מדגרה של שחיתות

לפני חודשיים, אולי קצת יותר, קיים היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט שיחת עבודה עם כמה מעובדי משרדו. אגב אותה שיחה הוא נשאל שאלת תם: תגיד, מה חשבת על היקף השחיתות השלטונית בישראל לפני שהתיישבת על הכיסא הזה? מה אתה חושב עליה עכשיו כשהחומרים הרגישים ביותר כבר נחשפים בפניך?

מנדלבליט לא התחמק מהשאלה: לא העליתי בדעתי כמזכיר הממשלה שהמצב כל כך חמור, הוא הודה. מה שרואים מכאן, במישור הארצי והמקומי, לא רואים משם, ואני נוקט לשון המעטה. החומרים שנחשפתי להם כאן הדהימו אותי. לא תיארתי לעצמי שזה המצב, שהריקבון כל כך גדול, שאלה מימדי השחיתות בישראל.

שאל אותו אחד הפרקליטים היכן לדעתו היא נובטת, והוא השיב מייד: "בעיריות ברשויות המקומיות. שם המדגרה".

לדבריו, מהחומרים שמציגה לו המשטרה בשורה של פרשיות הוא לומד, בלי לעשות הכללות, שחלק מהעיריות ומהרשויות המקומיות הפכו לחממה של מבקשי שוחד, של מחלקי טובות הנאה, של נוכלים רמאים ועבריינים שבאים ויוצאים כאילו זה מקום עבודתם.

כשמנדלבליט אמר מה שאמר, הוא כבר הכיר כמה מתיקי החשדות של בכירים ברשויות המקומיות, ובהם גם זה של ראשת עיריית נתניה, מרים פיירברג־איכר. הוא הכיר את מסכת החשדות נגדה; נגד בנה, עו"ד צפריר פיירברג; נגד מאכערים ששמם נקשר בפרשה ונגד אחרים ממגרשי התן וקח.

הכיר ואותת למשטרה להמשיך בחקירה בתיק הזה. כך גם בתיקים רגישים אחרים שבשלב זה החשודים בהם, אפשר לומר בזהירות המתבקשת, נעולים לכאורה היטב. הם לא יודעים עדיין כמה עמוק נפלו, מה היקף החשדות נגדם ואילו הפתעות מחכות להם בבוא העת בחדרי החקירות.

יהיו הפתעות. גם בסיפורי נתניה. אנחנו רק בשלב הקדימון של הפרשיות האלה.

המאמר המלאשל מרדכי גילתועוזי דיין מחר ב"ישראל השבוע"