היועצות שאיתו

איש לא יבין מה זה לעבוד איתך 21 שנים  //  יונה ברטל

שימון, בוקר, שועטת אליך. בדרך מאזינה לרדיו ומלקטת משפטי פרשנות. בקרוב אגיע ונעבור יחד על העיתונים. "השעה הקסומה", אני מכנה אותה. מקבל אותי בחיוך גדול. "בוקר טוב פרזידנטה", אני אומרת ואתה בכל פעם צוחק מחדש. כבר מזמן לא נשיא, וגם כשהיית, קראתי לך שימון. מה לא הייתי נותנת בשביל עוד שעה קסומה שכזו.

הפעם אני רוצה לעדכן אותך שכל העולם כואב והמום. אובאמה לא מבין איך בכל פעם שאל אותך מה אתה אוכל ושותה שאתה נראה ככה בגיל 93, פוטין קבע לך פגישה בקרמלין, האפיפיור מבקש לקיים איתך תפילת המשך של כל הדתות למען השלום. הרי אתה הכנסת בפעם הראשונה לוותיקן את הרבנים שלנו ואנשי הדת המוסלמים, שנתנו קולם בתפילה. ילדים כתבו לך איגרות, וכך גם אור, הנכד שלי. כן, אצלי במשפחה קשה במיוחד. בתי שירי, שרקדה איתך את הריקוד הראשון בחתונתה, לא מוצאת את נפשה. לידך התכנסה משפחתך הנפלאה. יש להם גנים נהדרים, מיקס מיוחד בין יופי חיצוני ליופי פנימי, אנשי ספר מעוררי השראה. 

רק לפני ימים לא רבים חזרנו מהוועידה בקומו, הוועידה ה־24 שלך. אתה שם, כמו בדאבוס ובכל הפורומים החשובים, מציב בפני כל ראשי המדינות והחברות הגלובליות את הסדר העולמי הבא. הם יושבים ורושמים ומחכים בתור להצטלם איתך, ללחוץ את ידך. אתה השגריר הטוב ביותר של ישראל, של העם היהודי, של הדו־קיום. 

במבט על כמעט 21 שנים של עבודה איתך, אני מעידה שכל מה שחזית - קרה. כשאמרת את דבריך לא כל כך הבינו על מה מדובר, כמו כשהכרזת שישראל חייבת להיות מעצמת ננו־טכנולוגיה, והנה היום אנו מהמובילים בתחום. 

ארון הספרים העצום שלך מכיל גם 15 ספרים שחיברת. זכיתי לסייע בליקוט שיריך. היית גם איש של שירה. ליקטתי גם את פניני חוכמתך המהווים השראה. כשהגעת לפאריס לביקור ממלכתי אצל ידידך הנשיא לשעבר סרקוזי, הוגש לו ספר הפתגמים שלך, המקשט עד היום את ארמון האליזה. ארון העיטורים שלך גדול ורב. סר בריטי, האות הגבוה ביותר של הלגיון הצרפתי, מדליית החירות של אמריקה ועוד ציונים לשבח.

אף אחד כמעט לא יוכל להבין מה זה לעבוד איתך שנים ארוכות, מסביב לשעון בארץ ובעולם, חוץ מהצוות הקרוב שלך. כולם שחקני נשמה. ספגנו את החשיבות לתת, לשנות, לא להרפות גם אם קשה הדרך. דבר אחד אני מבטיחה לך: אני כאן כחפ"ש, כחייל פשוט שקיבל מטרה להמשיך את מה שהטבעת בנו: לתת ולעשות למען תיקון עולם. אוהבת אותך, יונה.

הכותבת היא סמנכ"לית בית הנשיא לשעבר, יד ימינו של שמעון פרס, מנהלת חוג ידידי פרס

האבא השני שלי  //  איילת פריש

שמעון פרס הוא עבורי מנהיג נערץ, בוס נפלא ואבא שני. התחושה היא שזכיתי לעבוד לצידו של מנהיג גדול, אחד מהאבות המייסדים של מדינת ישראל. 

זה יום של כאב עמוק מאוד. זה בלתי נתפס שאנחנו נכנסים ללשכה שלו, שבה היינו מבלים שעות רבות, ולפעמים הרבה יותר שעות מאשר עם המשפחה שלנו - והכיסא שלו עומד ריק. הכל מחכה שהוא יחזור לעבודה. ההבנה הזו שהוא לא יחזור אלינו ולא יהיה חלק מהנוף הבלתי נפרד של מדינת ישראל, לא נותנת מנוח והיא בלתי נתפסת. 

אהבתי אותו מאוד, הערצתי אותו. לא יכולתי לקרוא לו בשמו הפרטי. תמיד קראתי לו "כבודו". הוא היה אדם בעל שיעור קומה וערך סגולי שלא פוגשים בכל יום. הוא היה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי והיו לנו שיחות קבועות. העצה הכי גדולה שקיבלתי ממנו היא שתמיד צריך לפעול למען מטרות גדולות ולא למען עצמנו. זה הדבר המרכזי שלמדתי ממנו, וכמובן לאהוב את המדינה עד כלות. 

הוא היה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי ושל עם ישראל והיה מורה דרך למנהיגים רבים. היינו יושבים ונדהמים איך הוא כובש את המנהיגים בג'נטלמניות נעימה. הוא היה אגדה חיה. אני לא חושבת שיש בהיסטוריה של מדינת ישראל מנהיג שעשה כל כך הרבה פרויקטים משמעותיים למדינת ישראל. מדובר במנהיג ענק, שתמיד היה בן אדם ושאל מה שלום הילדים והבעל והתעניין אם אכלנו מספיק. 

הוא לימד אותי מהי שליחות אמיתית ועל ערכי מוסר. למדתי ממנו על הדרך שבה יש להילחם בזירות הכי קשות למען חיילי צה"ל והילדים של מדינת ישראל, שהוא כל כך אהב. הוא נלחם למען ישראל במוסדות הבינלאומיים. זכור לי אירוע שבו הוא יושב זקוף עם עיניים בורקות מול שופטי בית הדין הבינלאומי בהאג ומגן בחירוף נפש על חיילי צה"ל. ראיתי אותו בקרמלין עם פוטין, מקדם פרויקטים ביטחוניים ומדיניים כבדי משקל עבור מדינת ישראל, וגם האזנתי לשיחות עומק שהוא ניהל עם הנשיא אובאמה. ישראל תמיד היתה בראש מעייניו. האובדן גדול מאוד.

הכותבת היתה יועצת תקשורת ואסטרטגיה של שמעון פרס ב־12 השנים האחרונות

הלכתי איתך באש ובמים  //  אפרת דובדבני

עבדתי לצידו ולאורו של פרס במשך 21 שנים, אחרי שעבדתי עם רבין, כמנכ"לית המשרד לפיתוח הנגב והגליל וכמנכ"לית בית הנשיא. היו לנו תקופות טובות לצד כאלה רעות, אבל תמיד הלכתי איתו. הוא היה עמוד האש לפני המחנה. 

אחד הדברים הכי מיוחדים שבו היה שילוב התכונות שלו. סקרנות של ילד בן 8, הבנה של חיים של בן 80, יכולת ניתוח, וסקרנות בלתי רגילה וגם יצריות. היתה בו חיות מדהימה. הוא הקסים אותנו באופן אישי והיתה לו מנהיגות מדהימה. פרס לא חס על עצמו ותמיד אמר: "אדם גדול כגודל המטרה שאותה הוא משרת". לכן הלכנו איתו באש ובמים, ביום ובלילה. 

יש לי מיליון זיכרונות ורגעים שאקח איתי מפרס. הרגע שהכי ריגש אותי היה כשהוא מינה אותי להיות מנכ"לית בית הנשיא. שבועיים אחר כך נכנסתי לשמירת הריון מוחלטת של כמה חודשים. אמרתי לו שאני מודה לו על האמון, אבל הבהרתי לו שאני חייבת להחזיר את המינוי. הוא אמר לי: "מה פתאום, להביא חיים לעולם זו הזכות הכי גדולה. אני סומך עלייך שתצליחי לעשות את העבודה". זה ממחיש מי זה פרס ואת האהבה לצד הערכים. אין מרגש מזה. 

הכותבת היא מנכ"לית מרכז פרס לשלוםטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו