הזמן: מוצאי שבת. המקום: עוד בר תל־אביבי צפוף ורועש ברחוב אלנבי. המשתתפים: שישייה נמרצת, שעל פניו נראית כמו עוד חבורה של תיירים שבאה לבלות בקיץ הישראלי הלוהט, רגע לפני שהוא נכנס לתרדמת חורף. הם צוחקים, מבלים, שותים, אך בפועל אין מדובר בסתם צעירים שבאו לתפוס ראש ולשכוח מהצרות, אלא במי שעשויים לשפר את מעמדה של ישראל בעולם.
הם לא מתכוונים לעשות זאת באמצעות נאומים באו"ם או מול הפרלמנט של האיחוד האירופי, הם משאירים זאת לפוליטיקאים. במקום זה, הם פשוט משתפים את חוויותיהם מטיול בן שבוע בארץ, בבלוגים הפופולרים שלהם או באמצעות תמונות ברשתות החברתיות. השישייה הזאת, למעשה, מורכבת ממובילי דעת קהל בתחום התיירות, הנהנים, כל אחד, ממיליוני עוקבים ברשת.
שניים מהם הם הזוג אלכס ומינדי, שהגיעו לכאן מקנדה. הם רגילים לטייל בעולם שישה־שמונה חודשים בשנה ומתפרנסים מייעוץ במדיה החברתית. לרוב הטיסות שלהם נבנות על שיתופי פעולה מסחריים. הם מוזמנים לעיר, למלון או לאטרקציה מסוימת, ובתמורה מתחייבים לפרסם ולכתוב על החוויה שלהם.
כעת, אל התמונות המרהיבות ומעוררות הקנאה מאיטליה, מהאיים המלדיביים ומתאילנד, הזוג הוסיף לאלבום גם את נופיהן של עכו ותל אביב. "אנחנו אוהבים להגיד 'כן' להזדמנויות", מסביר אלכס את הסיבה העיקרית להגעתם לישראל. "אנחנו נוסעים ומטיילים בעולם לפרנסתנו ואף פעם לא היינו בישראל. שמעתי על המקום הזה, כי ההורים שלי היו פה כמה פעמים".
מינדי מוסיפה: "כשאתה פותח חדשות אתה שומע דבר אחד, אבל כשאתה מדבר עם ישראלים או כאלה שביקרו כאן, אתה שומע דבר אחר. ישראל היא מקום מעניין, ורק כשאתה מגיע אליה אתה יכול לפתח את הדעה האישית שלך עליה. זה מה שכל כך מיוחד בחוויה הזאת. מה שמעניין אותנו הוא לחוות תרבות של מדינות אחרות".
האם חששתם מהטרור?
אלכס: "אנחנו לא מתייחסים לחדשות. אני חושב שחדשות נועדו בעיקר כדי להפחיד אותנו. אני מאמין שזה עניין דורי, אבל בגלל הוריי, שכאמור היו פה, לא היתה לי כל תפיסה שלילית בנוגע לישראל".
אתם מרגישים חייבים לכתוב דברים טובים?
אלכס: "אני חושב שאנחנו מחויבים, גם לעוקבים שלנו וגם למי שהביא אותנו ליעד, להיות אותנטיים".
השניים כתבו ותיעדו כמעט כל תנועה שלהם בישראל. לדוגמה, סרטון מחוף הים של תל אביב, שבו מופיעה מינדי בבגד ים, יחד עם חברה נוספת במשלחת, צולם באמצעות רחפן והועלה על ידי אלכס לאינסטרגם - וזכה בתוך שמונה שעות בלבד ליותר מ־62 אלף לייקים.
ההבדל הוא, אלכס מספר, שאם עד עתה היה רגיל לקבל ביקורות אוהדות על התוכן שהוא משתף, לראשונה, בעקבות העלאת תמונות מישראל, נתקל בתגובות שליליות. "זה מעולם לא קרה לי לפני", הוא אומר, "התגובות האלה התייחסו בעיקר לנושא הפלשתיני, אבל הן לא היו יותר מדי אגרסיביות. ובכל זאת, זה לא משהו שאנחנו רגילים אליו. בדרך כלל אנחנו פשוט מעלים פוסטים ממקומות יפים, בלי שום אג'נדה".
ענית למגיבים האלה?
"לא. אין טעם להתווכח עם מישהו שכבר החליט מה דעתו ולא רוצה להקשיב, אלא רק מחפש מקום לכתוב את דעתו".
עם זאת, לא מדובר בתגובות שגרתיות שאתה מקבל על הפוסטים שלך.
"נכון. תראה, רוב הידע שיש לנו על ישראל בא בעצם מהטיול הספציפי הזה. אנחנו, למשל, לא רגילים לטייל במקום שבו יש מי שמסתובבים ברחוב עם כלי נשק".
האשטאג לרצח עם
את השישייה החיובית הזאת משלימים ארבעה: רייצ'ל שחיה בהודו (גואה), טרישה מהפיליפינים, וון מדרום אפריקה ומוסקה מניו יורק; כולם בלוגרים שכבר ביקרו כמעט בכל יעד תיירותי אפשרי בעולם, החל מאתרי טבע יפים, דרך טיולי קולינריה ועד טיולי פינוק של בטן־גב, כמו זה שמימן להם ארגון Vibe Israel, הפועל לשיפור תדמית ישראל בעולם. ירושלים, ים המלח, תל אביב כמובן, עכו - כל אחד מהם התרגש והתלהב ממקום אחר שבו ביקר בארץ.
גם וון מקשיין, כמו אלכס ומינדי, רגיל לטייל עם זוגתו, שאיתה הוא מנהל בלוג משותף ומצליח, אך הפעם היא נותרה בבית, עם בנם בן השבעה חודשים. "זו הפעם הראשונה שלי בישראל", הוא מגלה לאחר מפגש בוקר עם קבוצה של סטארטאפיסטים במזקקת וויסקי בדרום תל אביב.
"אשתי היתה כאן לפני שמונה שנים ואהבה את ישראל. בביקור שלה היא היתה בירושלים ושמה פתק בכותל. אני זוכר שהיא התקשרה אלי והיתה נרגשת מאוד. כשהגעתי לעיר העתיקה בירושלים, גם אני שמתי פתק בכותל, זה היה משמעותי מאוד בעיניי, כי בתקופה הזאת, בין הפתק שלה לפתק שלי, התחתנו והבאנו ילד לעולם".
יומיים לאחר ביקורו בכותל, במרחק כמה מאות מטרים משם, היה ניסיון לפיגוע בשער שכם. "בכלל לא ידעתי שהיה אירוע טרור. לא שמעתי על זה", אמר וון המופתע, "כשאני עובד אני עסוק מדי, מייצר תוכן, אז אין לי זמן לצרוך תוכן אחר. שמעתי על אירועי טרור רבים שהיו פה, אבל לא חששתי להגיע לכאן, הרי אני מדרום אפריקה. אני מודע למצב כאן. היו לי חברים שהגיעו לישראל לשרת בצבא. אני גם מודע לכך שהחדשות מוגבלות מאוד, לכן עניין אותי לדעת מה עוד יש כאן".
איזה מקום הכי אהבת?
"זו שאלה קשה. אם הייתי יכול לחזור לאחד המקומות, אז הייתי רוצה לחזור לירושלים. כל אזור בארץ הזו מגוון מאוד. הופתעתי מתל אביב - מהווייב, מהמודרניות, מאורח החיים. נהניתי אפילו רק מלשבת בבית קפה ולראות אנשים עוברים ברחוב. יש פה יצירתיות ברמה שלא ראיתי".
קיבלת תגובות שליליות על חומרים שהעלית מהביקור בישראל?
"היו גולשים שכתבו לי: 'אם אתה רוצה לראות את ישראל האמיתית, תגיע לפלשתין'. יש גם תגובות חיוביות, אבל השליליות היו בעוצמה גבוהה מאוד. אנשים עושים האשטאג לרצח עם, אבל אני לא עונה. אני חושב שלהיכנס לוויכוח עם אנשים ברמה הזאת של המדיה החברתית זה מסוכן, בעיקר כי אני לא יודע כלום על הקונפליקט הזה. אני רק מראה לאנשים מה אני חווה ומקווה שירצו לחוות גם".
רייצ'ל ג'ונס, במקור מארה"ב, העתיקה את מקום מגוריה ואת עבודתה, כאמור לגואה. הבלוג שלה מציע שילוב בין טיולים במקומות אקסקלוסיביים לבין מסלולים אותנטיים ופשוטים, הנמצאים מחוץ למסלול התיירותי השחוק. היא נוסעת ומטיילת ארבעה חודשים בשנה וכבר הספיקה לבקר בלא פחות מ־35 מדינות בעולם, ובהן אוגנדה, מרוקו, מלזיה וירדן.
את הבלוג החלה לכתוב לפני שלוש שנים, ומאז מזמינים אותה לכל מיני מקומות, "אבל אני לא תמיד אומרת 'כן'", היא צוחקת ומסבירה מדוע נענתה להזמנה לישראל. "יש לי הרבה חברים ישראלים בגואה. אני אוהבת את הישראלים ואוהבת אוכל ישראלי. ידעתי למה לצפות, למרות שהישראלים בגואה, כולם, הרבה יותר רגועים מאלה שפגשתי כאן".
איך היית מתארת את ישראל?
"אני אוהבת את ישראל. עכו היא עיר יפהפייה, למרות שלא ציפיתי לזה. אני אוהבת את הווייב פה יותר מאשר במקומות אחרים. חיי הלילה בתל אביב פשוט מעולים. אם היו מפילים אותי כאן, בלי להגיד לי איפה אני נמצאת, לא הייתי מאמינה שזו ישראל".
בשונה משאר חברי המשלחת, טרישה ולרמו מהפיליפינים הגיעה לארץ כחודש מוקדם יותר. היא מטיילת בעולם מגיל 22 אחרי שלמדה אופנה במילאנו וכיום היא בעלת בלוג מוביל בתחום הטיולים, אשר שם דגש על שילוב של פעילויות חברתיות במהלך טיולים.
"במהלך הלימודים האקדמיים שלי ארזתי את התיקים שלי ונסעתי לטייל באסיה, משם המשכתי לשנה באפריקה, שם הפכתי למעורבת בחינוך של בנות וזכויות נשים. אחר כך המשכתי לדרום אמריקה, שם נשארתי שלוש שנים וחצי, ועכשיו אני במזרח התיכון לזמן בלתי ידוע. אני די בטוחה שתל אביב תהיה הבסיס שבו אשהה. הדרך שבה אני מטיילת שונה מהחבר'ה האחרים - אני חיה עם בני משפחות מקומיות ולומדת איך הם מבשלים, אוכלים ומדברים. אני מאמינה שלומדים המון ממה שאוכלים במדינה המסוימת שבה אני מבקרת".
יש לך לא מעט חברים פה, אז אפשר לומר שאת אוהדת ישראל?
"אוהדת זו מילה חזקה. לא היה לי קשה להתחבר עם ישראלים, כי אני מתחברת עם אנשים דרך הרגש. להתחבר עם ישראלים זה קל מאוד. גרתי עם שבעה ישראלים בשנה שעברה בפרו ואז הבנתי במה מדובר. לא הייתי צריכה לבוא לישראל בשביל לחבב אותה, כי הישראלים שמטיילים בעולם אחרי צבא משאירים חותם גדול - אבל זה לא תמיד חיובי, לפעמים הם חצופים מדי. אני חושבת שכדי להבין את ישראל חייבים להיות פה, חייבים להרגיש איך זה לחיות פה".
כשאת מעלה מכאן תמונה - היא תהיה ניטרלית או שיש לך רצון שהעוקבים שלך יראו את ישראל באופן חיובי?
"כשאני כותבת או מפרסמת תמונה יש מאחוריה סיפור. אני מעלה את מה שאני רואה ולא את מה שאני רוצה שאחרים יראו. אני מקווה שהתמונות אומרות את מה שאני מנסה לומר גם במילים. אני לא כותבת 'בואו לישראל, זו מדינה יפה' וכדומה, אני לא עושה פרסומת".
איך את מתמודדת עם תגובות שליליות לתמונות שאת מפרסמת?
"עד עכשיו לא קיבלתי תגובות שליליות - ובכל מקרה אני לא מתכוונת לענות, כי הכל פוליטי. כולם חושבים שהם צודקים, אז אני מעדיפה לא לבזבז אנרגיה".
ולך יש ביקורת על דברים שראית בישראל עד עתה?
"לא, אני שותה כאן אלכוהול כל לילה, אני יוצאת למועדונים, אני רוכבת על אופניים, אני עושה אמנות והולכת לים. מה אני כבר יכולה להגיד על זה? לישראלים יש חיים טובים. הסיור כאן היה שונה מכל הסיורים האחרים שעשיתי עד עכשיו. אפשר להגיד שעפתי עליו, וזה איפשר לי לפגוש אנשים שנתנו לי השראה להפוך לבן אדם טוב יותר ומאושר יותר".
למכור מותג
"האם זו הדרך לשפר את מעמדה של ישראל בעולם?", אני שואל את ג'ואנה לנדאו, מייסדת ומנכ"לית Vibe Israel, הארגון שכאמור אחראי להזמנת ולהבאת משלחת הבלוגרים המובילים לארץ. תשובתה: "תלוי מאוד על מי אתה רוצה להשפיע ומה בעצם המטרה שלך".
ג'ואנה לנדאו, מייסדת Vibe Israel. "הצעירים צורכים חדשות דרך המדיות החברתיות"
עוד מוסיפה לנדאו: "אם המטרה היא לגרום להם, לקהל היעד, להפוך לתומכי המדיניות של מדינת ישראל - זה לא הערוץ. אנחנו לא מנסים להשיג תמיכה פוליטית. אנחנו רוצים למתג את ישראל כמקום שהוא אטרקטיבי מאוד, אותנטי ורלוונטי, בעיקר סביב הערכים של חדשנות, יצירתיות, יזמות ורב־תרבותיות".
איך את מגדירה את Vibe Israel?
"זה ארגון המוביל יוזמות לחיזוק המותג 'ישראל' בעולם. בשונה מהסברה, הארגון משווק את היתרונות היחסיים של ישראל בין היתר באמצעות הבאת מובילי דעה מהעולם בתחומים שונים, ובכך מחזק את ישראל ומייצר שיח שונה ברשתות החברתיות, שם מתקיים רוב השיח היום".
זה מזכיר את הפעילות שעושים כאן במשרד התיירות?
"לא. משרד התיירות, מטרתו היא לגרום לאנשים להזמין כרטיס טיסה לישראל וזה טוב לכלכלה הישראלית. אנחנו עוסקים בשיפור תדמית המדינה, אבל אין לנו את הציפייה הזאת שכל העולם יגיע. אנחנו משקיעים הרבה כסף כדי לייצר הרבה חשיפה. המטרה היא לא בהכרח לגרום לאנשים להגיע, אלא לייצר מודעות רגשית חיובית כלפי ישראל. ערים רבות בעולם עושות את זה וגם מדינות, אבל בישראל זה לא נעשה מספיק - רוב המאמץ הוא הסברתי קלאסי".
מי הקהל שלכם?
"חד וחלק הצעירים, שנמצאים ברשתות החברתיות. הם כבר לא צורכים חדשות בערוצים שישראל הרשמית נמצאת בהם, אלא דרך מדיות חברתיות, המלצות בבלוגים, תוכניות טלוויזיה, אופנה, מסעדות וספורט".
מי מממן את פעילות הארגון?
"תורמים יהודים שמודאגים מהתדמית של מדינת ישראל, ואיך שזה משפיע על התדמית שלהם בארה"ב. אנחנו משתפים פעולה עם המגזר העסקי בישראל, בתקווה שיכתבו על זה ויוכלו לקדם את זה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו