אם יש משהו שמערער את שלוות רוחה של גילה גמליאל, זה שמאשימים אותה שהיא לא מספיק פמיניסטית. במיוחד על רקע חתירתה לביטול חוק חזקת הגיל הרך, הקובע כי בעת גירושים, ילדים עד גיל 6 מועברים אוטומטית לחזקתה של האם.
"סליחה, מי קבע מה זה פמיניזם?" היא מרימה את קולה. "מי יבוא ויגיד לי, שהייתי גם סטודנטית וגם מתרגלת לפילוסופיה פמיניסטית, מה זה פמיניזם? אם לא נבטל את חזקת הגיל הרך, נאפשר קיבוע של תפקיד הנשים כאימהות בלבד. מה גם שאנחנו הנשים לא בהכרח מוצלחות יותר בגידול ילדים".
אחרי הסערה הקלה הזאת, השרה לשוויון חברתי שבה במהירות לשלוותה, בהתאמה לאווירה הממלכתית ששורה עליה בשנים האחרונות. מילותיה שקולות ומתונות, עמדותיה ליברליות, נפשה ז'בוטינסקאית. היא מדגישה שעשייה חשובה לה יותר מדיבורים. והרי בלאו הכי, משבצת האישה הליכודניקית מחוללת הפרובוקציות כבר תפוסה.
גמליאל (42) לא היתה כזאת פעם. בסוף שנות התשעים, בראשית דרכה הציבורית כיו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן־גוריון, היא הובילה הפגנות סוערות בשיער פרוע, שכללו חסימת כבישים בעזרת גמלים ועימותים מרים עם שוטרים.
בשנת 2003, כשהיתה רק בת 29, נבחרה לראשונה לכנסת. באותה קדנציה הפכה לאחת הבולטות שבקבוצת מורדי הליכוד, שהתנגדו לתוכנית ההתנתקות ולא החמיצו הזדמנות לנגח פומבית ובבוטות את ראש הממשלה דאז, אריאל שרון.
הח"כית הצעירה הצטיירה כרודפת סנסציות ותשומת לב, ולא חששה להרגיז חברי כנסת ושרים ותיקים ומבוגרים ממנה. אחת ההתגוששויות הקשות כללה חילופי גידופים עם ח"כ רוני בר־און במהלך דיון של הוועדה לקידום מעמד האישה, שגמליאל עמדה בראשה. היא אמרה לו, "תסתום את הפה", הוא השיב לה, "אם היתה לי בת כמוך הייתי הורג את אשתי". היא הציעה לו שיתאבד. מי זוכר את זה היום.
ימיה של הכנסת ה־16 הסתיימו לאחר ששרון פרש מהליכוד, הקים את קדימה, והותיר מאחוריו מפלגה מרוסקת וקבוצה של מורדים המומים. גמליאל, שכיהנה בסוף אותה קדנציה כסגניתו של שר החקלאות ישראל כץ, לא הצליחה להתברג מחדש ברשימת הליכוד לבחירות 2006. עד 2009 היא למדה משפטים, ואז נבחרה שוב לכנסת ומונתה לסגנית שר במשרד ראש הממשלה. בפרק הזמן הזה התחולל בה שינוי.
"בחרתי דרך שונה לגמרי. בשנים האחרונות אני משתדלת לא להתלכלך, ולתקוף אישית את עמיתיי כמה שפחות. זה לא קל בעבודה כמו שלי. עבדתי על עצמי הרבה שנים, גם עם מאמן אישי, שמלווה אותי עד היום, בניסיון למקד ולזקק את הביקורת שלי. להיות עניינית, לא לגלוש להתנגחויות פרסונליות. להתנהל באופן שמכבד את השליחות הציבורית ותואם את השאיפה שלי לרוץ למרחקים ארוכים בזירה הפוליטית.
"בעבר חשבתי שאני צודקת בהכל, והייתי נקלעת להרבה עימותים מול הקולגות שלי. כמעט מול כל מי שזז. מה שהיה עם רוני בר־און, למשל, זה נורא. מאבקים אישיים חסרי טעם. חגיגה ציבורית לא נאותה. לא פיספסתי שום במה תקשורתית כדי לחזור על הבלי ההבלים האלה שהיו בינינו. זה היה לא לעניין.
"בעיניי יש הרבה יותר כוח ועוצמה כשהדברים נעשים ממקום אחר, שקט ובוגר יותר. היום לא רק שאני מתבטאת באופן שמכבד את העובדה שאני נבחרת ציבור, אלא שיש גם הרבה דברים שאני עושה שלא מגיעים לתקשורת. למשל, אני קידמתי לאחרונה את המפגש בין שר התחבורה ישראל כץ לבין ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה, יואב הורוביץ, מה שסיים את המחלוקת סביב עבודות הרכבת בשבת".
• • •
בפריימריז האחרונים של הליכוד היא הגיעה למקום ה־12, מה שהבטיח לה את המקום ה־14 ברשימה. כשנתניהו הקים את הממשלה, ציפתה להתמנות לשרה והבהירה מעל כל במה כי ניתנה לה הבטחה מפורשת כזאת עוד בקדנציה הקודמת. למרות שחלום חייה "היה ועודנו להיות שרת החינוך", קיבלה גמליאל, כמעט אחרונה בשרשרת חלוקת התיקים, את המשרד הצנוע לאזרחים ותיקים.
בסופו של דבר, היא הצליחה להביא את ראש הממשלה להקים לראשונה, על תשתית המשרד הקיים, את המשרד לשוויון חברתי - שכולל, לצד טיפול באזרחים הוותיקים, גם את אוכלוסיות הצעירים, הנשים והמיעוטים.
"בהתחלה הוצע לי משרדון עם תקציב של 49 מיליון שקלים בלבד. פוטנציאל העשייה שלו הסתכם בכמה מיזמים קטנים כמו 'שלישי בשלייקעס', שהתחיל קודמי, אורי אורבך ז"ל. לא היה אפשר לפרוץ גבולות איתו. השינוי שדרשתי היה מתבקש".
המשרד הזה באמת נחוץ? הוא מוסיף באופן ניכר על העשייה של משרדים אחרים בתחומים האלה?
"אני חושבת שהוא מאוד חשוב ונחוץ, במיוחד כשרואים את השינויים שמתחילים להתרחש בקרב פלחי אוכלוסייה שלא השכלנו להשקיע בהם לאורך עשרות שנים, כמו המיעוטים.
"אנחנו תמיד מתהדרים בהיותנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אבל לא מתרגמים את זה הלכה למעשה. ישראל רחוקה מרחק רב ממצב של שוויון חברתי. מקרב מדינות ה־OECD, היא מובילה בכמות ובעומק של הפערים. אי אפשר להניח לזה.
"נכון שכל משרד ממשלתי מטפל בנושא המיעוטים, אבל אין ראייה הוליסטית, כוללת, שנוגעת בכלל הצרכים הבסיסיים. בתוך חמש שנים כולם ייווכחו שאני עושה כאן מהפכה חברתית שלמה לצמצום הפערים. בעקבות הקמת המשרד הוקמה גם ועדה בכנסת לשוויון חברתי, וזה מוכיח את הצורך הקיים. העצמנו את המשרד מאוד, והתקציב ל־2017 גדל ל־750 מיליון שקלים בבסיס".
• • •
מקור גאוותה העיקרי של גמליאל הוא החלטת הממשלה מסוף 2015 להקצות 15 מיליארד שקלים, על פני חמש שנים, לתוכנית השילוב לאוכלוסיית המיעוטים (מוסלמים, נוצרים, דרוזים, בדואים וצ'רקסים). התקציב ינותב לטיפול בתחומי החיים העיקריים כגון דיור, שלו הוקצו 1.7 מיליארד שקלים, חינוך (6 מיליארד שקלים), ביטחון פנים (חצי מיליארד שקלים) ותחבורה (2.8 מיליארד שקלים). כפועל יוצא, לאחרונה היא קיבלה תואר אזרחית לשם כבוד ממספר רשויות מקומיות, בהן ג'ת, טובא־זנגרייה וג'וליס.
התגובות ליוזמתה היו מעורבות, בוודאי בתוך ביתה הפוליטי, אבל גמליאל לא מצטערת לרגע. "חובתנו לדאוג לשוויון הזדמנויות מלא לאזרחי ישראל הערבים, אחרי שהזנחנו אותם בצורה מאוד מעליבה. מה גם שאם לא נדאג להם, כל החברה שלנו תיפגע.
"קחי למשל את הנשים הערביות. אם רק 32 אחוזים מהן עובדות, המשמעות היא שרבות מהקצאות הביטוח הלאומי עוברות לשם. זה פוגע בכולנו. אבל גם אם נשים ערביות רוצות להתקדם, עד היום לא היה להן באמת איך. אין מעונות יום, אין תחבורה ציבורית, אין מרכז הכוון תעסוקתי. אז איך הן יתקדמו? איך הן יעבדו? היעד שהצבתי הוא שבתוך חמש שנים, 42 אחוזים מהנשים הערביות ישולבו בעולם התעסוקה".
גמליאל. "שוויון הוא דו־כיווני, גם לגברים מגיע להיות הורים" // צילום: אפרת אשל, צולם במלון כפר המכביה
פרויקט אחר שהיא מקדמת הוא "ישראל דיגיטלית", שמטרתו, לדבריה, "לפעול להטמעת הדיגיטציה במדינה. זה עבורי כלי מדהים לצמצום פערים. אני עושה עכשיו פיילוט בנגב המזרחי. דימונה, ירוחם וחורה יהפכו ליישובים דיגיטליים.
"זה אומר, למשל, שכל מערכת החינוך תהפוך למקוונת. הם יקבלו את המורים הכי טובים שיש, באופן מקוון, כך שהנושא של מרחק גיאוגרפי יפסיק להיות מגבלה. גם 30 עד 40 אחוזים משירותי הרפואה יהפכו להיות מקוונים. כל המיזמים האלה מתבצעים עם משרדי הממשלה האחרים וזה היופי".
את בטוחה שזה היופי? כי בסוף את תלויה במשרדים אחרים.
"אני מאמינה בשיתופי פעולה. השילובים האלה יוצרים את ההצלחה, כי פעולות למען שוויון חוצות את כל המשרדים והתחומים. אני עובדת נהדר עם שר השיכון יואב גלנט, עם שר החינוך נפתלי בנט, עם שר התחבורה ישראל כץ. ואני עובדת גם לבד, בתחום הגמלאים, בתחום הצעירים".
• • •
לא בכדי גמליאל אינה מציינת את שרת התרבות והספורט, מירי רגב, ברשימת שיתופי הפעולה. ניסיונות קודמים לחבירה ביניהן למען האזרחים הוותיקים בתחום התרבות לא צלחו.
המתח בין השתיים עלה לכותרות ביוני 2015, בעקבות סירובו של השחקן נורמן עיסא להופיע עם תיאטרון חיפה בבקעת הירדן. רגב הודיעה בתגובה שתבחן את המשך תמיכת משרדה בתיאטרון אלמינא ביפו, שהקימו עיסא ואשתו. גמליאל, נאמנה לתפקידה כשרה לשוויון חברתי, מיהרה למתוח עליה ביקורת. היא כינתה את דבריה של רגב "לא תרבותיים" ו"פופוליסטיים", ואמרה ש"עצם העלאת האפשרות להעניש ילדים ערבים ויהודים על ידי הסרת תמיכת משרד התרבות מהתיאטרון היא פסולה. מה הילדים עשו?"
בהמשך נשאלה גמליאל בראיון טלוויזיוני אם היא ורגב חברות, והשיבה: "היא לא הסגנון שלי".
הדברים הללו יצרו בעירה בין השתיים, שהתגברה לפני כחודשיים, לאחר שרגב אמרה, בדיון על תאגיד השידור הציבורי: "לא ייתכן שיקום תאגיד ולא נשלוט בו". גמליאל אמרה בתגובה ש"אלה אמירות הגובלות בפשיזם".
באוגוסט האחרון היו השתיים אמורות להופיע יחד על בימת ה"תימניאדה" באילת. בימים שקדמו לאירוע נטען כי רגב מתנה את השתתפותה בכך שתהיה על הבמה לבדה, ללא גמליאל. אבל לבסוף, השתיים עלו לבמה יחד, שילבו ידיים ורקדו לצלילי סלסוליה של מרגלית צנעני.
"תשמעי, אולי השנה החדשה תהיה הזדמנות להתחלות חדשות", אומרת גמליאל בחיוך. "אני מסתדרת מצוין עם נשים בכלל ועם נשים חזקות בפרט, ולא נמצאת בתחרות עם אף אחת.
"עימותים בין נשים מובלטים הרבה יותר. למרות שעימותים בין גברים, חברי כנסת ושרים הם לא פחות קשים ולפעמים גם ממש בוטים ולא ענייניים".
מה חשבת על הסערה סביב מירי רגב בטקס פרסי אופיר? את מסכימה איתה שיש בעיה עם השמעת שיריו של מחמוד דרוויש?
"את מה שיש לי לומר על מה שהתרחש בטקס אני אומר למירי באופן אישי. ברור שאני נגד כל אמירה הקוראת להשמדתה של מדינת ישראל ונגד אמירות הכוללות הסתה. זה לא מקובל בשום מדינה דמוקרטית בעולם. אבל לטעמי, החברה הישראלית מספיק חזקה להכיל מחאה ודעות מגוונות. כשרה לשוויון חברתי, לי בוודאי חשוב לתת ביטוי למגוון רחב של קולות".
את חושבת שיש מקום להקים ועדה לבדיקת קרנות הקולנוע, כפי שהחליטה רגב?
"אני לא מתערבת בעשייה של משרד התרבות. אני יכולה רק לומר, בתור מי שצפתה בטקס מתחילתו ועד סופו, ששמחתי על המגוון שנשקף ממנו. ניתנו פרסים לאישה חרדית, לנשים מזרחיות, למיעוטים כמו הבדואים. זה היה מאוד יפה בעיניי".
מה את מרגישה כשאת רואה את מירי רגב כל הזמן בכותרות, בזמן שאת שקטה יחסית?
"אני לא בתחרות איתה. אני בפוליטיקה מתוך שליחות. נהנית מתוצרי העשייה שלי ולא מרעש ומכותרות. אני גם מקפידה לדבר על דברים אחרי שאני עושה אותם, ולא להצהיר הצהרות מפוצצות לפני שאני פועלת".
• • •
גמליאל מתגוררת בשכונת המשתלה בתל אביב. היא נשואה לחובב דמרי, עורך דין המתמחה בעיקר בתחום האזרחי, ואמא לתהל (7) וליעל (5). היא הצעירה מבין חמשת ילדיהם של עליזה, ילידת לוב, ויוסף, יליד תימן. "אמא שלי היא סוג של גאון בעיניי. היא למדה עד כיתה ח'. היום היא בת 73. חלפו שישים שנה, והיא עדיין זוכרת את כל מה שלמדה".
למה היא הפסיקה ללמוד?
"כי הם היו משפחה נטולת אמצעים, היא היתה הבכורה מבין 12 אחים ואחיות, והציפייה ממנה היתה שתצא לעבוד. היא תמיד חזרה וסיפרה איך נאלצה לנעול את המגפיים הענקיים של אבא שלה, כי לא היה כסף לנעליים. אותי הסיפור הזה צרב.
"תראי את כמות הנעליים שיש לבנות שלי, ותביני שיש פה ניסיון שלי לכפר על החסך שלה. גם כמויות הבגדים שאני קונה להן הן, לדעתי, מתוך ניסיון לא לגמרי מודע לפצות על חסך, גם אישי שלי. גם אצלי בבית היה מחסור. אבא שלי עלה לבד מתימן, בארץ הוא גדל אצל משפחות אומנה שונות. לא היה לו שום גב כלכלי. הוא עבד כטכנאי ברשות הדואר ובבזק, והיה המפרנס היחיד".
עם בעלה חובב דמרי. "דיברנו שבוע שלם בטלפון, והיתה בינינו כימיה גדולה" // צילום: אייל דיין
הוריה התגרשו כשהיתה בת 12. "גירושים צפויים ומתבקשים. לא היה בי כעס, למרות שכל הילדים רוצים שההורים שלהם יישארו יחד. הם הצליחו להפוך את הפרידה לפחות דרמטית, היינו חוגגים את החגים ביחד, ואבא שלי היה מבקר הרבה בבית. עד היום הוא משלם לאמא שלי מזונות. היא אישה לא בריאה, תמיד היתה, והוא דואג לה".
זה שמונה חודשים שאמה של גמליאל מאושפזת ומונשמת בבית חולים שיקומי בגדרה. "במשך שנים היא היתה מטופלת דיאליזה, ובשנה האחרונה עברה אירוע מוחי. אני מגיעה אליה לפחות שלוש פעמים בשבוע. באה לתת לה כוח, ובסוף היא זאת שנותנת לי כוח. היא אישה אופטימית, מלאה באנרגיות חיוביות".
מסלול החיים של גמליאל שונה בתכלית מזה של אמה, למרות שתחילתו דומה. היא גדלה בשכונת העיוורים בגדרה, בבית שהיא מגדירה כ"צריף". למרות שהשכונה היתה חלשה מבחינה סוציו־אקונומית, גמליאל מספרת ש"היתה מאוד מעצימה".
"תשעים אחוזים מתושביה היו עיוורים. ואת רואה אנשים מדהימים. עיוורים שהולכים בלי מקל. שאותם המגבלה לא הגבילה. ובה בעת הסביבה שלהם, ואני בתוכה, צריכה ללמוד להיות רגישה ומתחשבת.
"היה לי שכן עיוור, אליהו שמש, שהכשיר אותי לשליחות הציבורית. מגיל 9 הקראתי לו ספרים בארמית, את 'דפים מן הכלא' של משה דיין, 'פרחים בעליית הגג', 'חלף עם הרוח' ואת עיתוני היום".
בצבא שירתה כראש צוות חוקרות עבודה בחיל האוויר. אחר כך למדה לתואר ראשון בפילוסופיה ובהיסטוריה של המזרח התיכון ולתואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת בן־גוריון. היא כיהנה שם כיו"ר אגודת הסטודנטים, ומאוחר יותר כיו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית. לאחר שלא נבחרה לכנסת ה־17, החלה לכתוב את עבודת התזה שלה, במטרה להמשיך ללימודי דוקטורט. "תיכננתי לעסוק במשנתו של הפילוסוף אדמונד ברק, לבחון את הגישה המדינית מול הגישה האסתטית בכתביו השונים".
די מהר החליטה שעליה לבחור במסלול פרקטי יותר ולמדה לתואר ראשון נוסף במשפטים בקריה האקדמית אונו. אחריו השלימה תואר שני במשפטים באוניברסיטת בר־אילן. במהלך הלימודים בקריית אונו פגשה את דמרי, ולאחר שנתיים נישאו.
"דיברנו שבוע שלם בטלפון, והיתה בינינו כימיה גדולה. כשקבענו להיפגש היה לי כנס בסניף הליכוד בבאר שבע, יחד עם סילבן שלום, אז הזמנתי את חובב להצטרף אלי. זה היה הדייט הראשון שלנו, בסניף הליכוד. שם הבנתי שאם הוא מוכן להיות איתי באירוע כזה, אז אנחנו ממש מסתדרים".
איך את משלבת בין העבודה לאימהות?
"כמו כולן. בכל בוקר, למעט במקרים חריגים, אני זאת שמביאה את הבנות לגן ולבית הספר. אחר הצהריים יש חלוקה. יומיים הם של חמותי היקרה מזל, שבאה בכל שבוע מטבריה ונמצאת איתנו מיום ראשון עד שלישי. יומיים הם באחריות חובב. ובכל חמישי ושישי אני זאת שאחראית לאיסוף שלהן".
ואת עומדת בזה?
"ב־80 אחוזים מהזמן. כשיש בעיה, חובב מגבה אותי. אנחנו לא נעזרים במטפלות או בשמרטפיות. שנינו מאוד מעורבים בגידול שלהן, ואנחנו מקבלים את השוני בינינו בסגנון ההורות. כשהבנות איתי הן מקבלות אותי, וכשהן עם חובב הן מקבלות את חובב. לא אותי בדמות חובב. לא את חובב בהנחייתי. הוא לא 'עוזר' לי לגדל אותן. זה הוא מגדל אותן.
"ואנחנו שונים לגמרי בסגנון החינוך שלנו. לחובב יש תבניות מאוד מוצקות, ולי לא. אצלי הזמנים גמישים, מאולתרים, אין סדר קבוע. אצלי אין קודם להתקלח, ואחר כך ארוחת ערב, ואז ספר. אצל חובב הכל קבוע, מדויק על הדקה. וגם אם זה לא נראה לי, אני בשום אופן לא מתערבת".
יש לך המלצות איך להקל את השילוב בין קריירה לאימהוּת?
"אני כמעט לא מתקרבת למטבח. אני יודעת להכין פסטה וחביתה, וזהו בערך. חמותי מבשלת לנו אוכל תוניסאי אותנטי, ואת שאר האוכל אנחנו מזמינים מחברת קייטרינג. קל, פשוט, נקי וטעים, כמו שאני בחיים לא הייתי מצליחה להכין. זה מפנה לי המון זמן לדברים אחרים".
• • •
גמליאל מתקוממת על תת הייצוג של נשים ברשימות של המפלגות לכנסת. ההצעה שלה, "עד שנגיע לשוויון באופן טבעי", היא להבטיח שבכל רשימה המקום השני יינתן לאישה. "או לפחות מקום אחד בכל שלישייה. אבל לכי תשכנעי את מרכז המפלגה וועדת החוקה, שמורכבים כמעט רק מגברים, לחולל את השינויים שיבטיחו ייצוג שווה לנשים.
"במרצ הצליחו לעשות את זה, כי מספר המקומות קטן, ובעיקר כי זאת מפלגה שהנשים בה תמיד היו דומיננטיות. מגיע להם כל הפרגון על כך".
למה במחנה הציוני הרשימה היתה מורכבת מהרבה יותר נשים, ובמקומות הרבה יותר גבוהים בהשוואה לליכוד? אצלם נשים מהוות יותר משליש מהמפלגה. בליכוד פחות מרבע.
"נכון, במחנה הציוני היתה הבטחת ייצוג יותר גדולה לנשים, וזה משמעותי ויפה. בליכוד אנחנו שתי שרות, סגנית שר אחת וארבע ח"כיות, כלומר 7 מתוך 30. זה הרבה יותר ממה שהיה בעבר. יש שינוי, אבל בקצב איטי.
"בפורום נשות הליכוד אנחנו תמיד מנסות לבצע שינויים. בעבר הצלחנו להבטיח לנשים ייצוג של שליש במזכירות הליכוד. אני מקווה שהשינוי במוסדות יביא לשינוי ברשימה.
"גולדה מאיר לא סללה את הדרך לאחרות. וגם גילה גמליאל לא. פריצת התקרה לא מספיקה. למה? כי יש המון מה לעשות הרבה קודם" // צילום: רונן אקרמן
"בכל מקרה, המחסום הגדול מתחיל בעצם ההתמודדות. אני אומרת לנשים כל הזמן: אם לא תתמודדי, הפסדת. עצם ההתמודדות הוא ניצחון. אני לא מפחדת מהתמודדויות. לראשות התאחדות הסטודנטים התמודדתי פעמיים ונכשלתי. בפעם השלישית ניצחתי, ופרצתי את תקרת הזכוכית. הייתי האישה הראשונה והיחידה בתפקיד הזה, עד היום".
בסך הכל, יש שיתוף פעולה וסולידריות בין חברות הכנסת?
"מבחינתי מאוד. אני מסתדרת ממש מצוין עם איילת שקד, קידמנו עכשיו ביחד את המלחמה בנושא האלימות הכלכלית, כך שתוגדר חוקית כעבירה. אני מסייעת לחברות הכנסת החדשות בליכוד וחשוב לי שהן יצליחו.
"עם עאידה תומא סלימאן מהרשימה המשותפת, שמכהנת כיו"ר הוועדה למעמד האישה, אני מסתדרת מעולה. אנחנו עובדות ביחד באופן מדהים, והיא צעדה איתי לכל אורך הדרך בנושא התקציב המגדרי. כלומר, לראשונה בתולדות מדינת ישראל, כל משרדי הממשלה יהיו מחויבים להציג איך תקציב המשרד מחולק בין נשים לגברים.
"עם איילת נחמיאס־ורבין מהמחנה הציוני אני עובדת נהדר על נושא הייצוג ההולם לנשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות. היום הוא עומד על 16 וחצי אחוזים, והמטרה היא שבהדרגה נגיע למצב של 50 אחוז. כשאנחנו רוצות לקדם נושאים בתחומים שנוגעים לנשים, יש קונצנזוס כמעט מוחלט ביו חברות הכנסת".
חוץ מאשר בנושא חזקת הגיל הרך, שבו את עדיין במיעוט. רוב חברות הכנסת מתנגדות לביטול החוק.
"זה עניין של תפיסה. אם אנחנו מעוניינות בשוויון, אנחנו לא יכולות לקבל חקיקה שמקבעת את האישה בתפקיד האם בלבד. לקבוע חוקית שילדים עד גיל 6 הם אוטומטית בחזקת האמא זה בעצם לקבוע חוקית שתפקיד האישה הוא להיות אמא. מבחינת הילדים, מגיע להם לגדול עם שני הוריהם, גם לאחר הגירושים. איך אפשר בחסות החוק לגזול זכויות מאבות?
"אם מבחינה חוקית אין ויכוח על כך ששני ההורים מחויבים לטפל בילדים באופן שוויוני, המאבקים סביב הגירושים יפחתו. מכאן ייגזרו הסדרי הראייה, המזונות, וכך הלאה. אם האב לא ירצה לגדל את ילדיו כמשמורן - אין בעיה, יהיה לזה תג מחיר, במזונות".
פעילות ארגוני הנשים חולקות עליך.
"הגישה של ארגוני הנשים ושל חלק מחברות הכנסת פשוט לא רלוונטית. הן אומרות, מה יש למהר? סוף סוף יש משהו לטובת הנשים. הן נפגעות מבחינת הדין הדתי בגירושים, אז לפחות שיהיה להן שוט ביד, שהוא המשמורת על הילדים. זאת טענה פסולה.
"אני לא מבינה איך פרלמנטריות יכולות לשמוח על קיומו של חוק כל כך בעייתי. רבות מבין חברות הכנסת וחברות ארגוני הנשים לוקות בקיבעון. קחי אישה מצליחה וקרייריסטית. עקב גירושיה, החוק קובע שילדיה מתחת לגיל 6 הם רק אצלה, אפילו אם היא רוצה חלוקה שווה. איך היא אמורה להתמודד עם זה?"
שוויון לא מתחיל בביטול חזקת הגיל הרך, הרבה לפניו צריך להבטיח שוויון בתנאי הפתיחה, למשל בתעסוקה, בשכר הוגן, בהרחבת מערכת מעונות היום.
"דברים צריכים להיעשות במקביל. לא בכדי החוק הזה בוטל בכל העולם. היום לפחות אחד מכל שלושה זוגות מתגרשים, ואבות מעורבים בגידול הילדים. אני לא מצליחה להבין איך השתתפות של האבא בגידול הילדים מייצרת עוולה כנגד האישה. בדיוק להפך. לאישה יש יותר זמן להשתלב בשוק העבודה, להתקדם, אולי אפילו לפתוח פרק ב'".
טוענים שאבות ישתמשו בזה כדי להימנע מתשלום מזונות, בלי באמת לקחת חלק בגידול הילדים הקטנים.
"אני מוכנה שהחוק יעבור כהוראת שעה לחמש שנים, שבמהלכן כל הטענות ייבחנו בזמן אמת. אני מאמינה שיראו שאין בהן ממש. כבר עשור שאני עוסקת בנושא הזה, מדברת עם נשים ועם גברים, והדעה שלי מאוד נחרצת. המשמורת המשותפת צריכה להיות נקודת המוצא".
עובדתית, האימהות נוטלות חלק גדול יותר בגידול הילדים.
"אכן יש הרבה נשים שמוותרות אפילו על עשור מהקריירה שלהן כדי לגדל את הילדים. עבורן צריך לבצע התאמות בסוגיית המזונות. אבל תסתכלי רגע על הגבר. במשך העשור הזה הוא היה המפרנס וסמך על אשתו שתגדל את הילדים. זה אומר שצריך להגיד לו עכשיו, בעקבות הגירושים, היי, בגלל שלא גידלת את הילדים שלך עד היום, תשכח מלגדל אותם? זה לא הוגן ולא מוצדק.
"אין פה מלחמה בין גברים לנשים, אלא חתירה לשוויון. אישה לא תוגבל בשום תחום ולשום תחום. ושוויון הוא דו־כיווני. גם לגברים מגיע להיות הורים".
שוויון חברתי הוא גם פעילות למען קהילת הלהט"ב. מה עשית בתחום הזה?
"פנינו לאחרונה למשרדי פרסום כדי להשיק קמפיין ל'משפחה אחרת'. דיברתי עם סגנית ראש אגף התקציבים כדי לקבל הקצאה תקציבית מיוחדת עבור מיזמים, שאת הרעיונות להם אקבל מהגופים השונים בקהילה. אלה צעדים הרבה יותר משמעותיים מלהעביר חקיקה. כי חקיקה למען הקהילה הלהט"בית בהרכב הממשלתי הנוכחי היא לא מעשית, בגלל החרדים. ברמה ההצהרתית, שגם היא חשובה, אני מהשרים הבודדים שהביעו תמיכה בהכרה בנישואים חד־מיניים".
והדרת את רגלייך ממצעדי הגאווה.
"אני לא משתתפת במצעדים. הם לא מדברים אלי. אני פחות מתחברת אליהם. זה לא מפחית מעמדותיי המאוד ברורות וחדות".
תהיי פעם ראש ממשלה?
"אני רצה למרחקים ארוכים, ומאוד נהנית מהדרך ומהקצב. לא היעד מניע אותי, אלא יכולת ההשפעה והשינויים שאני יכולה לבצע. השליחות עצמה. אני רוצה להשפיע במקסימום. אני רוצה מאוד להיות שרת החינוך, לעשות שם את המהפכות שאני חולמת עליהן, כמו הבטחת שוויון הזדמנויות לכלל התלמידים, הטמעת ערכים שאני מאמינה בהם במערכת. בכל אופן, כרגע זה לא רלוונטי".
המדינה שלנו תיראה אחרת בהנהגת אישה?
"אני תמיד חושבת שטוב שיהיו מודלים של הצלחה לנשים אחרות. מה שמפריע לי הוא שגם אחרי שנשים פורצות תקרות זכוכית, זה לא בהכרח סולל את הדרך לנשים אחרות. גולדה מאיר לא סללה את הדרך לאחרות. וגם גילה גמליאל לא. פריצת התקרה לא מספיקה. למה? כי יש המון מה לעשות הרבה קודם. הלוואי שהעשייה שלי למען שוויון מגדרי תסלול את הדרך לממשלה שרובה נשים ולאישה כראש הממשלה". √
naamal@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו