מדינה על האש

כל עם צריך וזכאי לבטא את העצמאות שלו בצורה שהולמת אותו. אצלנו, עצמאות פירושה ספריי קצף ופטיש מפלסטיק. הפטיש מסמל את העובדה שלא משנה כמה אנחנו עם חופשי בארצנו, תמיד יש מצב שנקבל איזו בומבה בראש ממישהו. הקצף מסמל את אווירת העליהום הקבועה של העמים מסביב, שקצפם יצא עלינו. יום העצמאות זה גם שירים על חיילים, סרטים על מילואים, שירה בציבור ונפנוף דגלים. מכיוון שבלי איזה חיבור דתי אי אפשר, אז הכניסו לנו גם את חידון התנ"ך.

אבל דומה שמעל לכל סמלי עצמאותנו נישא, כעמוד האש לפני המחנה, אלמנט הזבח. או כמו שהוא קרוי בפי העם - המנגל. מה מבטא את היותנו עם חופשי, אם לא זכותנו לצאת מהבית ולנפנף כאוות נפשנו, איפה שנרצה ועל מה שנרצה? לפי כל התחזיות, יותר מ-1,200 טונות בשר יעלו מחר באש ויכסו את המדינה במעטה סמיך של לובן. אני אומר שאם היינו גברים היינו לוקחים איתנו הכל, ובחסות מיסוך העשן בורחים מהמזרח התיכון. אבל אנחנו חננות, לכן בואו ננסה ליהנות מהיום הזה.

מאז יציאתו של "שיר המנגל" (ראו סרטון) אני חש קירבה לכל העניין הזה של "לעשות על האש". אנשים רבים מזהים אותי עם המנון המנפנפים, ואני מודה בצער שבהרבה מובנים, הוא אחד השיאים של יצירתי הדלה. כמו שיזהר כהן מסמל את האירוויזיון, יעל ארד את המדליה האולימפית ומשה קצב את השוויון בפני החוק, כך אני, לפחות בעיני עצמי, האיש של ישראל בכל מה שנוגע לנפנוף.

חוץ מחובות ובגדים שאף אחד לא ילבש, מה משאיר האדם אחריו? מדענים הקדישו את חייהם למציאת החלקיק האלוהי, לחיפוש אחר תרופה לקרחת, לפתרון לרעב באפריקה ולהינדוס אפליקציית שיתוף תמונות שתשנה את העולם. אני רוצה להשאיר אחריי ספר שעל כריכתו יודפס באותיות זהב: מדריך המנגל השלם מאת ניצני ובניו על האש. חלומי הוא שנכדיי וניניי יעבירו את הספר מדור לדור, מפיקניק לפיקניק, ינפנפו בו בגאווה (תרתי משמע), יחתכו עליו בצל ויגידו לכל מי שמוכן לשמוע שסבא יאיר כתב אותו.

לצערי, גם כאן המדינה בכלל ושר החינוך בפרט לא עושים את המוטל עליהם, ועד כה לא נמצא בארץ שום מוסד אקדמי שיסכים לכלול בתוכנית הלימודים את מדעי המנגל - שנחשבים, אגב, למדעים מדויקים. לאמריקנים יש מכללה ללימודי המבורגר, בבלגיה יש בתי ספר לשוקולד, בצרפת אקדמיה לאפייה, אבל היכן היא "הלהבה" - המכללה ללימודי המנגל בישראל המודרנית-

לכבוד יום העצמאות החלטתי להרים את הכפפה ולעשות את הצעד הראשון בכיוון. בעמודים הבאים תמצאו את כל המידע שצברה האנושות בנושא, כולל הסברים ופרשנויות. אתם מוזמנים לניילן את הדפים ולשמור בארנק. כמובן, שמות האנשים שונו, פניהם הוסתרו וקולם עוות. המציג אינו רופא, ובעוד דקה נשוב. נ"ב: המדריך מנוסח בלשון זכר, אבל מיועד לכל הרעבים.

מדריך המנגל השלם

כמו כל דבר בצה"ל, גם המדריך שלנו מתחלק לשלושה חלקים: האתר, האביזר, והבשר.

1. האתר

כל מי שעוסק בנדל"ן יודע שבתחום הזה רק שלושה דברים חשובים: לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן. גם במנגל. מיקום האירוע חשוב מאוד ומרכז סביבו לא מעט דיונים. מצד אחד, אתה רוצה להיות קרוב לבית כדי שבמקרה הצורך תוכל לחזור לקחת תבלינים או מלקחיים. מצד שני, אתה רוצה להאמין שאם כבר נכנסת לאוטו, מילאת את הבגאז' וחילקת כאפות לילדים, זה היה בשביל לנסוע לטיול בטבע.

הפשרה היא הפארקים העירוניים. מקומות דוגמת גן סאקר, פארק קנדה, גני יהושע, הפארק הלאומי ברמת גן, יער חדרה או חורשת טל הם הבחירה של האנשים הרציונליים. הצרה היא שבישראל יש מיליונים כאלה, ופיקניק בין המוני בני אדם עלול לבאס אותך ולגרום לך להרגיש אדם לא מיוחד. מצד שני, יש בהמוניות גם יתרון: תמיד יהיה מישהו במרחק צעקה שתוכל לבקש ממנו מדליק פחמים, כבל מאריך לוונטילטור, בצל או פיתה. יש גם סיכוי שהילדים ימצאו בסביבה נער בן גילם ויירדו לך מהראש, וזה צ'ופר רציני.

במקרה של יער, שים לב לרוח ולעצים. אין דבר מביך יותר ממנגליסט ששורף לא רק את הבשר אלא גם את היער שבו הוא נמצא. תביא בחשבון שבמקרה כזה, ביבי יהיה הראשון שיבחין בגודל האירוע.

בחירת לוקיישן לא מבטיחה לך בעלות על הנכס. אם השטח יקר לך, עליך לאבטח אותו מבעוד מועד. רצוי לשלוח לשם כוח חלוץ, שישמש חוליית אבטחה. עדיף חייל במדים שרגיל לקום מוקדם, יודע לבנות גדרות ומאומן בהתמודדות עם המון זועם. ולא, סא"ל שלום אייזנר הוא לא דוגמה טובה.

חשוב לדעת: כשהם בתוך העשן, רוב בני אדם נוטים להפוך למכניסי אורחים מנומסים מדי ולחלק את הבשר היקר של המשפחה לעוברים ושבים, לכן סימון הטריטוריה הוא חשוב. עליך לשדר מסרים כפולים כגון "אני עומד על זכותי להגן על האדמה שלי, אבל אני גם אלחם על זכותי לארח אותך במנגל שלי".

לסיכום פרק זה, במנגל כמו בחיים: שטח משוחרר לא יוחזר. אם משפחה אחרת כבר מאכלסת את פיסת האדמה שבה חשקתם - ותרו. כי יהודי לא מפנה יהודי, בטח לא ביום העצמאות.

2. האביזר

אל תתבלבלו: גריל לא בא מהמילה הגרלה, לכן יש לבחור אותו בקפידה. כמו כל דבר בטקס הזבח, גם המנגל הוא כלי ביטוי לרעש וצלצולים. בשוק קיימים מנגלים מהודרים לטייקונים ב-20 אלף שקלים, וגם מנגלים לכל פועל ב-20 שקלים. מחירו של המנגל לא מעיד על טיבו. מנגל יקר יכול להוציא אותך סתם טמבל מתנשא, והאמת, קצת פראייר. זה גם יחייב אותך אחר כך באיכות הבשר, כמויות האלכוהול וטיב הקינוחים. אתה יוצר אצל הטוחנים ציפיות גבוהות, ואם לא תעמוד בהן אתה שקול למת. עצה ממני - תהיה צנוע ונפנף בענווה, הבשר ייצא לא פחות טעים. אם אתה מארח פוליטיקאים, זכור כי בימים של מחאה חברתית יעדיף כל חבר כנסת לא להיראות בחברת מנגלים מנקרי עיניים. עדיף מנגל עממי זול ונמוך, זה יוציא אותו גם חברתי וגם גבוה ביחס למנגל. בטח אם מדובר באהוד ברק.

גז או פחמים? עוד דילמה שקורעת את העם לשניים. הנוחות של הגז מול ניחוח הפחמים, הניצוץ המודרני או הנפנוף המסורתי. אין לי כל כוונה להיכנס בין הניצים בוויכוח המר הזה. יש לי חברים בשני המחנות, וכולם יקרים לליבי. ברור שאין קל מלבוא למנגל עם בלון גז ולתת מייד להבה שתוציא לשכנים את העיניים. מי רוצה לנפנף שעות, להפסיד כמעט שעה של עבודה ולהזיע כמו חמור?

מצד שני, ידוע כי תמורה שהושגה בעבודה קשה מביאה יותר סיפוק. למה הדבר דומה? לתוכניות ריאליטי. מה עדיף, להיות זמר יוצר ולסבול שנים עד שתקבל הכרה, אם בכלל - או ללכת ל"כוכב נולד" ולהתפרסם מייד? החיסרון הגדול של הפחמים הוא הנפנוף הסיזיפי. אבל יש גם צד חיובי: זו הזדמנות נהדרת לעשות קצת ספורט ולשרוף שומנים, בעיקר כשעל הרשת נמצא גוש בשר שעוד רגע יירד במורד הלוע ויצטרף למותניך הצרות.

במה לנפנף? בשוק אפשר למצוא נפנפים מעוצבים מפלסטיק. הם נראים טוב, בסך הכל, אבל כמו חזה מסיליקון, גברים אמיתיים יודעים שזה לא הדבר האמיתי. מומלץ להשתמש בקרטון או בעיתון יומי, עדיף במיוחד מוסף סוף השבוע של "ישראל היום". אנחנו לא נעלבים. מדובר בנייר מלא בתוכן חיובי שימלא את הבשר שלך בגישה חיובית לחיים. לעצלנים מומלץ לנסות ונטילטור, שגם מבריח זבובים וגם מצנן קצת את האווירה.

אם אתה טיפוס מוסיקלי תוכל לנפנף בתקליט ישן: גם חזק וקשיח, גם משרה נוסטלגיה, גם עושה רוח מעולה לסטייקים, ואם מנפנפים הפוך שומעים את ג'ון לנון אומר "פול מקרטני מת".

לדור הצעיר שלא יודע מה זה תקליט, לא איש בשורה אנוכי. מכשירי MP3 לא יסייעו לכם להבעיר אש. למרות זאת, לא הכל אבוד: מי שחשקה נפשו להיראות מעודכן, יכול לנפנף עם טאבלט. כמי שקורא את הביוגרפיה של סטיב ג'ובס, אני יכול לעדכן אתכם שבפרק "הטאבלט שידע יותר מדי" מוזכר המנגל הישראלי גם כאביזר נפנוף וגם כמגש לבירה.

בקרוב גם תצא האפליקציה i-nafnaf, שתחשב באיזו מהירות ובאיזו זווית יש לנפנף בהתחשב בעוצמת הזרוע של המנגליסט. בינתיים תיאלץ להסתפק באפליקציות i-welldone או i-rare או i-sarafta - שלוש אפליקציות דומות, המחשבות את הצלייה ביחס למצב השיניים שלך.

אם כבר החלטת להעניש את עצמך עם גריל פחמים, לפחות תהיה קליל עם עזרי ההדלקה. נפט, בנזין, טרפנטין או קוביות לבנות שמתחזות למרשמלו - הכל הולך. ואם מישהו מהאורחים מתלונן שלבשר יש טעם של נפט, תראה לו את הדרך למנגל של משפחת תשובה.

לסיכום הפרק: הבחירה של העם היא מנגל קטן על פחמים. וכל מי שאומר אחרת - טייקון.

3. הבשר

פה הכסף מדבר, ובגדול. יש קצביות שבהן, תמורת הזכות לקנות בשר למנגל אחד, תצטרך למשכן דירה או להיפרד מכליה. אבל אם אתה בן למעמד הבינוני, צנוע ובעל תיאבון ממוצע, תוכל להסתדר עם כמה קציצות קבב ועם המאכל הלאומי הבלתי מעורער - הפרגית.

חלק מהקצבים, כמו מכונאי רכב, ינסו לבלבל אותך עם מונחים סתומים בשפות זרות. וייסברטן, פאלש פילה, שפונדרה, צ'וריסו ומרגז הם רק חלק משמות הקוד שייזרקו באוויר במטרה לבדוק את הערנות שלך. אל תתבלבל. הלבש על פניך מבט של "חיים כהן הולך למשרד" והסתער על היעד. כדי להיראות מקצוען, אל תהסס לגעת באזורים החשופים של הבשר כאילו אתה קצין בצה"ל בשנות ה-60 והאנטרקוט הוא פקידת ת"ש בביר גפגפה.

כפי שצוין לעיל, ביום העצמאות אנשים נוטים להיפתח לזרים ולהזמין כל דכפין למנגל שלהם. זהירות! אם הבחנת שהדכפין חוגג לך על הבשר, חפף אותו. שיפוד אחד - סביר. 15 קציצות - שערורייה. הבשר יקר, ועם כל הכבוד לחברו-ת, יש לך אנשים רעבים להאכיל.

כל מנגליסט מתחיל יודע שחשוב מאוד לחלק את הבשר לנגלות. לעולם יתחיל המנגליסט עם העוף, הטופו והירקות וישמור את הסטייקים היקרים לסוף. את הפטנט הזה מכירים גם במסעדות בשר בשיטת "אכול כפי יכולתך": פטם אותם בבשר הזול, חכה שישבעו, ורק בסוף-בסוף תוציא את הסטייקים. הטריק הבזוי מוכר וידוע לאורחים שלך, אז כדי לא לצאת קמצן מניאק, נסה לבלבל אותם עם סטייק ביניים פה ושם, תתפלל שיתמלאו, ואת הסטייקים שנשארו קח הביתה. כך תוכל להישאר חסכן, אבל אף אחד לא ירגיש.

פה ושם אתה עלול להיתקל באנשים מוזרים המניחים על האש שיפוד ירקות או טופו. מדובר בבזבוז של זמן ופחמים טובים, אבל אותי לימדו לכבד כל אדם, וזה כולל את אוכלי הטופו. חוסר התוחלת במהלך כזה דומה לשימוש במכונית פורשה עם רמקול על הגג כדי להודיע על כניסת השבת בבני ברק. מקומם של הטופו והירקות הוא בבית בין ארבעה קירות ולא במתחם האש הציבורי, שם הם עלולים להוציא את התיאבון לאנשים טובים שכל מה שהם רצו זה חתיכת בשר על האש.

לסיכום פרק זה: לכל איש יש סטייק. או במילים אחרות, אמור לי מה הבשר שלך, ואומר לך מי אתה.

שאלות נפוצות FAQ

הזמינו אותי למנגל. מה להביא?

ראשית, אשריך וטוב לך. נמלטת מרוב העבודה. לצערך לא תוכל להגיע בידיים ריקות. מנגל של יום העצמאות הוא לא ארוחה של ליל הסדר. מפות, פיירקסים, פמוטים ותלושי חג לא יתקבלו בברכה.

אם אתה כבר מביא משהו, עדיף שזה יהיה משהו שאפשר לבלוע. לא בשר, כי אז אתה מעליב בפומבי את המארח, מנסה לרמוז שאתה לא סומך עליו שיביא מספיק בשר בעצמו. במגזרים מסוימים זה עלול להיגמר ברצח על רקע כבוד המשפחה. בקיצור - הבא ממולאים, סלטים, שתייה, אלכוהול, פירות. זה יהיה בסדר.

מה ללבוש למנגל-

בנושא הלבוש יש עניין עדתי ושבטי. אלה חובשים תרבוש, ואלה לובשים חולצה רקומה עם ציור של תיש מזהב. אם אינך שייך לאף מגזר, לבש בגדים נוחים. עדיף בלי דמויות של חיות שאותן תאכל במהלך המנגל. תנין של לקוסט זה בסדר, גם האייל של אברקרומבי עובר. פרה, עגל, כבשה ותרנגולת - מעליב ולא מכובד. אל תתלבש מהודר מדי, כדי שלא תצא טמבל ומתנשא.
לבש משהו שיוציא אותך טוב, בגדים שאפשר להתכופף איתם ולשבת על הדשא, חגורה רכה שתוכל לשחרר בה כמה חורים, תחתוני סבא רפויים. זכור: בגד של מנגל תמיד יסיים את היום עם כתמים של טחינה, שומן כבש, קולה שנשפכה ועקבות ניגוב ידיים של ילד שחשב שאתה מגבת. לכן אל תבנה עליו לעתיד.

האם להביא ספריי קצף למנגל-

הקצף מתחבר בעיקר לערב יום העצמאות. הוא מככב בבמות הבידור ואצל הצעירים שיחפשו כל הלילה מונית כדי לחזור הביתה ולא ימצאו. אבל הקצף הוא גם חומר דליק ביותר, שמשמש אוכלוסיות מסוימות למה שמכונה "מנגל בזק": ביד אחת אתה מחזיק את השיפוד, ביד השנייה את המכל עם הקצף, ועכשיו אתה צריך רק חבר שיכור מספיק שיעמוד עם מצית כדי לבשל לך את השיפוד. אל תנסו את זה בבית.

איזו מוסיקה להשמיע-

מוסיקה יכולה להישמע מהרכב או מרמקולים שמחוברים לאייפון או ל-MP3. מומלץ לא להניח את המערכת צמוד לאש. לגבי סוג המוסיקה, רצוי שירים שמחים. ככלל, שירים נוגים לא עובדים טוב. מוסיקה עצובה פוגעת בתיאבון ומאיטה את פעילות המעיים. מוסיקה מזרחית הולכת יופי עם מנגל - היא קצבית, יצרית, לא מכבידה על האוזן וגורמת לדודה השמנה לנענע את השו-איסמו שלה. וזה תמיד נחמד. שירים של אבי ביטר יועילו למי שיש לו נקיפות מצפון על הבליסה. מעטים וטובים יבחרו לשמוע מוסיקת ג'אז או משהו קלאסי.

טריק ידוע לגירוש אורחים מעיקים הוא להחליף בין סגנונות המוסיקה. שים לסבתא הפולנייה קצת מושיק עפיה, והיא תתפייד מהמקום עוד לפני הפזמון. שים לחבורת צעירים מתודלקים אופרה של רוסיני... סתם תקבל מכות.

yairn@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו