פתיחת העונה של ווסטהאם היא הגרועה ביותר של המועדון מאז 1968: חמישה הפסדים בשישה משחקים, ההגנה הגרועה בפרמייר ליג עם 16 ספיגות, וארבעה משחקים רצופים שבהם הוציאה לפחות שלושה כדורים מהרשת.
ההפסד 3:0 לסאות'המפטון במחזור האחרון היה נקודת השפל. "מביך", הגדיר זאת ג'יימי רדנאפ בסקיי ספורט, "כאוס מוחלט" הוסיף כריס סאטון. מעבר ליכולת המזעזעת שהציגו השחקנים של סלאבן ביליץ', לצד סף שבירה נמוך, המראה של איצטדיון ביתי מתרוקן החל מהדקה ה־80 עשה את הרושם החזק ביותר. יש שטוענים שכדי להסתיר את הבושה, השמיעה ההנהלה ברמקולים עידוד של קהל.
באפטון פארק, הבית של ווסטהאם ב־112 השנים האחרונות, דבר כזה לא היה קורה. ואולם הקיץ, לאחר מאבק משפטי ממושך מול טוטנהאם, הפטישים נעלו את הדלתות של הבוליין גראונד ועברו ללונדון סטאדיום, האיצטדיון האולימפי המפואר. בהתחלה האוהדים היו חצויים בדעתם בנוגעל למעבר - הדור הצעיר רצה להתקדם, בעוד הוותיקים חששו לזהות המועדון. היום, יותר מחודש במעונם החדש, כמעט כולם מרגישים שהתקבלה החלטה לא טובה.
"האמת, חשבנו שהמעבר יהיה קל יותר", הודה השבוע הקפטן מארק נובל, "תמיד ידענו שאפטון פארק שווה 20 נקודות בעונה, עכשיו זה לא בטוח". בקצב הנוכחי, החשש של נובל מוצדק. בחמשת משחקי הקבוצה במתקן המפואר בכל המסגרות, היא ניצחה בשניים והפסידה בשלושה.
הבעיה הגדולה היא שהאיצטידיון החדש הוא ההפך מהאפטון פארק, ארכיטקטונית ותחושתית. מנוכר מדי, גדול מדי, נוצץ מדי - הכי לא ווסטהאם. לפני משחקי הקבוצה הולוגרמות של השחקנים מרחפות סביב הקופות, ובמסכי הענק משודרים ראיונות צבעוניים עם אוהדי הקבוצה. רובם הגדול של אותם האוהדים סולד מהקידמה המזויפת. התלונות שלהם מתחילות במרחק הגדול מהיציעים לדשא ונגמרות בהחלפת המזנונים האהובים של האפטון פארק במסעדות ובמרכולי הענק שבמתחם. בהפסד 4:2 לווטפורד לפני כשלושה שבועות, חילוקי הדעות בין האוהדים הובילו לקטטה המונית ביציעים, ובסיומה הכריזה הנהלת הליגה כי תשעה את המתפרעים לכל החיים.
"קשה לי כמנג'ר לראות את האוהדים שלנו קמים והולכים מוקדם הביתה, אבל אנחנו האשמים העיקריים", אמר בכנות סלאבן ביליץ'.
במידה רבה, המאמן הקרואטי צודק. התוכניות של ווסטהאם היו למנף את סיום העונה שעברה ולהילחם על מקום באירופה פעם נוספת. עם שחקנים כגון דימיטרי פאייט, מיקייל אנטוניו ומנואל לאנסיני ורכש בדמות ג'ונתן קאלרי, סימונה זאזה וסופיין פגולי, קשה להאשים מעבר לאיצטדיון חדש בפתיחת עונה רעה שכזאת. "גם לנו היה קשה להתרגל לאמירויות", נזכר תיירי הנרי, "אבל בסוף מתרגלים להכל".
ווסטהאם באמת עושה את כל המאמצים לתקן את המצב. הנהלת המועדון נפגשה עם החברה שמנהלת את האיצטדיון כדי למצוא דרכים לגרום לקהל להרגיש בבית. ועדיין, ברור לגמרי שהפתרון היחיד הוא גולים וניצחונות, ועדיף להתחיל כבר מחר מול מידלסבורו, בבית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו