תראו אותי

"איך לבלות סופ"ש בחו"ל בזול ובלי להתאמץ?", יורה המגיש הבריטי ריצ'רד אייאואדיי את השאלה, ומייד עונה עליה: תראו אותי. זה שתי עונות קופץ אייאואדיי לערים שוות לבילוי בן 48 שעות, שבמהלכו הוא מסמן וי על כל התחנות החשובות. איך ממצים את ברצלונה, איסטנבול, פאריס או מוסקבה ביומיים? הו, אם מזדרזים ממש, ומצלמים מהר.

אייאואדיי הוא מגיש מזן הסלפי, החופשה הרבה פחות מעניינת אותו מהחוויה האישית שלו בחופשה, קרי: קשה לו. באיסלנד, היעד של המסע אתמול (נכון, לא עיר), אייאואדיי קיטר על כל מה שזז: היה לו קר מדי, המפלים הזכירו לו שהוא בודד ועומד למות, הפולקלור המקומי על שדונים הטריד את מנוחתו, ומבריכה טבעית יפהפייה, מקום מרגוע אהוב על האיסלנדים, הוא רק רצה לברוח.

"עיר ב־48" היא תוכנית בידור צינית וקופצנית, שמותאמת לקהל צעיר ואנרגטי. אייאואדיי קופץ מאטרקציה לאטרקציה כמו בן 7 בלי ריטלין, ובדומה למעמיסי ריגושים, לא מצליח ליהנות משום דבר. כדי שהוא לא יתיש את עצמו במונולוגים סרקסטיים מדי, מלווה המגיש בכל פרק על ידי כוכב בריטי. ג'סיקה היינס היתה כוכבת משנה מצוינת, ששיתפה פעולה עם ההומור העגמומי של אייאואדיי והוסיפה כמה בדיחות משלה לעסק. "נראה שיש טבע בכל מקום", התרשמה מהנוף האיסלנדי, "זה כמו קוביית ג'לי של אמוניה", סיכמה את חוות דעתה על האקרל, מאכל לאומי באיסלנד (אייאואדיי ירק אותו וכינה אותו "כריש רקוב"). בסוף הם חזרו לתה ולביסקוויטים המנחמים, עד לנסיעה הזולה הבאה.

•   •   •

חשבון נפש

אולימפיאדת מינכן: הטבח, ערוץ 8, 15:55

 הפצע הפתוח של משפחות קורבנות אולימפיאדת מינכן 1972 נפתח מחדש בסרט התעודה האמריקני שיצר סטיבן כריסמן. היוצר הדוקומנטרי אסף חומרים ועדויות ורקח מסמך תיעודי קשה לצפייה על הטבח שהתרחש בכפר האולימפי ובסביבתו, באולימפיאדה בעלת משמעות היסטורית. 

"אלו היו משחקים ידידותיים, ככה הם רצו שזה יהיה", נזכר ספורטאי שנטל חלק במינכן 72'. נקודת המוצא של הסרט היא בעיית האבטחה שהיתה במתחם, אך כריסמן עובר מהר מתחקיר עיתונאי לסרט אישי ומרגש, המביא את סיפורי משפחות הקורבנות, ובראשן האלמנות אנקי שפיצר ואילנה רומנו.

המונולוגים של שפיצר, של רומנו ושל ילדי הספורטאים והמאמנים שנרצחו במינכן, הם לב הסרט. "אנחנו לא שונאות", אומרת אנקי ואי אפשר שלא להתפעל מעוז רוחה. תמונות סטילס מזעזעות נחשפות ביצירה, מעידות על העינויים שעברו הספורטאים טרם נרצחו.

אוסף הטעויות, התקלות והמבוכה העצומה שהתרחש סביב תקרית הטרור מובא בסרט, וכריסמן משתמש בחומרים המצולמים הרבים מהטבח כדי לחשוף עוד חלקים מהזוועה, עוזר לגרמנים ולוועד האולימפי לערוך חשבון נפש.

אירוע טרור המצולם ומסוקר בשידור חי היה ב־72' מחזה בלתי רגיל. חלק מהתמונות שזרמו מהכפר האולימפי, כולל המו"מ הכושל לשחרור בני הערובה, הפכו לאייקוניות. שנים חלפו עד שהדרמה הטרגית של המשלחת הישראלית הפכה לסרט תעודה נוקב ומכאיב. הגיע הזמן.