מחר מול איטליה, בדיוק כפי שעשה מול בלגיה וליכטנשטיין בשני משחקיו הראשונים כמאמן נבחרת ספרד, יולן לופטגי ינסה לתקוף מהאגפים. מעטים השינויים שהספיק לעשות המאמן החדש בסגל הנבחרת, אבל הבולט מכולם, ובפער גדול, הוא השימוש בשני המגינים במשחק ההתקפה.
סרג'י רוברטו וג'ורדי אלבה עשו זאת במשחק האחרון ואולי גם מחר, כאשר מול בלגיה דני קארבאחל שיחק בצד ימין וססאר אספיליקואטה שותף כמחליף בצד שמאל. לאלה אפשר להוסיף את נאצ'ו, הקטור ביירין, חואנפראן, מריו גאספאר, אוסקר דה מרקוס, חוסה גאיה, נאצ'ו מונראל וחואן ברנאט - והנה לכם מעצמת המגינים הגדולה בעולם.
לא תמיד החזיקה ספרד בתואר הזה. רק לפני עשור, במונדיאל 2006, לואיס אראגונס גירד את הראש לפני שהחליט לאזרח את מריאנו פרנייה הארגנטינאי, המגן השמאלי הראוי ביותר בנמצא. את יורו 2008 הניפה ספרד עם סרחיו ראמוס בן ה־18 בצד ימין של ההגנה וז'ואן קאפדבילה, שעליו אמר אראגונס "הוא אף פעם לא 10, אבל לעולם לא ירד מ־7", בצד שמאל.
גם מבחינה טקטית, האגפים לא היו גולת הכותרת של הספרדים. הגולים החשובים - בחצי הגמר ובגמר של יורו 2008 ומונדיאל 2010 - הגיעו מהאמצע, ממצבים נייחים או כתוצאה מהטיקי טאקה. אולם לאחרונה, עם התפתחות משחק האגפים בכדורגל המודרני, ספרד הבינה שאם הם לא גדלים בעצמם, צריך לייצר אותם.
חינס מלנדס, המנהל המקצועי והאחראי לנבחרות ספרד השונות, היה הראשון לזהות את הצורך. הוא החליט להקטין את המגרשים של קבוצות הילדים ולעבור מ־7 נגד 7, ל־8 מול 8. "עם שבעה שחקנים בכל צד, לכל קבוצה היה מגן אחד ותמיד היה זה היחיד שהצליח לרוץ לאורך הקו", הוא מסביר. "כשיש שמונה, חייבים לרווח את המשחק ולשלוח לאגפים שני שחקנים שיכולים לרוץ פחות ולפתח את היכולות הטכניות שלהם".
היום, עד גילי 12, בכל ליגות הילדים בספרד משחקים שמונה מול שמונה. לאחר מכן, מסביר מלנדס, הילדים יכולים לעבור למגרשים גדולים ולהמשיך את ההתקדמות המקצועית. בתוך התוכנית המוצלחת הזאת, שאומצה בלא מעט מדינות, עברו כל המגינים שמככבים בקבוצות הגדולות ומעניקים היום ללופטגי אפשרויות בחירה שונות ומגוונות.
