לפני כמה ימים, כששוטטתי מתוך שעמום באתר אינטרנט פופולרי, נתקלתי בראיון עם אחד הכוכבים המוכרים במדינה תחת הכותרת: "החשיפה הורגת אותי". בגוף הראיון סיפר הכוכב עד כמה נמאס לו מהסיקור המוגזם של כל דבר שהוא עושה, מהחדירה הבלתי אפשרית לפרטיות שלו ושל בני משפחתו (שחלקם, אגב, כיכבו בתמונות שליוו את הכתבה), ואיך כבר לא נשאר לו כוח לצלמי הפפראצי וכתבי הרכילות.
בהמשך הכתבה, שהתפרסמה במדור הרכילות של האתר, המשיך הכוכב וסיפר על הזוגיות החדשה שלו ("היא קודם כל חברה טובה"), על הכשלים בזוגיות הקודמת ("כבר לא היתה לנו תשוקה, אבל נשארנו בשביל הילדים") ובעצם - על כל מה שלא רציתם לדעת ולא היה לכם שום עניין לשאול.
למרות זאת, הוא לא הרגיש שום בעיה להמשיך בתלונות על הפגיעה בצנעת הפרט, ואפילו לציין ש"אם זה היה תלוי בי, הייתי מעדיף להיות אנונימי".
אחרי שהתגברתי על מופע הלוליינות הזה, נזכרתי במשהו שקרה לי לפני כמה שנים. הייתי אז סוג של כתב קומי בתוכנית לילה שכבר מזמן ירדה, ובכל שבוע נשלחתי על ידי המנחה להתנסות במקצוע אחר כדי לחזור לאולפן עם תובנות, ובעיקר עם כמה דקות משעשעות. לא הפורמט הכי חדשני בעולם.
כשנשלחתי לסקר את העבודה של צלמי הפפראצי, היו לי כמה הבחנות מפתיעות מאוד, אם כי לא מאוד משעשעות. ההפקה החליטה שאצמד למשך יום שלם לאחד הצלמים המובילים בתחום ההתקרצצות, ואני הלכתי לפגוש אותו בבית קפה במרכז תל אביב בשעת צהריים.
אחרי כמה דקות של המתנה הוא הגיע: רכוב על אופנוע ספורטיבי, חמוש במצלמה עם עדשה שדרכה אפשר לצלם הזזת כוחות סוריים בפאתי דמשק גם מספסל באבן גבירול, עיניו מוסתרות במשקפי שמש שחורים, וכולו מקרין נחישות כאילו הוא עומד לצלם תמונה נדירה מהכור בדימונה, ולא את בועז מעודה מ"כוכב נולד" (זוכרים?) קונה כוס מיץ תפוגזר בשינקין.
אחרי שהוא הסביר חד־משמעית שאי אפשר להיות צלם פפראצי ולנסוע במונית ממוזגת, נאלצתי להתיישב מאחוריו על האופנוע שלו, והתחלנו להסתובב בעיר. בזה אחר זה הוא דהר בין כמה בתי קפה מאוד מסוימים ו"צד" מספר לא מבוטל של מפורסמים. כולם היו לבושים באופן מוקפד מאוד יחסית לאנשים שירדו לקפה השכונתי, ואיש מהם לא נראה מאוד מוטרד מנוכחות האורח הלא קרוי (והטרמפיסט שלו).
מדי פעם הוא גם עצר את האופנוע באמצע הנסיעה וכיוון את עדשת המצלמה לאיזה ידוען בדרגה כזו או אחרת שעבר ברחוב. כמעט כולם שיתפו פעולה, ובעצם, גם אלה שלא שיתפו פעולה ברגע הראשון פשוט ביקשו עוד שנייה כדי להניח את השקיות של הקניות או לסדר את השיער - ואז התמכרו למצלמה במבט מלא חשיבות.
אחרי עוד כמה סיבובים בעיר כבר התחיל להיווצר פער משמעותי בין כמות הדלק שהאופנוע מבזבז לרמת העניין של התמונות שצילמנו, וכבר חשבתי להתקשר למערכת ולהודיע שהשבוע איאלץ לגנוז את הכתבה מפאת חוסר עניין לציבור. בדיוק אז הגיעה התפנית, שלפחות אחד משנינו חיכה לה: הפפראצי הוותיק קיבל הודעה על "אזעקת אמת" - דיווח מהשטח שלפיו אחת מכוכבות הביצה הכי גדולות של אותה תקופה אמורה לצאת בכל רגע מחוף הים.
בתוך שנייה הוא סגר את חופת הקסדה, הידק את כפפות הרכיבה שלו, והתחיל בטיסה נמוכה בשטח בין־עירוני. עשיתי כל שביכולתי כדי להישאר על האופנוע, כולל להחזיק את הצלם באופן שבוודאי היה שווה איזו תמונת פפראצי בעצמו. "הפרש הבודד" חלף על פני רמזורים מהבהבים, זיגזג בין נתיבים ו"שיטח" פניות חדות, כיאה למי שנמצא במשימה בעלת חשיבות עליונה.
רגע לפני שפגשתי שוב את הקרואסון שאכלתי בבוקר, הגענו אל היעד: חוף "מציצים". ניסיתי לכתוב לעצמי הערה קטנה שאוכל להשתמש בה בכתבה שלי על כך שהשם של החוף מאוד הולם את מטרת הביקור, אבל אז בדיוק הגיע רגע השיא: הכוכבת המדוברת הגיחה אל המדרכה הסמוכה לחוף הים, לבושה בבגד ים זעיר, שהיה צריך המון רצון טוב כדי להאמין בקיומו.
כשהיא הבחינה בצלם ובעוזרו המאוד לא נאמן, היא עברה להליכה מהירה, כמעט ריצה. למזלה, רצועת המצלמה של מיודענו העקשן נתפסה בכידון של האופנוע, ועד שהוא התגבר על התקלה, הכוכבת כבר נעלמה בתוך האוטו שלה.
"כמעט", אמרתי לו, מקווה שהחוויה הפולשנית הסתיימה ללא נפגעים ושכוחותינו ישובו בשלום לשיטוטם. אבל התברר לי שמבחינתו, המרדף רק התחיל: הוא עשה עיקוף קטן, עלה על המדרכה בקפיצה שהביטוח של האופנוע (ושלי) לא מכסה, חסם את הדרך וצילם את הכוכבת, שניסתה להסתיר את פניה בידה.
את השעות שנותרו ל"משמרת" שלנו העברתי בדממה. חיכיתי שהיום ייגמר, ובעיקר ריחמתי על מלכת הביצה המסכנה, שנלכדה בעדשה בניגוד לרצונה.
"תגיד, איך בכלל ידעת באיזה חוף היא? מי הלשין לך?", שאלתי אחרי שתיקה ארוכה.
"מה זאת אומרת מי? היא", הגיעה התשובה המפתיעה. "אתה יודע כמה זה משדרג אותה שצילמתי אותה ככה, כשהיא כאילו מנסה להתחמק? תבין, זה מוציא אותה פי מאה יותר סטארית".
הרגשתי איך הבחילה מהצהריים חוזרת, אבל הפעם לא בגלל הרכיבה. למחרת הגעתי לאולפן כדי להציג את הפינה שלי. "אז נוסבאום - השבוע הצמדנו אותך לצלם פפראצי. גילית עד כמה המפורסמים מתבאסים כשמצלמים אותם?", שאל המנחה.
"מאוד מתבאסים", השבתי. "אבל אתה יודע ממה הם יותר מתבאסים? מזה שלא מצלמים אותם". √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו