מגדולי ההיסטוריונים בדורנו

המכרים הוותיקים שהגיעו אתמול להלווייתו של פרופ' בנציון נתניהו אמרו כי אדם מן השורה היה עוצר אחרי מפעל חיים גדול, כמו עריכת האנציקלופדיה העברית, ואחרי האסון האישי שפקד אותו, מות בנו יוני נתניהו, במבצע אנטבה. אבל פרופ' נתניהו לא היה איש מן השורה והוא לא עצר, אלא המשיך לפרויקט חייו: חקר יהדות ספרד והאנוסים, שזיכה אותו בתואר אחד מגדולי ההיסטוריונים של עם ישראל לדורותיו.

פרופ' נתניהו נולד בוורשה במארס 1910 בשם בנציון מיליקובסקי, ועשר שנים אחר כך עלה לארץ ישראל עם משפחתו. החל מתקופתו הסטודנטיאלית בירושלים היה בנציון מעורב בפעילות ציונית ציבורית ופובליציסטית. הוא נמנה עם תומכיו של זאב ז'בוטינסקי, היה מזכירו האישי, וערך את העיתון "הירדן", שבו השתתפו פרופ' יוסף קלאוזנר והמשורר אורי צבי גרינברג. הוא התגייס להגנת הנאשמים ברצח ארלוזורוב ולשם כך שיכנע את אביו, הרב נתן מיליקובסקי, לגייס את הרב קוק לצאת להגנת הנאשמים.
ב-1939 נסע ללונדון ושיכנע את ז'בוטינסקי להעתיק את פעילותו לארה"ב מתוך ראייה שזאת תהיה הכוח העולה בעולם, וששם ניתן יהיה לגייס תמיכה במדינה היהודית. זמן קצר לאחר בואם לארה"ב נפטר ז'בוטינסקי, ונתניהו המשיך במשימה. הוא נפגש עם רבים ממנהיגי ארה"ב באותה תקופה, לרבות סנאטורים, חברי קונגרס, סופרים, משוררים ומנהיגים, ובהם עם אייזנהאואר, שלימים הפך לנשיא ארה"ב.

במהלך פעילותו האינטנסיבית בארה"ב מצא בנציון נתניהו זמן לכתוב את עבודת הדוקטורט שלו על כתביו הפילוסופיים של דון יצחק אברבנאל. בזמן שהותו בארה"ב, ב-1944, נשא לאישה את צילה לבית סגל, שאותה פגש עוד עת למדו השניים באוניברסיטה העברית. השניים חידשו את הקשר ביניהם כשנפגשו שוב בניו יורק בזמן מלחמת העולם השנייה.

לאחר הקמת המדינה עזב נתניהו לצמיתות את הפעילות הפוליטית. באוקטובר 1948 חזרו בני הזוג ארצה עם בנם הבכור יוני (שלימים נתמנה למפקד סיירת מטכ"ל, ובתפקיד זה מצא את מותו). הם התגוררו בשכונת תלפיות בירושלים ופרופ' נתניהו התמסר כולו למחקריו, שבהם נעזר ברעייתו צילה שהיתה שותפתו לחיים יותר מ-50 שנה. יחד הביאו לעולם עוד שני בנים: בנימין ועדו, רופא, סופר ומחזאי.

זמן קצר לאחר שובו ארצה נתמנה בנציון נתניהו לעורך הכללי, ואחר כך לעורך הראשי, של האנציקלופדיה העברית, והיה אחראי לעשרה מבין כרכיה הראשונים. הוא גם היה יוזמה ועורכה הראשון של "ההיסטוריה העולמית של עם ישראל" וכן היה מעורכיו של ה-Jewish Quarterly Review. ב-1963 עזב נתניהו את האנציקלופדיה העברית כדי להתמסר לעבודתו המדעית, שעיקרה היה חקר הסיבות שהביאו להקמת האינקוויזיציה הספרדית. לצורך זה הוא נסע עם משפחתו לארה"ב, שבה, בד בבד עם עבודתו המחקרית, שימש פרופסור לספרות עברית ולתולדות ישראל במכללת דרופסי בפילדלפיה ובאוניברסיטה של דנוור, ומ-1971 עד 1978 פרופ' מן המניין באוניברסיטת קורנל. עם פרישתו לגמלאות, קיבל מקורנל מינוי לכל החיים של פרופסור אמריטוס.

בנוסף, עסק גם בחקר הציונות וחיבר את הספר "חמשת אבות הציונות", שבו כינס את מחקריו על חייהם ומשנתם של מייסדי הציונות המדינית: פינסקר, הרצל, נורדאו, זנגוויל וז'בוטינסקי.

בהיותו בן 85, לאחר עשרות שנות מחקר שהניבו מאמרים רבים ואת הספר "האנוסים על פי המקורות היהודיים", פירסם נתניהו את עבודתו הגדולה, "מקורות האינקוויזיציה בספרד של המאה ה-15". הספר זכה להד בינלאומי עצום ולשבחים מגדולי החוקרים בהיסטוריה של ימי הביניים. לאחר פרסום הספר התחיל נתניהו לכתוב את זיכרונותיו, שאותם לא הצליח להשלים מפאת מצבו הבריאותי. אתמול נפטר בביתו בשכונת קטמון בירושלים והוא בן 102.