במשך 48 שנים כמעט ברציפות הגיע שמעון פרס כנבחר ציבור לכנסת, אפילו עוד בטרם עברה למשכן הקבע שלה. אתמול הורגשה נוכחותו של המנהיג ששימש בתפקידים הבכירים ביותר, בפעם האחרונה במשכן.
ארונו של הנשיא וראש הממשלה לשעבר הוצב בשעת בוקר בכניסה למשכן, ליום של פרידה. האזרחים הוזמנו להגיע, לחלוף על פני ארונו ולהיפרד. כ־50 אלף בחרו לעשות כך במשך 14 שעות. האזרחים, מכל רחבי הארץ, חלפו על פני הארון שכוסה בדגל הלאום, ולצידו ניצבו ארבעה אנשי משמר הכנסת ורב צבאי שקרא פרקי תהילים.
הסדר היה ממש מופתי. בזה אחר זה הגיעו חיילים מיחידות שונות בצה"ל במדי זית, חניכי תנועות נוער בחולצות כחולות שהניפו את דגל ישראל, תלמידי בתי ספר יסודיים ממקומות שונים בארץ וקבוצות של קשישים. הגיעו אזרחים מהערים הגדולות ומיישובים כפריים, מקיבוצים ומהתנחלויות. כל אחד מהם עמד שניות ספורות מול הארון, רבים מהם עם מצלמות כדי להנציח את הרגע. הראשונים לחלוף על פני הארון, בשעה 08:45, היו נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. השלושה הניחו זרים לצד הארון.
נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון והנשיא ראובן (רובי) ריבלין, אתמול // צילום: דודי ועקנין
בשעה 09:00, כשנפתחו שערי הכניסה לציבור, זה התחיל להגיע בהמוניו, לאחר שבשעה 08:00 נסגרו לתנועת כלי רכב כלל הצירים המובילים לרחבת הכנסת. לרשות הציבור הועמדו חניונים ללא תשלום, שמהם פעל לאורך היום מערך היסעים (שאטלים). אלפים עשו בו שימוש.
בפינה צדדית ברחבה הודלקו נרות נשמה והונחו זרי פרחים על ידי אזרחים.
פרידה נשיאותית
בעשרות האלפים שהגיעו לאורך היום לרחבת המשכן, בלט נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון. בעוד מנהיגים רבים מתכננים את הגעתם להיום, שעות ספורות לפני טקס ההלוויה, קלינטון הגיע כבר אתמול לישראל. בשעות הצהריים עשה את דרכו מנמל התעופה בן־גוריון היישר לירושלים ועבר על פני ארונו של פרס.
בכנסת קיבלו את פניו נשיא המדינה ראובן ריבלין ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. ריבלין חיבק את קלינטון בחום וליווה אותו ללשכת יו"ר הכנסת. בלשכתו של אדלשטיין ליווה את קלינטון איש העסקים הישראלי־אמריקני חיים סבן.
אנשי משמר הכנסת עמדו כל היום לצד הארון // צילום: דודי ועקנין
בפגישה עצמה התנהלה בין קלינטון לריבלין ולאדלשטיין שיחת נימוסין. לאחר כמה דקות ביקש נשיא ארה"ב לשעבר לחלוף על פני ארונו של פרס. הנשיא ויו"ר הכנסת ליוו אותו לרחבת הכנסת ועברו יחד איתו על פני הארון. קהל רב שנכח ברחבת הכנסת צפה בהתרגשות באזרח מספר אחת של ארה"ב לשעבר. בחליפה כחולה ובפנים חתומות עמד קלינטון דקות ספורות ליד הארון, ולאחר מכן נפרד מהנשיא ומיו"ר הכנסת ועזב את משכן הכנסת. בשעת ערב פגש קלינטון את רה"מ בנימין נתניהו במעונו בירושלים (ראו ידיעה בעמוד 05).
שגריר ארה"ב בישראל דן שפירו, שעבר אף הוא על פני הארון, אמר כי "כל אזרח אמריקני משתתף בצער הציבור בישראל עם מותו של פרס. היום יגיע הנשיא אובאמה ללוויה, ולמרות לוח הזמנים הצפוף שלו הוא התעקש כי ברצונו להשתתף בהלוויה כדי להיפרד משמעון פרס".
"היה אחרון הענקים"
משכן הכנסת היה עמוס מבקרים מבוקר ועד שעות הערב המאוחרות. גם בתוכו הורגשה הפעילות המיוחדת, בעת שסיעת המחנה הציוני קיימה כבר בשעות הבוקר ישיבת אבל מיוחדת. יו"ר האופוזיציה, ח"כ יצחק הרצוג, ח"כ ציפי לבני וח"כים נוספים ספדו לפרס, עמדו דקת דומייה לזכרו ולאחר מכן עברו על פני הארון.
אלפים הדליקו נרות והניחו זרים סמוך לארון // צילום: אורן בן חקון
בחולפים על פני הארון היתה גם רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו וכמה שגרירים זרים. למשכן הגיעו, בין השאר, השר מהבית היהודי אורי אריאל וחברו לסיעה ח"כ ניסן סלומינסקי, וכן הח"כים אורי מקלב וישראל אייכלר מיהדות התורה שהתפללו ליד הארון לעילוי נשמתו של פרס.
עוד הגיעו אנשים שהכירו את פרס מקרוב, לצד כאלה שהיתה להם פגישה חטופה איתו. כך, למשל, סיפר הצלם האישי של פרס יוסף אבי יאיר אנגל (המכונה "ג'וחא"), כי "בתקופת נשיאותו של פרס צילמתי כ־500 אלף תמונות ומעולם לא חשבתי שאגיע לרגע שאצטרך לצלם את ארונו".
בין הבאים אפשר היה לראות גם את יפה אושעיה, רעייתו של הח"כ לשעבר ממפלגת העבודה אפי אושעיה, שהגיעה עם נכדיה איתמר ויונתן. היא סיפרה שפרס שימש סנדק של נכדה יונתן. הילד עצמו סיפר כי "הייתי הנכד הראשון של סבא שלי, והוא מאוד פחד להיות הסנדק שלי, לכן הוא נועץ בפרס והם סיכמו ביניהם שפרס יהיה הסנדק שלי". יונתן סיפר כי "כשמסרו בטלוויזיה שפרס הלך לעולמו, הייתי מאוד עצוב. לא הסכמתי ללכת לבית הספר. אני יודע שהוא תרם המון למדינה. אין עוד אנשים כמוהו. הוא יחסר לי מאוד".
יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין ורעיית ראש הממשלה שרה נתניהו // צילום: איי.אף.פי
על הארון חלפה גם אורנה שמעוני, ממקימות ארגון "ארבע אימהות", שבעלה המנוח היה ראש מטה ההסברה של מפלגת העבודה כשפרס שימש יו"ר המפלגה. "הלב שלי הלך, אני רועדת כל היום", אמרה, "הסתלקותו של פרס היכתה בי והוא יחסר לי מאוד. פרס היה אחרון הענקים".
גפן אקו (19) עשה את כל הדרך לירושלים מכרמיאל, מה שלא מנע ממנו להיות מראשוני המבקרים. "קמנו מוקדם בבוקר ועלינו בארבע וחצי על האוטובוס הראשון לירושלים", סיפר בהתרגשות, "היה לנו חשוב להגיע כי אהבתי את פרס כמנהיג וכדמות ציבורית. אני חושב שהוא מסמל את המדינה הזאת. בעתיד אספר לילדיי שהשתתפתי ביום היסטורי".
אבל חוצה גילים
בשעות הערב גבר מאוד מספר המבקרים, ולפיכך הוחלט בהתייעצות עם יו"ר ועדת השרים לסמלים ולטקסים, השרה מירי רגב, ועם בני משפחת פרס
לאפשר לציבור להמשיך להגיע למפגש פרידה מהנשיא התשיעי עד לשעה 23:00, שעתיים אחרי מועד הסיום המקורי.
ריגשה מאוד בנוכחותה קבוצת ילדים ממרכז פרס לשלום, הלומדים בבית הספר קוממיות בצפון. ראשד ושקד בנות ה־11 סיפרו כי הכירו את פרס במסגרת אירוע של המרכז. השתיים משחקות כדורגל עם ילדים בני גילם מהכפר ג'לג'וליה, ובאירוע המיוחד זכו לפגוש גם את הכדורגלן ערן זהבי. "אנחנו משחקים ביחד ומקווים שזה יוביל לשלום", אמרה שקד, "פרס היה מודל לחיקוי בשבילנו, היה כבוד גדול לפגוש אותו".
ארונו של פרס מגיע בשעת בוקר לרחבת הכנסת // צילום: אורן בן חקון
וככל שהילדים ריגשו, עדות נוספת להשפעה של שמעון פרס על אזרחי ישראל היתה בטווח הגילים הכל כך רחב של אנשים שהגיעו למקום נרגשים, מחו דמעה ואמרו מילות פרידה, מזקנים ועד טף.
ויויאן מנחם, קשישה מירושלים, הציגה אלבום תמונות משותף לה ולפרס: "הצטלמתי איתו במשכן הנשיא ומאז התאהבתי בו. גם כשמצבו הבריאותי החמיר הגעתי לתל השומר כדי להתפלל להחלמתו. הוא יישאר לנצח בליבי". צעיר בשם אמיר דנציגר, גם הוא תושב הבירה, העיד על עצמו כמשורר והקריא שיר מיוחד שכתב אתמול לזכרו של הנשיא התשיעי. ילד בשם גיא הופנר, רק בן 10, הגיע למקום עם סבתו מתל אביב. "במקום ללכת לבית הספר החלטתי לחלוק כבוד אחרון לפרס, זה היה מאוד חשוב לי", אמר.
גם ילד בשם ליהוא עמידור (12) סיפר כי דרש מבני משפחתו להגיע לירושלים: "לדעתי הוא אחד האנשים הכי חשובים במדינה, ואם לא הוא, המדינה לא היתה כפי שהיא היום". אחיו, עילאי, הוסיף: "לא חשוב אם מסכימים עם פרס או לא, חשוב לחלוק לו כבוד כפי שהוא חלק לנו". הסבתא, רינה, תושבת יבנה, הוסיפה: "זה אדם שחלם ואני חלמתי איתו. עכשיו הוא הלך ואני מפחדת מדלת החלומות שנסגרת. היתה תקופה והיא איננה, הרגשתי אתמול כאילו איבדתי את אבא שלי שוב. היה לי חשוב שהנכד יגיע ובעוד כמה שנים הוא יבין את גודל האירוע".
יצחק ברדוגו, ישראלי שמתגורר במיאמי והגיע לישראל לחופשת מולדת, הגיע אף הוא לחלוק כבוד אחרון לפרס. "עזבתי את הארץ לפני 40 שנה ואני זוכר את פרס עוד מהזמנים שהייתי בצבא. הוא היתד האחרונה שנשארה מהדור שלו בהנהגת המדינה. לכן באתי לתת לו כבוד אחרון", אמר.
משה ניסים משכונת התקווה סיפר בהתרגשות שהכיר את פרס לפני 22 שנה כשביקר בשכונה. "אבא שלי היה ליכודניק והיה מעריץ של בגין, אבל אחרי שהכרתי את פרס הפכתי
למעריץ שלו", סיפר, "הזמנתי אותו אלי הביתה לארוחה ואשתי הכינה לכבודו 22 סלטים".
שלושה גמלאים מקריית אונו, שהגיעו למקום, נראו כמי שראו במעמד הזה סיום של תקופה. השלושה, אפרים, דני ויאיר, שהו דקות ארוכות ברחבת המשכן. דני אמר כי "בעיניי פרס הוא היהודי השני בחשיבותו אחרי בן־גוריון". לדבריו, "פרס קיפל באישיותו את הגניוס היהודי שכולל יכולת ביצועית נדירה ויכולת אינטלקטואלית ממדרגה ראשונה. הוא היה גם איש ספר וגם איש עשייה". חברו יאיר אמר כי "פרס היה אחד מגדולי החוזים. בלעדיו אנו עלולים להיכנס לשיממון רעיוני לתקופה ארוכה. איננו רואים בציבוריות הישראלית אנשים שמסוגלים למלא את החלל שהותיר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו