הרשת הלבנונית שדיווחה כי גופת אלי כהן תוחזר לישראל - חזרה בה

יממה לאחר פרסום הסרטון מ־1965 שבו נראה המרגל הישראלי אלי כהן ז"ל זמן קצר לאחר שהוצא להורג בתלייה בכיכר המרכזית בדמשק, דיווחה אתמול רשת LBC הלבנונית, מפי גורמים בכירים בארגוני המורדים בסוריה, כי האופוזיציה הסורית מחזיקה בשרידי גופתו, ותמסור אותם לידי ישראל.

בערוץ הלבנוני מסרו עוד כי עדכונים בעניין יימסרו בימים הקרובים במהדורות החדשות של הערוץ. אף גורם רשמי בישראל או בסוריה לא התייחס לדיווחים בלבנון, ואכן כעבור מספר שעות הוסר הדיווח מהרשת.

אותה רשת שידרה בעבר קטע וידאו שבו נראה הנווט הנעדר רון ארד בעת שהוחזק בשבי בלבנון, לפני שהועבר לידי גורמים איראניים ומאז גורלו לא נודע.

הדיווחים האחרונים עוררו תקווה חדשה בקרב גורמים בישראל, וכמובן בקרב משפחתו של המרגל כהן ז"ל, שממשיכה לקוות כבר יותר מ־50 שנה כי יובא לקבורה בישראל. בעבר נטען כי כהן נקבר בחלקת אדמה הסמוכה לכיכר הראשית בדמשק, אולם מאז נבנו בניינים ונסללו כבישים מעל אותה חלקת קבר, ולכן המשטר בסוריה לא יכול היה להתחייב על השבת שרידי גופתו במסגרת הסכם עתידי עם ישראל.

בלבול, ספקנות - ותקווה

מאז פרסום הסרט שבה ביתר שאת תחושת הטלטלה שמלווה את אלמנתו של כהן ז"ל, נדיה (81). אותה תחושה שמלווה אותה כבר יותר מ־50 שנה. בשיחה עם "ישראל היום" היא מדגישה כי למרות רצונה העז בהשבת שרידי גופתו לישראל, אסור לעשות את זה בכל מחיר. "אני לא מוכנה שאבי ילדיי ישוב הביתה כשרוצחים עם דם על הידיים ישוחררו", היא אומרת, "לא תהיה פה פרשת גלעד שליט מספר 2. אני יודעת שגם האיש שלו נישאתי ונלקח ממני באכזריות כשאני אם צעירה בת 24 לא היה מסכים לשחרור כזה".

נדיה כהן // צילום ארכיון: יהושע יוסף

לדבריה, אף גורם רשמי מהמוסד או מהממשלה לא עידכן אותה בפרסומים האחרונים. "אני עדיין מבולבלת מאוד והמומה. היו הרבה פניות ותחנונים לממשל ולעם הסורי לשחרר את עצמותיו של אלי, כך שהתחושה הראשונה שעוברת בראש היא שההודעה הזו פשוט לא אמינה". לדברי נדיה, "אמרתי לבתי שעכשיו מחזירים אותנו לימים של המשפט, שאלי עוד היה בכלא הסורי ובכל פעם הבטיחו לנו הבטחות שונות, בכל פעם היו תקוות חדשות".

נדיה מעריכה כי מדובר בלוחמה פסיכולוגית מבית המשטר הסורי, ותו לא. "נראה לי שהם רוצים לשחק ברגשות שלנו ולהמשיך לענות אותנו - כי הסבל הוא נוראי עם כל פרסום כזה. הלוואי והיו מחזירים את עצמותיו של אלי לקבורה בישראל - זה היה נס, ואני מתפללת שאכן תהיה אמת בדברים, אבל בינתיים, זה פשוט עושה לי רע. אני מרגישה כאבי ראש איומים, כאבי עיניים, כאב נפשי שמשתלט לי על כל הגוף ונהפך לכאב פיזי אחד גדול. אפשר להאשים אותי כשאני חוששת שמהתלים בנו שוב?"

למרות הכאב והחשש שמדובר בדיווח שווא, הרשינו לעצמנו לשאול את נדיה על התחושות שלה אם עיסקה שכזו אכן תצא לפועל. "אני חושבת על זה כל הזמן", היא מחייכת, "אין ספק שהיום שיגיע יהיה יום מורכב ועמוס ברגשות - אבל קודם כל שיביאו אותו חזרה הביתה. אני רוצה להאמין שאני אלך לישון ואקום לראשונה מזה הרבה שנים בתחושת הקלה ועם חיוך על הפנים. זה דבר שמזמן לא היה לי".