את שמם, את המשפחה. אותו אדם שרוצה להתאבד כי לא טוב לו או כי הוא במצוקה כלכלית כזו או אחרת, אומר לעצמו, 'גם ככה אני אתאבד, אז אני לא אקפוץ מבניין ואמות'. כדי לתת לזה נופך נוסף, הוא עושה את מה שהוא עושה. הם גם מקבלים אחר כך כסף בגין הדבר הזה, ולכן חלק לא קטן מהאירועים הוא על רקע אישי בכלל. אין פה את המימד הלאומני האידיאולוגי הקלאסי שהכרנו, של אנשים שטעונים ברגשות דתיים, אין פה תשתיות של חמאס. אלה פשוט אנשים יחידים שהכלי שהם מחזיקים ביד עושה את כל העבודה. 

"תופעה מעניינת נוספת היא מעורבותן של נשים בגל הטרור הזה ושל ילדים בני 12־13־14. אנחנו נתקלים פה בדברים שקודם לכן לא נתקלנו בהם. זה מראה עד כמה באמת ההסתה כל כך מחלחלת ומשפיעה". 

למעט רצף של כשישה־שבעה פיגועים בחודש ספטמבר, נדמה שחלה רגיעה מסוימת. האם אפשר לומר שגל הטרור הזה מאחורינו? 

"את רצף הפיגועים האחרונים אנחנו מייחסים לסיומו של חג הקורבן. אני לא שמעתי, לא בהערכות במשטרה ולא בהערכות בצבא, שמדברים על כך שהגל הזה מאחורינו. נכון שהיתה ירידה ברמת האירועים, אבל אני לא חושב שהגל הזה מאחורינו, ונושא הפח"ע נמצא בראש סדר העדיפויות בכל הערכת מצב, בכל דיון ובכל מפגש. זה לא יורד מסדר היום". 

אם כך, אנחנו צריכים לצפות לגל טרור שיימשך שנים? 

"אנחנו בתוך הדבר הזה כבר שנה וכרגע אני לא רואה שינוי. זו תקופת החגים שזו ממילא תקופה שמייצרת רגישות, ובחלק לא מבוטל בשנים האחרונות גם מייצרת אירועים. זה יכול להתחיל באיו"ש ולזלוג לירושלים וההפך. הר הבית הוא טריגר מאוד משמעותי. 'הדיבור' בין שתי הגזרות הוא לצורך העניין מאוד מהיר. אירוע משליך על אירוע, אירוע משפיע על אירוע. זה פינג פונג. האירועים הללו יוצאים בדקות החוצה. קחי, למשל, את התמונות שבהם רואים גופות מחבלים. הן ויראליות. בתוך שניות הן מופצות וכולם נחשפים אליהן. אנשים שנמצאים ברף הנמוך של הרגישות מייחסים משמעות לדברים האלה ולכן מבחינתם לקום, לקחת סכין וללכת לדקור מישהו זו הדרך".

בתחילתו, גל הטרור נקשר להר הבית. האם היום הוא פחות קשור להר הבית ויותר למצוקה האישית־כלכלית של הפלשתינים? 

"כמי שהיה הרבה שנים בהר הבית, הוא תמיד נמצא ברקע. אם יש משהו שמאחד את המוסלמים ברחבי העולם ובטח את הפלשתינים פה, זה הר הבית. כל אירוע שם הוא פוטנציאל להתלקחות ולכן צריכים להיות מאוד זהירים בכל הקשור להתנהלות בהר הבית, עם שיקול דעת ומחשבה לעומק".

כמה השפעה על הנפיצות באזור יש לעליית יהודים להר הבית? 

"העיקרון שצריך לפעול לפיו ולהקפיד עליו הוא שהר הבית צריך להיות כל הזמן פתוח ונגיש ליהודים ולתיירים, כמובן בהתאם לשמירה על הסטטוס־קוו, והמשטרה מקפידה על כך. בדברים האלו לא מתפשרים ואני יודע שזו גם הדירקטיבה של השר והמפכ"ל. אסור לנו להיכנע ואנחנו גם לא נכנעים לאלימות הזו, שלפעמים מתפרצת בהר הבית או מסביב להר הבית. אני לא חושב שצריך לעשות הקלות עם הצד שתוקף אותנו ולבוא ולומר, 'תראו זה בגלל הר הבית'. הם עושים את מה שעושים כי הם לא אוהבים יהודים, כי יש הסתה פרועה נגד יהודים. לא יהיה נכון לייחס זאת לביקורי יהודים בהר הבית. ביקורים היו תמיד, למעט תקופה של שנתיים וחצי לאחר עליית אריק שרון להר הבית, וביקורים צריכים להימשך כל עוד הם מתנהלים לפי הסטטוס־קוו". 

דבריו אלה של מי שבעתיד ייתכן שימונה למפקד מחוז ירושלים, אולי ישמחו את פעילי הר הבית, אך אלה זוכרים לו היטב את הימים שבהם כמפקד מרחב דוד מנע כמה פעמים כניסתם לשטח ההר, הוציא להם צווי הרחקה, או אסר את קיומו של סיבוב שערים סביב הר הבית. "ההלכות והפסיקות בעניין הזה, הן של בתי המשפט והן של הממשלה, מאוד ברורות. לכן אנחנו הקפדנו על קטן כגדול, גדול כקטן, ובכל מה שקשור למימוש הסטטוס־קוו בהר הבית, ידענו והבנו את הרגישות של הדברים הללו. ההקפדה היתה הקפדה דווקנית בנושא הזה ומאוד שבלונית. צריך לזכור שהמשטרה מונחית על ידי הדרג המדיני. מה שהוא יורה לה לעשות היא תבצע, וכל עוד אין שינוי בהחלטות אנחנו מבצעים את הדברים כלשונם ואין פה עיגול פינות. אנחנו מבינים שכל דבר יכול בהחלט להצית תבערה", הוא אומר. 

 

"אירוע כמו דומא יכול לחזור"

בחצי השנה האחרונה, ובעיקר מאז נכנס לתפקידו כמפקד המחוז, חלה עלייה במספר הפעילויות ותפיסת אמצעי לחימה ביהודה ושומרון. במשטרה ובמערכת הביטחון הבינו שהכמויות העצומות של אמצעי לחימה בלתי חוקיים שמסתובבים ביהודה ושומרון לא משמשים רק לפשיעה, אלא גם לפיגועים ומהווים סכנה אמיתית. הקלות והנגישות לכלי הנשק האלה העלו את מספר פיגועי הירי וניסיונות פיגועי הירי לעבר ישראלים ביהודה ושומרון. בעקבות זאת הוחלט לשים דגש על המאבק באמצעי הלחימה הבלתי חוקיים והוקם צוות משטרתי מיוחד אשר פועל בשיתוף עם שירות הביטחון הכללי והצבא, אוסף מודיעין מדויק על מחרטות לייצור נשק ואמצעי לחימה, ייצור מטענים וסוחרי הנשק ומשתתף בפשיטות הרבות.

הפעילות הנרחבת נגד אמצעי הלחימה השפיעה באופן מיידי. בתוך כחצי שנה נתפסו כ־170 כלי נשק מסוגים שונים, יותר מ־50 מתוכם כלי נשק מאולתרים. יותר מ־20 מחרטות לייצור כלי נשק נחשפו באזור בית לחם, חברון, אבו דיס, עזרייה, קלקליה ועוד, ונהרסו. התוצאה הברורה של הפעילות הנרחבת היא ירידה בפיגועי הירי ועלייה דרסטית במחירים של כלי הנשק הבלתי חוקיים ביהודה ושומרון. אם לפני כן מחירו של קרלו גוסטב - רובה מאולתר ששימש לפיגועים רבים, עמד על 2,000 שקלים, מחירו כיום לפחות 7,000 שקלים. גם מחירו של רובה הקלצ'ניקוב אשר נמכר לפני כן בסביבות 40 אלף שקלים, הכפיל את עצמו ונמכר כיום בלפחות 80 אלף שקלים. 

ברקת נכנס לתפקידו לאחר פרשת דומא והגשת כתבי האישום נגד המעורבים בפרשה זו ובפרשות אחרות של פשיעה לאומנית. בשנה האחרונה, מאז המעצרים המנהליים לפעילי ימין, ובראשם מאיר אטינגר, והוצאת צווי הרחקה מנהליים מאזור יהודה ושומרון לעשרות פעילי ימין נוספים, חלה ירידה משמעותית מאוד באירועי פשיעה לאומנית באיו"ש. ירידה זו מצטרפת למגמת הירידה באירועים המדווחים של פשיעה לאומנית באיו"ש בשנתיים האחרונות. 

האם הצלחתם לצמצם משמעותית את תופעת נערי הגבעות, והאם לדעתך אירוע חמור כמו דומא יכול לקרות שוב?

"תופעת נערי הגבעות הצטמצמה אך לא נעלמה ואירוע כמו דומא בהחלט יכול לחזור. תמיד קיים החשש הזה, אבל אנחנו עושים את המקסימום כדי להוריד את היכולת של הצד השני להוציא שוב לפועל אירוע שכזה - אם זה באמצעות פעילות שעושים בגבעות, פיקוח הדוק, מפגש יומיומי איתם והרחקת האנשים האלה מהאזור. אנחנו מורידים למינימום את הסיכוי שזה יקרה, וחלק מהעניין הוא גם הצווים והמעצרים המנהליים", הוא אומר ומתייחס גם לביקורת מצד ארגוני זכויות אדם אשר סבורים כי צווים ומעצרים מנהליים אינם חוקתיים, ושימושם התכוף מחפה על כישלונם של המשטרה והשב"כ לאסוף ראיות מספיקות להגשת כתבי אישום נגד חשודים בפשיעה לאומנית. "זה כלי שמשמש אותנו ועובדה שבזכותו מספר האירועים השנה ירד. אני לא חושב שזה כלי לא חוקתי ואני לא חושב שהשימוש בו בעייתי. אנחנו משתמשים בו במשורה ורק באירועים משמעותיים. זה לא נכון לומר שאנחנו לא מצליחים לגבש תשתית ראייתית. בשנת 2016 הגשנו כתבי אישום כנגד כמעט 100 אחוז מהחשודים שנעצרו על ידינו". 

לראיה הוא מציג את הנתונים של שנת 2016 ולפיהם, מתוך 88 תיקי חקירה שנפתחו השנה במחוז ש"י בעבירות של פשיעה לאומנית וסדר ציבורי, נעצרו 70 חשודים יהודים וכנגד 69 מהם הוגשו כתבי אישום. רק לשם השוואה, בשנת 2015 נפתחו במחוז ש"י 125 תיקי חקירה שכאלה, נעצרו 160 והוגשו כתבי אישום כנגד 58 חשודים בלבד. בשנת 2014 נפתחו 155 תיקי חקירה, נעצרו 193 חשודים והוגשו כתבי אישום כנגד 84 בלבד. 

לסיכום, בג"ץ הורה לפנות עד סוף השנה את המאחז עמונה. התושבים מכריזים בכל הזדמנות כי לא יתפנו. כיצד אתם נערכים לפינוי ולהגעתם של מאות תומכים, לנוכח לקחי הפינוי הקודם לפני עשור שלווה באלימות קשה?

"לא אפרט כאן את התוכניות המבצעיות, אבל אנחנו כמובן נערכים לפינוי בכל הרמות, גם בצד האופרטיבי וגם בצד ההידברותי. אני מאוד מקווה שלא נצטרך להשתמש בכוח ושנוכל להסתפק בפינוי בדרכים דיפלומטיות. כמובן שלא אנחנו קובעים מתי ואם עמונה תפונה. 

"יש החלטה של בג"ץ ואנחנו נוציא אותה לפועל בהתאם להנחיית הדרג המדיני. מאז שנכנסתי לתפקידי אני מקיים פגישות והידברות שוטפת עם מנהיגי הציבור, עם מזכירי היישובים ועם ראשי המועצות. אני מאמין שזה יבוא לידי ביטוי ביום הפינוי. התמונות של עמונה מלפני עשר שנים לא יחזרו על עצמן בפינוי הזה". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו