יותר משבע שנים מכהן נתניהו כראש הממשלה ברצף, זאת נוסף על שלוש שנים במחצית השנייה של שנות ה־90, ובין לבין מילא תפקידים בכירים כמו שר אוצר, יו"ר אופוזיציה ואפילו אזרח למשך תקופה. תפקידים אלה הקנו לו את הניסיון שהביא אותו לדרגת אשף פוליטי. קוסם, מכנים אותו. אבל כל אלה לא עומדים לזכותו כאשר סוגיית דת ומדינה מפציעה. במקרים אלה נדמה שנתניהו לא מוצא מדרך לכף רגלו. כמו שחיין אולימפי שנקלע לזירת ג'ודו.
בשלהי הקדנציה הראשונה בסיבוב הנוכחי כראש ממשלה, הסתבך נתניהו עם ביטול חוק טל והניסיון להעביר חוק גיוס חדש. התקשורת העוינת אותו בכל ימות השנה, זיהתה חולשה והרימה את הסיפור על נס. כל חרדי שביקש לעבור מקום כי התיישב ליד אישה הפך לכותרת ראשית. חיילים דתיים שביקשו לא לשבת בהופעה שבה שרות נשים כיכבו בעמודים הראשונים. וכמובן גולת הכותרת היתה גיוס החרדים, מה שהביא לפרישת קדימה מהממשלה, לעלייתו של יאיר לפיד, לנתק עם הסיעות החרדיות, והגרורות נותרו עד תחילת הקדנציה הנוכחית עם ביטול חוק הגיוס והבאתו לקבורת חמור בטרם עת, וזה עוד לפני שבג"ץ אמר את דברו.
ישראל כץ // צילום: אלכס קולומויסקי
לא רק נתניהו, אגב, נמצא בבעיה בהתמודדות עם מצבים כאלה. קודמו אהוד אולמרט, שהחזיר את החרדים לממשלה אחרי היעדרות ממושכת בתקופת שרון, נאלץ להכיר לראשונה בתולדות המדינה במוסדות חינוך ללא ליבה, להחזיר את קצבאות הילדים שהוריד נתניהו כשר אוצר ולהזניק אל־על את תקציבי הישיבות. ציפי לבני לא הצליחה להרכיב ממשלה אחרי שקיבלה את המנדט בגלל שלא ידעה להתמודד עם החרדים. ואם נלך יותר אחורה נגיע גם לפרשת המשחן בזמן ממשלת ברק, שסימנה את תחילת ההתפוררות והביאה לסוף הידוע לכל.
מובן שהמגרש הביתי של נתניהו הוא קרב הימין מול השמאל. הציבור בארץ הוא ברובו ימני, מה שמבטיח את בחירתו של נתניהו פעם אחר פעם. גם כשמנסים להעלות את הנושא החברתי על הפרק, ראש הממשלה לא נבהל. יש לו משנה כה ברורה וסדורה שמעטים הם אלה שיכולים לאתגר אותה.
חיים כץ // צילום: דודו ועקנין
מה שאין כן בנושא דת ומדינה. הדבר ככל הנראה קשור לזהותה המבולבלת של מדינת ישראל בנושא זה, שעד היום לא ברור מי היא ומה היא בכל הקשור לזהות היהודית ולמקומה של המסורת בחיים המדינתיים. על פי המחקרים והסקרים שנעשים מעת לעת ברור כי העם היושב בציון מחובר למסורת ברובו מצד אחד, אבל מתנגד לכפייה דתית מנגד. השאלה היא איפה מקומה של ההנהגה במקרים אלה. האם התחשבות במסורת והזהות היהודית היא נושא שאמור להיות מוכרע רק מתוך לחצים פוליטיים ורק במקרה שהחרדים יושבים בממשלה, או שמדובר בנושא לאומי שעליו הממשלה צריכה לשמור מכל משמר גם ללא ש"ס או יהדות התורה?
ההישענות על הסטטוס קוו גם היא מתעתעת. מתברר שהסטטוס קוו הוא לא כל כך סטטי כמו שחושבים. בפעם הראשונה שהתקיים מצעד הגאווה בירושלים הארץ רעדה. היתה זו הפרה בוטה של הסטטוס קוו. היום קיומו של מצעד שנתי בבירה הוא כבר סטטוס קוו מובהק. מי זוכר את המהומות סביב סגירת כביש בר־אילן? היום הכביש פתוח לרווחה וללא כל הפרעה מצד האוכלוסייה המקומית, למרות שאווירת השבת שלהם נפגמה קשות.
חומר נפץ פוליטי
לא רק הדרג הפוליטי מתקשה לקבל החלטות בנושא דת ומדינה - לעיתים תפוח האדמה לוהט מדי גם עבור שופטי בג"ץ. למשל, סוגיית פתיחת המרכולים בשבת בת"א היתה אמורה להיות מוכרעת בראשון הקרוב: הדד־ליין שהקציב בג"ץ לממשלה כדי להגיע להחלטה - אחרת יחליטו השופטים במקומה - נדחה ממחרתיים לחודש ינואר, ונראה שאין מאושרים מהשופטים על כך שנחסך מהם כאב הראש הזה.
תזכורת קצרה: ב־2014 העבירה עיריית תל אביב חוק עזר עירוני שיסדיר את פתיחת המרכולים בשבת. המצב הנוכחי הוא שהמרכולים פתוחים אולם באופן לא חוקי. אלא ששר הפנים דאז גדעון סער, שרק חתימתו מכניסה לתוקף חוקי עזר, סירב לחתום. גם שרי הפנים אחריו, גלעד ארדן וסילבן שלום, סירבו כמוהו, והחוק נותר על הנייר בלבד וללא כל תוקף.
עיריית תל אביב, עם בעלי המרכולים, הגישו עתירה לבג"ץ נגד הממשלה. בית המשפט דרש מהממשלה לקבל את חוות דעתה בעניין, ולאחר שוועדה בראשות מנכ"ל משרד רה"מ אלי גרונר ישבה על המדוכה הוחלט לא להחליט. ביום ראשון הקרוב ייתם הזמן שהקציב בג"ץ לממשלה. בלשכת נתניהו, שסיפור המרכולים הגיע אליה בטיימינג הכי גרוע שאפשר להעלות על הדעת, עוד לפני שפרשת עבודות הרכבת בשבת שככה, כבר חשבו להתייאש ולהותיר את ההחלטה לבג"ץ. למרות העיקרון, שלפיו הממשלה היא שאמורה להחליט ולא בג"ץ - הרי על זה בדיוק הביקורת הקשה שלהם נגד בית המשפט - תפוח האדמה הפעם היה לוהט יותר מדי.
יאיר לפיד // צילום: דודו ועקנין
מי שנחלץ הפעם לסייע הוא אריה דרעי, שהרי גם הפוליטיקאים החרדים, למרות אמונתם היוקדת בקדושת השבת, רואים בסיפור הזה חומר נפץ, לכן הלך דרעי לחולדאי ולבעלי העסקים והפציר בהם להסכים לדחייה. הנושא הוסר מסדר היום לפחות עד ינואר.
נחזור לשבוע שעבר ולפרשת העבודות על הרכבת. שרשרת הטעויות שנתניהו היה חלק ממנה היתה יכולה למוטט את הממשלה - לא פחות. כך מעריכים היום גורמים בכירים בליכוד לאחר מעשה. אם ראש הממשלה היה מפטר את ישראל כץ כפי שחשב, היה המהלך נתפס כפיטורים על רקע הסיבות הכי לא נכונות. מכאן הדרך לאבדון היתה עלולה להיות קצרה. לא בגלל שמישהו היה פורש מהקואליציה ולא היה בטוח כמה ליברמן וכחלון היו יכולים להמשיך להחזיק אם היה מתפתח עליהום ציבורי רחב היקף, אלא בגלל בכירים אחרים בליכוד שהיו מנצלים את ההזדמנות כדי להפיל את הממשלה.
למה שגורמים מתוך מפלגת השלטון ירצו להפיל אותה? התשובה היא ככל הנראה בגלל יציבות נתניהו. העובדה כי כבר שנים רבות אין כל אלטרנטיבה לראש הממשלה מתוך מפלגתו הביאה להערכה כי חילופי הדורות בליכוד יגיעו רק עם הפלת השלטון, מה שאולי יביא לפרישתו של נתניהו מהחיים הפוליטיים. זו לא הפעם הראשונה שיש הערכות כאלה בליכוד: גדעון סער רצה בנפילת נתניהו אחרי שפרש מהפוליטיקה, כך גם משה כחלון שהתמהמה עם הקמת מפלגתו החדשה מתוך מחשבה שאולי הדרך לליכוד תיסלל בקרוב. לא מעט גורמים
משוכנעים כי גם ישראל כץ, שחולל את המשבר האחרון, סבר כי נפילת הליכוד עשויה לשרת אותו בקרב על ההנהגה. יש לציין כי גורמים אחרים בליכוד סבורים כי מדובר בתרחיש מופרך.
לפתוח ערוץ הידברות
ביום רביעי שעבר התכנסה ועדת המנכ"לים בראשות ראש הסגל בלשכת נתניהו, יואב הורוביץ, ושמעה ממנכ"ל הרכבת כי למרות שיש בידי רכבת ישראל היתר לבצע 20 עבודות בשבת הקרובה, ניתן לוותר על 17 מתוכן היות שמדובר בעבודות לא הכרחיות לעניין חילול שבת. החרדים קפצו. אם דרשתם 20 ועכשיו אתה אומר ש־17 לא צריך, אנחנו אומרים שגם את השלוש שנשארו אפשר לדחות ליום חול. הישיבה נגמרה ללא החלטות.
גם למחרת, יום חמישי, לא היתה פריצת דרך של ממש, מלבד אמירה של מנכ"ל הרכבת כי הפגיעה בנוסעים תהיה מינימלית, "אם בכלל", כלשונו. אלא שלמחרת, ביום שישי, ניגשה הנהלת הרכבת לעבוד על כל 20 העבודות שסוכם שיבוטלו. פה מתחילים חילופי הגרסאות: בלשכת נתניהו מאשימים את ישראל כץ בכך שהינחה את מנכ"ל הרכבת לעבוד בשבת ובכך הצית מחדש את האש מול החרדים. לעומת זאת, בסביבת כץ אומרים כי ביטול העבודות מצריך על פי החוק שימוע ופרוצדורות נוספות, שאותן כבר לא היה אפשר לבצע בשל לוח הזמנים הצפוף, וכי לא היתה הנחיה לבצע את כל העבודות - אלא פשוט לא היתה הנחיה לעצור אותן, וזה כי לא היה אפשר לעשות זאת מבחינה חוקית.
אריה דרעי // צילום: נועם ריבקין פנטון
מי ששיחק תפקיד מרכזי בסיפור הוא השר חיים כץ, מקורבו של ישראל כץ, שלמרות שהוא ונתניהו ידעו עליות ומורדות, במקרה הזה נקט שר העבודה והרווחה פעולות להרגעת הרוחות.
הפרשה תפסה את כץ במהלך נופש פרטי באיטליה. הטלפון שקיבל מראש הממשלה בישר על צרות מתקרבות. נתניהו בצד השני של הקו ביקש ממנו לחתום על ביטול היתרי העבודה בשבת שניתנו לרכבת. כץ הסביר כי יש בעיה חוקית עם זה והסמיך את נתניהו לחתום בשמו. בדיעבד התברר כי הסמכה זו לא היתה על פי החוק מאחר שרק הכנסת יכולה להעביר סמכויות משר לשר, כך על פי בג"ץ השבוע, שהחזיר את הכוח לחיים כץ בצו ביניים. ביום ראשון חזר כץ לארץ וכבר ביום שני כינס את אנשי משרדו ואמר להם שכל היתרי העבודה שניתנו בשבת, שנה מראש, חודש מראש, לא משנה - יבוטלו ויעברו בחינה ואישור מחדש. כץ אמר שעד הודעה חדשה האישורים יינתנו רק על בסיס שבועי- לא חודשי ולא שנתי. עוד הודיע כץ כי הוא מוציא את כל אנשי הדרג הפוליטי מהוועדה - כולל את עצמו. דבר נוסף שביקש כץ הוא למצוא פתרונות הלכתיים לעבודה בשבת, למשל הגדלת מספר העובדים הלא־יהודים.
כץ אמר כי כל דבר יהיה בהידברות ותוך שמירה על הסטטוס קוו. השבוע גם פתח ערוץ הידברות עם החרדים על מנת למנוע את המשבר הבא. כץ סבור כי גם נתניהו וגם ישראל כץ עשו טעויות בסיפור הזה. ישראל כץ טעה כשנאבק מול נתניהו במזכירות הליכוד, הוא משוכנע, ומוסיף כי על הוספת פקידים במצודת זאב לא הופכים את כל העולם. מנגד, הטעות של נתניהו לדעתו היא בכך שהתייחס לשר התחבורה כמי שמנסה לעשות לו פוטש, דבר שלדעתו לא היה ולא נברא. ישראל כץ הוא שר מצוין, אמר, והיה אסור לשקול לפטר אותו. כעת מנסה חיים כץ לפשר בין הצדדים ולפתוח ערוץ הידברות חדש ביניהם.
הקרב הלא נכון
תפקיד מרכזי לא פחות שיחק השר יריב לוין, שנתניהו זימן אותו להתייעצויות על סוגיית העבודות ברכבת בימים רביעי וחמישי. לוין הבהיר לשרי הליכוד כי כל עוד נתניהו הוא ראש הממשלה, לאף אחד אין זכות לפעול נגדו. היינו בפני מצב רגיש מול החרדים, הוא אומר, אבל לא יכול להיות שיהיו גורמים מתוך הבית שלנו שיזיקו לשלטון הליכוד.
בפעם הקודמת שנתניהו ספג אש פוליטית צולבת, היה זה על רקע המו"מ הקואליציוני שקיים עם יצחק הרצוג, כניסתו המפתיעה של ליברמן ונטישתו של משה יעלון. היה זה ערב חידוש כנס הקיץ של הכנסת והיה נדמה כאילו הספינה אוטוטו תובעת. אבל אחרי שהאבק שקע התברר שנתניהו יצא מחוזק עם קואליציה של 66 במקום 61. הסערה עכשיו גם היא חיזקה את נתניהו בטווח המיידי, כשהחרדים הודיעו כי לאור הפעולות שנקט בנושא השבת, הברית עימו התהדקה. אריה דרעי אפילו הודיע השבוע שימליצו על נתניהו בפני נשיא המדינה אחרי הבחירות הבאות, עד כדי כך.
אבל הנזק הפעם כבר נותן את אותותיו. זה לא רק הסקר שפירסם ערוץ 2, שמעניק ליאיר לפיד יתרון על פני הליכוד (24 מנדטים ליש עתיד לעומת 22 לליכוד), אלא זה שבכל הסקרים האחרים נתפס נתניהו בעקביות כאשם במשבר השבת, כמי שניהל קרב לא מוצדק עם אחד מבולטי שרי מפלגתו והכי גרוע - כמי שנכנע לחרדים. בסיבוב הזה עמד נתניהו בצד הלא נכון מבחינה תקשורתית ולכן הדבר הטוב ביותר שהיה יכול לעשות זה להיחלץ מהזירה הבוערת הזאת כמה שיותר מהר.
כבר זמן רב מתלונן יאיר לפיד על כך שלמרות כל הסקרים בחצי השנה האחרונה, שלפיהם הקרב על ראשות הממשלה הוא בינו לבין נתניהו, התקשורת ממשיכה להתייחס לקרב נתניהו־הרצוג. הסקר השבוע בהחלט עשוי לשנות את התפיסה. מפלגת העבודה הולכת ומצטמקת למימדים שהיו לה כשמפלגת קדימה תפסה את הנהגת מחנה השמאל, ואילו יש עתיד הולכת ותופסת את מקומה של קדימה עם כמות דו־ספרתית של מנדטים.
בליכוד הודיעו שהם לא מתרגשים מהסקרים, אבל היה להם קשה להסתיר את הלחץ. שוב, נושא דת ומדינה זה לא המגרש שלהם. לכן מהר מאוד הם יבקשו להפוך את הדיון למאבק ימין־שמאל. יש עתיד זה שמאל, הם יגידו, תראו את עפר שלח ויעל גרמן. הרי כשהם ישבו בממשלה, בכל פעם שעלתה סוגיית בנייה ביהודה ושומרון, הם התנגדו. גם בגושי ההתיישבות, דוגמת מעלה אדומים ואריאל, לפיד סירב לבנות, ואפילו בירושלים, אמרו השבוע בליכוד. זה שעכשיו הוא מתחפש לדיפלומט וחצי־ימני זה משהו שנקלף ממנו כשנצטרך. על דבר אחד הם מודים כי שיחק מזלם - שהמשבר עכשיו לא מתרחש סמוך לבחירות אלא רחוק מהן.
לפיד מצידו ממשיך לבנות את עצמו כמועמד לראשות הממשלה. בהפגנות תמיכה ישראליות בשבדיה, משם חזר השבוע, דרך התבטאויות ממלכתיות בנושא ביטחון, יחסי חוץ וכדומה. יש מהומה בנושא השבת - למה לו לקפוץ? מי שהנושא בוער בו ממילא נמצא אצלו בכיס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו