ברנשים וחתיכות

יום אחד, סמוך לערב יום כיפור בשנת 2007, קנתה חני שלו פאזל. היו בו 24 אלף חלקים. 

"התעקשתי שהפאזל יגיע בבוקר לפני החג, כדי שיהיה לי מה לעשות בחג", היא מספרת. "זה היה פאזל מקסים, תמונה שנקראת 'גדול מהחיים', שמכילה ים ובו חיות וספינות מפרש בחלק התחתון, וציפורים ובלונים פורחים בחלק העליון. הייתי אז בתחילת ההריון הראשון שלי. 

"התחלתי להרכיב את הפאזל ביום כיפור וסיימתי אותו ממש לפני הלידה של בתי הבכורה. היום הפאזל תלוי במקום העבודה של בעלי". 

חני (46), קניינית של האוניברסיטה הפתוחה, נשואה ואם לשתיים מכפר סבא, התחילה את ההתמכרות שלה לפאזלים ביום כיפור. היא זוכרת את אביה מביא לה פאזל קטן (עניין של 500 חלקים) כשהיא בת 7. "ישבנו להרכיב יחד. גם אמא שלי הצטרפה, והאחים שלי, וראינו בזה פעילות משותפת. בכל שנה הפאזלים גדלו, הגענו ל־1,000 חלקים, ל־4,000, ואני המשכתי הלאה". 

שלו אימצה את התחביב המשפחתי לליבה. היא המשיכה עם פאזלים גדולים (9,000, 18 אלף ו־24 אלף חלקים), ועכשיו היא ממוקדת במטרה הבאה: 33,600 חתיכות, הפאזל הגדול בעולם לשנת 2014 - "עולם החיים" ("תמונת ג'ונגל עם הרבה מאוד עצים וחיות והרבה ירוק").

היא מרכיבה אותו חלקים חלקים על שני לוחות קנבס גדולים שחיברה על השולחן בפינת האוכל, ובינתיים העבירה את כל המשפחה לאכול על הדלפק. ביום שישי, כשהיא תארח, תעביר את הפאזל לחדר אחר, אבל "אל תדאגי, נמצא לו מקום. הפאזל הוא כמו חיית מחמד אצלנו".

כמה זמן ייקח לך להרכיב אותו?

"אני מניחה שבערך שנה, בעיקר כי יש לי גם חיים. העליתי פוסט בקבוצה של אנשים שאוהבים פאזלים ושאלתי מי רוצה לעזור לי להרכיב אותו. כולם איחלו לי בהצלחה, אבל אף אחד לא הרים את הכפפה. אז אני עובדת עם תומר, בעלי. פאזל כזה דורש המון סבלנות. לפאזלים יש לי סבלנות - לאנשים פחות".

שיטת העבודה שלה כוללת, בראש ובראשונה, מיון ראשוני של צבעים. "בפאזלים גדולים אני מתחילה להרכיב לפי צבעים. בכל לילה אני מצלמת את מה שהספקתי באותו יום ושולחת את התמונה למשפחה, כדי לעדכן בהתקדמות. אני יכולה לשבת מ־9 בערב עד 3 בבוקר ולהרכיב, הזמן פשוט עף".

ואם את לא מוצאת שום חתיכה די הרבה זמן?

"קל להתייאש במצב כזה, אבל אז פשוט עוברים לאזור אחר של הפאזל, או הולכים לישון. למחרת מתחילים מחדש, ואז זה מסתדר. בדרך כלל אני הכי מצליחה בשתיים לפנות בוקר, בשעות האלה הפאזל מתחיל לרוץ לי, ואז בדיוק אני גם מוכרחה ללכת כבר לישון. אחרי שבוע כזה של הרכבות ליליות אני כבר זומבי". 

*  *  *

חני היא ותיקה בתחום וכבר השתתפה שלוש פעמים בתחרויות של "אליפות הפאזלים", עד שהן נפסקו. "בתחרויות היה צריך להפגין טכניקה וזריזות. אני, בעלי ואחי היינו חלק מצוות קטן. בשלב הראשון היה צריך להרכיב פאזל של 100 חלקים, ובגמר פאזל של 2,000 חלקים, בזמן המהיר ביותר. זה היה נחמד מאוד, אבל לא לכל אחד זה מתאים. הרעיון בהרכבת פאזלים הוא לא המהירות, אלא ההנאה מההרכבה".

חני שלו ובעלה תומר עובדים על הפאזל "עולם החיים". "הפאזל הוא כמו חיית מחמד אצלנו" // צילום: יהושע יוסף

חני נזכרת שהגיעה לתחרויות לא לגמרי מוכנה. "היו צוותים שבאו מוכנים, עם כלים מתאימים. ואז אחי קנה מגשים וכלים - קערות קטנות כאלו, כי כשממיינים כדאי לשים כל חלק בקערה המתאימה. למדנו מאז". 

כן, כמו כל ביזנס טוב, גם לפאזלים נולדו עם הזמן לא מעט אקססוריז. מתקן למיון חלקים, דבק מיוחד, שטיח שבתוכו אפשר לגלגל את הפאזל ולאחר מכן לפתוח ולהמשיך בהרכבה. 

אבל מבין כל האקססוריז ההוצאה הגדולה ביותר היא  למסגר את הפאזל, דבר שעולה יותר מהפאזל עצמו - כי כל בית צריך מרפסת, וכל פאזל זקוק למסגרת. וצריך גם הרבה קירות.

"פאזלים גדולים הם בעיה", מודה חני. "אני לא אוהבת לתלות בבית, אז נותנים למי שיכול לתלות. הפאזל 'גדול מהחיים' שהרכבתי היה באורך של יותר מארבעה מטרים, נתתי אותו לחברת התרופות שבה עובד בעלי. הפאזל הנוכחי שאני עובדת עליו צפוי להגיע ל־5.60 מטרים והוא מיועד לתרומה לבית חולים". 

פעם אחת הפך התחביב שלה למשתלם כלכלית, כשמישהו פנה אליה בהצעה עסקית - להרכיב עבורו פאזל של מפת העולם העתיק תמורת תשלום. רק 6,000 חלקים, בקטנה.

"עשיתי את זה ומאוד נהניתי מההרכבה. אבל היה חסר לי חלק אחד. בדרך כלל, אם חסר חלק אחד אפשר להזמין אותו, אבל צריך את הקוד של הפאזל, ואותו לא היה לי כי זרקתי את הקופסה למיחזור. אז אני ובעלי מיינו את כל פחי המיחזור, טבענו בהרים של נייר, אבל לא מצאנו את הקופסה! ייאוש.

"בסוף, אבא של תומר הזיז במקרה ארון בבית שלנו, ושם, מתחת לארון, מצאנו את החתיכה החסרה. זו היתה התרגשות אדירה. אחד הסיכונים כשמרכיבים פאזלים הוא שחלק ילך לאיבוד". 

הדור הבא במשפחה - שתי הבנות, הדר (9) ואור (7) - כבר עמוק בביזנס. "מגיל צעיר הבאתי להן פאזלים וישבתי איתן. הן מסוגלות להרכיב יחד פאזל של 500 חלקים. בינתיים אנחנו עדיין לא מדביקים את הפאזלים שלהן, אלא נותנים להן לפרק ולהרכיב אותם כמה פעמים. הפייבוריט שלהן הוא פאזל של אנה ואלזה". 

הן עוזרות לך בפאזלים הענקיים?

"בפאזל הנוכחי הן יעזרו במיון".

יש לך עצה למי שנכנס לתחום עכשיו בפעם הראשונה?

"לא להתייאש".

*  *  *

"כבר בילדותי נמשכתי לפאזלים", אומרת דגנית סלומון, שעובדת במועצה המקומית אבן יהודה. "זה החל כתחביב, כדי למלא את שעות הפנאי. הפאזל הראשון שקיבלתי היה בן 1,000 חלקים, פאזל עגול של תמונת בית יפהפה באירופה".

מאז זה הפך אצלה להתמכרות. "זאת עבודה קשה, אבל אני סקרנית לסיים את התמונה, לראות איך זה ייצא. האתגר הקשה הוא הראייה המרחבית, להיכנס לעומק של הצבעים והתמונה.

"לפעמים, כשאני מתעייפת, אני לא מוצאת את החלקים. ואז אני עושה הפסקה, אפילו של כמה ימים, ואחר כך חוזרת לפאזל, ופתאום הכל טס לי".

הפאזל האחרון שהיא הרכיבה היה פאזל תלת־מימדי של הביג בן בלונדון, 750 חלקים של אושר. "שיטת העבודה שלי היא להתחיל במסגרת. לאחר מכן אני עוברת להפרדת צבעים וחלקים, ואז מרכיבה לאט לאט. הפאזלים בתלת־מימד מצריכים שיטת עבודה אחרת, יותר מורכבת, אבל הם יוצאים מאוד יפים ומיוחדים, ואני חושבת שזה התחום שלי עכשיו. זה משהו אחר".

כמדי שנה, גם ליום כיפור הנוכחי היא הכינה לעצמה ערימה של פאזלים. "אחד שאני חושבת להתחיל בו הוא פאזל של טאג' מאהל, 1,000 יחידות. יש לי גם פאזלים של פרחים וקריקטורות בני 1,000 ו־1,500 חלקים. פאזלים גדולים יותר פשוט אין לי היכן לתלות בבית, הם דורשים הרבה קירות ריקים, ולי כבר אין. הכל מלא בפאזלים".

 דגנית סלומון. "זאת עבודה קשה, אבל אני סקרנית לראות איך זה ייצא" // צילום: יהושע יוסף

הבית שלה שימש בית פתוח בתערוכת בתים פתוחים, שהתקיימה באבן יהודה לפני שלוש שנים. כולם באו להתרשם מהקירות גדושי הפאזלים הממוסגרים. "זו יצירת אמנות לכל דבר. אם הציור יפה, אז נעים להביט בו כל הזמן. בהתחלה אנשים פוערים עיניים ולא מאמינים שאני הרכבתי הכל לבד. אני תמיד מסבירה שזה לקח לי הרבה זמן, ודורש סבלנות וריכוז".

אחד הפאזלים האהובים עליה הוא פאזל כדור הארץ בן 6,000 חלקים, התלוי בביתה. "זה היה לפני ארבע שנים. חברה סיפרה לי שיש לה פאזל זרוק בבית. הגעתי וראיתי שיש פאזל, אבל בלי קופסה, עטיפה או תמונה, כלום. בכל זאת לקחתי את הפאזל והתחלתי להרכיב אותו בלי תמונה, רק מהבנה מה מתחבר למה. לקח לי חצי שנה עד שסיימתי".

*  *  *

את הפאזל הראשון בעולם יצר, בסביבות 1760, ג'ון ספילברי, גלף ומשרטט מפות מלונדון. כיום נתפס הענף כחלק מעולם העיצוב המודרני, עם חידושים דוגמת פאזלים כדוריים (מפלסטיק קשיח ובלתי שביר), תלת־מימדיים, זוהרים בחושך, כאלה עם תאורה שנדלקת במחיאת כפיים, וגם פאזלים תלת־מימדיים מעץ. 

"ישראל היא מעצמת פאזלים", אומר אשר ציונית (41), מבעלי רשת "פאזלנד". "השוק בארץ מגלגל כ־30 מיליון שקלים בשנה. הרכבת הפאזלים היא משהו שמשותף להמוני ישראלים שמשוגעים על המשחק הזה ומשתפים בשיגעון שלהם את כל המשפחה. היא חוצה עדות, גיל ומין".

לדבריו, נמכרים בארץ כ־1.5 מיליון פאזלים בשנה. שלוש החברות המובילות בתחום הן רבנסבורגר הגרמנית (החברה הגדולה והמרכזית בענף), קלמנטוני האיטלקית ואדיוקה הספרדית. "קלמנטוני השקיעו בנו ויצרו סידרה שלמה במיוחד עבור הישראלים - סידרת נופים מישראל (ירושלים, תל אביב ועוד), רק כי זיהו שאנחנו חזקים בתחום. אדיוקה ורבנסבורגר הכתירו את ישראל כמובילה בעולם בצריכת פאזלים לנפש".

התחרות בין שלוש החברות גורמת להן להוציא בכל שנה פאזלים שישברו את השיא הקודם. הפאזל הגדול ביותר בעולם הוא "רגעים בלתי נשכחים של דיסני" של רבנסבורגר, שיצא לשוק בחודש שעבר. הוא כולל 40,320 חלקים, ואם אתם רוצים להרכיב אותו, כדאי שתשאירו שישה מטרים של קיר עבור התלייה. 

"מבוגרים צריכים להתחיל בפאזל של 500 או 1,000", אומר אשר ציונית. "בטווח הזה קיים המבחר הרחב ביותר של פאזלים, וחשוב שמבוגרים יאהבו את התמונה שהם מקבלים בסופו של דבר, זה מאוד עוזר להגברת המוטיבציה. יש פאזלים של נופים ושל מפות עתיקות, וכך אפשר לצלול לתחום. 

"קל יותר להרכיב פאזל צבעוני שמכיל הרבה פרטים מאשר פאזל שחור־לבן, ולכן מומלץ להתחיל בצבעוניים. צריך לזכור שלוקח זמן לפתח מיומנות הרכבה, ושזו לא פעילות שמסיימים מהר. אם רותמים להרכבה חבר או בן זוג ועושים מרתון, אפשר לסיים פאזל כזה בסוף שבוע אחד".

אשר ציונית מ"פאזלנד". "חשוב לאהוב את התמונה" // צילום: יהושע יוסף

הפאזלים, הוא אומר, טובים גם לבריאות. "הרכבת פאזלים מומלצת לילדים ולבני נוער שסובלים מבעיות קשב וריכוז, וגם לסובלים מאלצהיימר - זה מאמן את המוח. הלקוחה הכי מבוגרת שלי בת 91, והיא מרכיבה פאזלים של 1,000 חלקים. הלקוחות הכי צעירים שלי בני שנה. הם מתחילים בשלושה־ארבעה חלקים".

*  *  *

אלכס קלופנוב (47) מתל אביב, עובד מסעדה, נשוי ואב לשניים, נדבק בחיידק בגיל מבוגר יחסית.

"הייתי בן 30 ועוד לא שמעתי על פאזלים, לא ידעתי שזה קיים בכלל. אני ואשתי היינו בחנות ספרים וראינו קופסה עם תמונה יפה. לא ידענו מה זה, אבל התלהבנו וקנינו. זה היה פאזל בן 500 חלקים עם ציור של דולפינים. נדלקנו, והתמכרנו. את הפאזל מיסגרנו, וזה עלה הרבה כסף. המסגרת עלתה פי שניים מהפאזל". 

השיגעון החדש של בני הזוג הביא אותם להרכיב פאזלים גדולים, בני אלפי חלקים (3,000, 12 אלף). "זה היה כל כך מעניין, שהחלטנו לעבור לדירה גדולה כדי שיהיה לנו מקום לכל ההרכבות. עבדנו לפעמים יום ולילה על פאזלים, בלי לישון, פשוט התמכרנו. זה תחביב שסוחף אותך, ואם התחלת, אי אפשר לעצור. אנחנו לא הצלחנו לעצור עד שנולדו הילדים".

בחלוקת העבודה ביניהם, אלכס ממונה על החלק הטכני, ואשתו היא הראש. הם עובדים יחד באופן שהם מגדירים טלפתי, ולכן אינם מדברים הרבה בזמן ההרכבה.

"מאחר שהיא מבחינה היטב בין גוונים, היא ממיינת את החתיכות לפי צבעים, פינות וקווים. אם צריך למצוא חלק ספציפי - היא אחראית. אני מרכיב את החלקים הקלים ועושה את ההדבקה בסוף".

כשהילד הראשון שלהם נולד, לפני 15 שנה, הם לקחו פסק זמן מפאזלים. "לא היה לנו מקום בבית, ובלאו הכי קשה להרכיב עם ילדים קטנים בבית. אחרי ארבע שנים נולד השני. חיכינו שהם יגדלו, כדי שנוכל לחזור להרכיב יחד".

התיאבון שלהם התעורר מחדש כשהרכיבו מפת עולם עתיקה, פאזל בן 9,000 חלקים. "גילינו שיש עולם של פאזלים ענקיים, של 18 אלף ו־24 אלף חלקים. נפתחו לנו העיניים. חבר סיפר לנו על פאזל של 32 אלף חלקים, ונדלקנו. החלטנו שאנחנו הולכים עד הסוף וקנינו אותו.   

"בדיוק אחרי הקנייה שמענו שיש תחרות להרכבת הפאזל, שמי שירכיב אותו במהירות הגבוהה ביותר יזכה בהחזר כספי על הקנייה. הפאזל היה ציור של קית' הרינג, של רכבת תחתית בניו יורק. קיבלנו את הפאזל ראשונים בארץ, לפני יום כיפור, והתחלנו לעבוד עליו במרץ. לקח לנו שמונה שבועות לסיים אותו. בדיעבד הוא היה די פשוט, והצלחנו לסיים אותו די מהר".

יש תחרות סמויה בין פאזליסטים מי מסיים מהר יותר?

"יש פורומים של חובבי פאזלים, שבהם גם מעדכנים על שבירת שיאים".

מה הסוד שלכם בהרכבה?

"השיטה שלנו מבוססת על צבעים ופינות. ברוב הפאזלים הפינות הן ההרכבה הראשונית, חייבים להתחיל מהן. אחרי זה יש חלוקה או מיון של הצבעים, מוכרחים להפריד צבעים לפי אזורים של הפאזל, ואז לבנות את הציור מצבע לצבע ובכל פעם להמשיך לצבע אחר.

"לפעמים יש ציורים שמכילים כל כך הרבה צבעים, שזה לא עובד וצריך לחפש לפי צורה, שזה הרבה יותר קשה ולוקח יותר זמן. יש פאזלים מאוד קשים אפילו בשבילנו". 

את הפאזל בן 33,600 החלקים "עולם החיים", שעליו עובדת חני שלו, בני הזוג קלופנוב כבר סיימו. "33 אלף חלקים זה משהו לא נורמלי", אומר אלכס. "הציור עצמו פנטסטי, מאוד יפה, אבל הפאזל היה קשה ביותר.

"היינו מהראשונים בעולם לסיים אותו, זה לקח לנו כמעט חצי שנה. בסין וברוסיה הקדימו אותנו, אבל לא לקחנו את זה קשה, כי לא ניסינו לשבור שיא גינס. העניין פה היה באמת תמונה יפה. בפאזל הזה אשתי השקיעה 90 אחוז מהעבודה, אני הייתי העוזר הטכני". 

*  *  *

כשקלופנוב שמע על הפאזל הענקי הטרי ביותר בשוק, 40 אלף חלקים, הוא היה מוכן לרוץ אחריו בכל העולם. כשהתברר לו שמדובר בתמונה של ציורי דיסני, ההתלהבות שלו שככה.

"מדובר בפאזל מאוד יקר ומאוד גדול, אורכו יותר משישה מטרים, והציור שלו ילדותי - כלומר, הוא מתאים לגני ילדים או לבית חולים לילדים. אין לנו יותר מקום לתלייה בבית, ועבור המשפחה שלנו הוא פשוט לא מתאים.

"להרכיב פאזל זה כיף ותענוג לא נורמלי, אבל צריך לחשוב מה לעשות ביצירה כשהיא גמורה. מאוד חבל על העבודה אם אין בזה שימוש".

אפשר לתרום. 

"תרמנו הרבה. לגן ילדים ולבתי ספר, ועדיין יש לנו מחסן מלא בפאזלים שהרכבנו, וכל הקירות שלנו מלאים. בגלל זה הבית שלנו נראה כמו מוזיאון.

"כולם מתלהבים מהבית שלנו, גם חברים של הילדים וגם חברים, ואפילו שליחים שמגיעים רק לדקה למסור משהו. הפאזלים מושכים את העין ומעוררים סקרנות. אנחנו שמחים לעשות לאנשים סיורים בין היצירות ולספר להם על כל פאזל - מתי הגיע אלינו, כמה זמן ארכה ההרכבה ואנקדוטות מיוחדות".

הקלופנובים הרכיבו עד היום יותר ממאה פאזלים, בכל הגדלים. החולשה שלהם היא לפאזלים של מפות עתיקות. במהלך השנים הם הצליחו להשיג ולהרכיב את רוב הפאזלים שעסקו בנושא - מ־1,000 חלקים ועד 18 אלף. 

שני הבנים שלהם, סשה (15) ומקסים (11), הם כבר חלק מהעסק. היחידים שמתקשים להתמודד עם התחביב המשפחתי הם חמשת החתולים שמסתובבים בבית. "להשאיר פאזלים מפורקים בבית שלנו זה מאוד בעייתי, הם ייהרסו מייד. אז השטח שבו אנחנו ממיינים הוא מחוץ לתחום בשבילם".

יש לך טיפ למרכיבי פאזלים מתחילים? 

"יש רגעים קשים בהרכבה, לכן צריך לקנות פאזל שאת באמת אוהבת את התמונה שלו, ורק אז להתחיל לנסות. אני ממליץ להתחיל בפאזל קטן, 1,000 חלקים, ולהצטייד מראש בקרטון ביצוע בשביל ההרכבה, בקופסאות בשביל החלוקה ובהרבה זמן פנוי. יום כיפור הוא זמן טוב להתחיל.

"צריך לקחת פאזל מההתחלה עד הסוף, להתחיל ולסיים, זה לגמרי אפשרי ומעניק הרבה סיפוק. תנסי ותספרי לנו איך היה כשתסיימי".

רגע, מה איתכם? אתם לא תרכיבו כלום ביום כיפור?

"בעבר יום כיפור היה המרתון שלנו. כרגע כבר אין לנו מקום על השולחן, וגם הקירות כבר מלאים. אז ביום כיפור אנחנו פשוט נישן".

shirz@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו