לא רק פוליטיקאים ואישי ציבור נפרדו היום (רביעי) משמעון פרס: גם עולם התרבות בכה את אובדן נשיאה התשיעי של מדינת ישראל, שהיה חלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית המתעצבת בשנים האחרונות. מאמ"י (אגודת אמני ישראל) נמסר כי "אגודת אמני ישראל מרכינה ראש עם לכתו של הנשיא לשעבר, וחבר כבוד באמ"י שמעון פרס. לא רבים ידעו על כישרונו האמנותי של הנשיא התשיעי. פרס היה משורר בחסד, שיריו תיארו את סיפורה של ארצנו על אנשיה ונופיה".
בשנת 2009 חגג איגוד אמני ישראל את יום הולדתו ה-86 של פרס בשכונת התקווה, במופע מיוחד עם ביצועים לשיריו. באותו המעמד הוענק לו אות הוקרה מיוחד וחברות של כבוד באיגוד אמני ישראל. יו"ר אמ"י יענקל'ה מנדל: "פרס אהב את האמנים, ואלה החזירו לו אהבה. פרס ידע שאין אומה ללא נשמה, ונשמתה של אומה מתבטאת בשיריה, ביצירה, בתרבות ובאמנות. תנחומינו למשפחתו, יהי זכרו ברוך".
השחקן והקומיקאי טוביה צפיר, שכבר עשרות שנים אמון על החיקוי של שמעון פרס אמר ל"ישראל היום" : "שמעון פרס ואני כבדנו אחד את השני לאורך כל הקריירה. אני מחקה אתו כבר 42 שנה, וכשהתחלתי בניקוי ראש בשנות ה-70, אני חושב שהוא לא כל כך אהב כי היינו שם פרו-רבין יותר, אבל עם הזמן, בשנות ה80-, בתקופת 'סיבה למסיבה', בתקופה של "עם אחד עם שיר אחד", בזמן ממשלת האחדות הוא מאוד אהב את זה".
"בשנות ה-70 הוא לא אהב את החיקוי שלו". טוביה צפיר // צילום: לע"מ
צפיר סיפר על הופעה שהתקיימה לרגל יום ההולדת ה-80 של שמעון פרס אליה הגיעו ביל קלינטון, גורבצ'וב וקונדוליסה רייס: "הוא ישב ליד אריק שרון, אני חיקיתי את פרס ויצפאן את אריק. שמעון עלה לבמה ולחץ לי את היד, חיבק אותי ואמר לאריק 'בוא נעשה שלום לפני שטוביה ויצפאן יעשו מאתנו חוכא ואיטלולא'".
צפיר סיפר על הצילומים שהתקיימו לפני שלושה שבועות לתכנית ספיישל של "סיבה למסיבה", מספר ימים לפני שמצבו הרפואי של פרס הידרדר: "עידן רייכל ישב באולפן וחיבר מנגינה לשיר שפרס כתב, רבקה מיכאלי שאלה אותו אם הוא אוהב חיקויים ואני נכנסתי בהפתעה, והוא חיבק אותי והחזיק לי את היד. אחרי דקה ארוכה רבקל'ה אמרה תשחררו את הידיים (צוחק) וזה נורא מוזר כי בדיעבד אני חושב אף פעם לא החזקנו ידיים ככה, כאילו הוא ידע שזו הפגישה האחרונה שלנו. הקשר החם שהיה לי אתו היה ייחודי, לא היה לי כזה דבר עם אף פוליטיקאי. אני חיקיתי הרבה אריות, והיום אני נפרד מהאריה הענק האחרון".
ליא קניג, אחת השחקניות המוערכות ביותר בתיאטרון הישראלי מספרת: "זה לא רק עצוב, זה ממש כואב לי. זה שהוא היה מנהיג גדול זה כבר ידוע, עבורי הוא היה האדם שבכל מפגש שלנו היה גורם לי להרגיש כאילו אנחנו חברים ותיקים. הוא היה מסוג האנשים האלה שבכל פגישה את מרגישה שהוא מכיר אותך ומתעניין בך באמת. ישבתי אצלו בבית הנשיא בירושלים, בפאנל על השפה היידיש, והיה לי הכבוד כשחגגו לו יום הולדת בתאטרון הקאמרי לשיר לו שיר ביידיש, שהכיר מילדותו ואהב מאוד. הלכה מאתנו אישיות משמעותית מאוד למדינה הזאת. איבדנו איש יקר".
"נתן הרגשה כאילו אנחנו חברים וותיקים". ליא קניג // צילום: קוקו
רבקה מיכאלי, שראיינה אותו לפני מספר שבועות כאמור, סיפרה: "הייתה לי הזכות הגדולה לראיין אותו את הראיון האחרון שלו באוגוסט, בספיישלים של סיבה למסיבה שהקלטנו, ובסך הכל ההכרות שלי אתו הייתה בכל מיני אירועים, מפגשים, מסיבות, תכניות, היו לנו הרבה הצטלבויות בחיים. הוא עבד עם אמא שלי, הוא בא לנחם בביתנו כשאחי נפטר, וכשעשינו תכנית לכבוד העלייה הרוסית וקראנו לה "ספסיבה למסיבה" הוא כל כך התרגש ששלח לי מכתב מאוד מרגש בעקבותיה. הוא היה מאוד אהוב, בתכנית האחרונה שצלמנו היה קהל צעיר שקיבל אותו בכזאת אהבה וזה כל כך ריגש אותי, ואותו. טוביה צפיר היה אתנו בפאנל וחיקה אותו והוא זרם עם החיקויים והחמיא לטוביה, היה אדם מקסים".
"הקהל הצעיר קיבל אותו באהבה". רבקה מיכאלי // צילום: אריק סולטן
גילה אלמגור שחקנית בכירה בתיאטרון הישראלי, סיפרה בכאב על הפרידה מ"מענק שבענקים שידעה המדינה הזאת": "הוא אולי אחד מהמנהיגים והאישים הענקיים בעידן הזה בעולם כולו. איש עם חזון, עם יכולת ראייה למרחוק, החל מההתעקשות שלו על הכור האטומי, על היציאה לאנטבה, ועד היריעה הרחבה של ההשכלה והידע והתרבות שלו. הספרים שקרא, השירה שציטט בעל פה, הסקרנות שלו, הוא היה אדם נדיר. אני מאוד אוהבת ומעריכה את הנשיא שלנו, שיזכה לחיים ארוכים, אבל באמת שאין לנו אל מי לשאת עיניים. האיש היה ענק. עובדה שתוך כמה שעות כל מנהיגי העולם מתגייסים ומודיעים שיגיעו ללוות אתו בדרכו האחרונה. אין עוד אנשים כמוהו".
"איש עם חזון, עם יכולת ראייה למרחוק". גילה אלמגור // צילום: מאיה באומל
הזמר קובי אפללו כתב בעמוד הפייסבוק שלו: "בלכתם של מנהיגים דגולים, כאלה שפניהם הם פני הבית, שעל גבם נשאו את יסודות התקומה ואת חזון התקווה והחלום הלב נשבר".
המוסיקאי אוהד חיטמן כתב גם הוא בעמוד הפייסבוק: "היום הוא יום עצוב מאוד מאוד. מרגיש לי שעזב אותנו השריד האחרון במדינה של אנשי התקווה, אנשי ה״כן״ ושל אלה שכישלון עבורם הוא רק עוד אבן דרך למטרת העל. מר פרס האהוב, היית פוליטיקאי בינוני אך מדינאי וסמל ענק. עצוב לי כי כשאני מתבונן ימינה ושמאלה אני לא באמת רואה תקווה בעיני המנהיגים של היום שאינם יוצרים תקווה לעתיד אלא רק דאגה לעתידם האישי. עצוב לי כי אדם כמוך ידע גם להיות איש מילה ורוח ובימים חשוכים אלה הכוחניות ויצרים אישיים הם נוף הכלל. הערצתי אותך על היותך אתה. תודה על היותך".
איש הטלוויזיה אברי גלעד כתב בעמוד הפייסבוק שלו: "עוד פוסט על פרס. לא, אין לי תמונה איתו, לא ראיינתי אותו, לא פגשתי אותו מעולם, לא הלכתי בדרכו ואפילו לא הסכמתי (בדיעבד) עם כל מה שעשה ופעל. אבל שמעון פרס המנוח לימד אותי, את כל עם ישראל ואפילו את העולם שיעור חשוב אחד: "אל תשליכני לעת זקנה. פרס לא נתן לאף אחד להשליכו לעת זקנה, לזמן שבו אומרים לזקן - שב בצד, אל תעשה, תעביר את הזמן עד מותך במינימום נוכחות בחיים שלנו... פרס ידע את הסוד היחיד לאנטי-אייג'נג מהותי. להיות בעשייה כל הזמן, לא להתרפק על העבר, להיות קשוב לכל חידוש, להתחבר אליו ולתרום לו מניסיונו, מכוחו ומקשריו. פרס לא היה זקן כמעט רגע בחייו, אולי כמה ימים בסוף בסוף, ומשראה מהי הזקנה, הוא ויתר ונפרד מאתנו לשלום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו