לכל שבת יש מוצאי שבת

אחד הכללים החשובים בחיים הפוליטיים הוא לא להתעמת עם משפחות שכולות. מרבית הפוליטיקאים שומרים על הכלל הזה מכל משמר. במאי 2001 כשמשפחתו של גלעד זר ז"ל זעקה מול רה"מ אריאל שרון שבא לנחמה, ישב שרון וספג את האש בשקט. כשמשפחת שליט תקפה בחריפות את רה"מ אהוד אולמרט, נזהר אולמרט בכבודם ולא הגיב. כשאב שכול קם במהלך טקס הזיכרון הממלכתי להרוגי צוק איתן ומצא לנכון דווקא אז להביע את מחאתו על "השתלטות נתניהו על התקשורת", שתק ראש הממשלה בהבנה. 

שר הביטחון אביגדור ליברמן מכיר את הכלל הזה היטב. השבוע נקלע לקו האש עם פרסום דבריו כביכול על התנגדותו להחזרת גופות החיילים הדר גולדין ואורון שאול. אף שהכחיש כי אמר את הדברים, לליברמן היה חשוב להדגיש כי הוא מתנגד באופן עקרוני לעסקאות חילופי שבויים או גופות.

בשיח שהתקבע בשנים האחרונות נראה כי שחרור מחבלים או גופות ייתכן רק במסגרת עיסקה עם ארגוני הטרור. מי שמתנגד לעיסקה מייד מוצג כמי שמתנגד להחזרת החיילים. אבל השיח הזה הוא שגוי ביסודו. ישראל יכולה לעצור את המשוואה הזאת באחת וליצור טבעת חנק כה עזה, שאיש לא ירצה להחזיק בחייל ישראלי - חי או לא. זה השיח שניסה השבוע ליברמן לשנות. אני נגד עיסקה, הבהיר, אך מייד המשיך, אני גם לא נגד החזרת הגופות. עדיף לעשות כמה שיותר ולדבר כמה שפחות. 

 

שבתות וח"כים

השר ישראל כץ רחוק מלהיות תמים. מהומה פוליטית כמו זו שפרצה בשבוע שעבר מול הסיעות החרדיות על עבודות הרכבת בשבת היא לא משהו שעבר לידו, אלא הוא זה שיצר אותה. 

כדי להבין מה קרה פה יש להתחיל מההתחלה: עבודות בשבת מתבצעות כבר עשרות שנים, בכל שבת, ובכל תחומי העבודות. לא רק הרכבת נסללת בשבת, גם מתקיימות עבודות בחברת החשמל, במקורות, במע"צ ועוד. כל עוד העובדה הזו נעלמת יחסית מעין הציבור, הסיעות החרדיות יודעות לחיות עם זה. אבל לפעמים יש עבודות חריגות בהיקפן. השבת היא אמנם אותה שבת וחילולה הוא אותו חילול, אולם סדר הגודל של העבודה ושל הציבור הגדול שייחשף אליה, הוא שמקפיץ את החרדים. כך היה במשבר העברת המשחן בממשלת ברק. יהדות התורה פרשה בעקבותיו מהממשלה. כך גם עבודות הרכבת כעת, בתל אביב, עם מנופי ענק וחסימה הרמטית של עורקי התנועה הראשיים. 

שר הביטחון ליברמן. נקלע לקו האש // צילום: יהושע יוסף

לאחרונה חשבו הח"כים החרדים שהעבודות הללו יעברו מתחת לרדאר של התקשורת החרדית. בשנים האחרונות הפכו כלי התקשורת החרדיים למטילי אימה על נבחרי הציבור מהמגזר. עם היוודע העובדה כי נתיבי איילון ייחסמו בשל עבודות תשתית בשבת, קמה זעקת פייסבוק וטוויטר גדולה. הלחץ שאחז בחברי הכנסת חולל את המשבר האחרון. 

ישראל כץ הוא אחד הח"כים שדווקא קרובים למסורת מתוך הליכוד. גם מי שינסה בכוח להפוך אותו ליאיר לפיד, לוחם בדת או בחרדים, יתקשה לעשות זאת. הפליאה, אם כן, בהודעתו במוצאי שבת על כך שלא נכנע לחרדים וסירב לעצור את העבודות בשבת, היתה גדולה. יש לא מעט גורמים במערכת הפוליטית שעשו נפשות לעצמם עם אמירות מסוג זה. לא רק יאיר לפיד. גם ציפי לבני. גם חברי הכנסת של מרצ ואחרים. אך כץ מתמודד בליכוד. שם אין ביקוש לאמירות כאלה. לפחות לכאורה.

אלא שמתברר שיש גם יש. חברי ליכוד אמנם נתפסים מסורתיים יותר, אך לרבים מהם יש ביקורת גדולה על התפיסה החרדית, זו המנסה לדבריהם להשתלט בכוח המנדטים על הציבוריות הישראלית. כץ, שהותקף ע"י החרדים, ראה שהוא מאבד את שומרי המסורת ומוקירי השבת, והעדיף להרוויח לפחות את האחרים. הקלות שבה מאושרים חילולי שבת בחסות ממלכתית היא עובדה עגומה שהיה צריך לעצור כשהחלה. המדינה אמנם מעולם לא קיבלה על עצמה לשמור תרי"ג מצוות, אך כן קיבעה בסטטוס קוו או בחקיקה סמלים יהודיים. השבת היא אחת מהם. 

 

כשחסה אוכלת כבש

22 שנה הולך דני כהן עם פואד יד ביד. כהן היה היועץ הכי קרוב וגם החבר הטוב ביותר של בן־אליעזר, שהלך השבוע לעולמו. גם כח"כ פשוט באופוזיציה וגם כשר הביטחון, נפגשו השניים לפחות פעם בשבוע, דנו בענייני פוליטיקה, מדינה ומה שבאמצע. היה זה כהן שבישל לפואד את הניצחון על אברהם בורג באמצעים משפטיים פתלתלים, בפריימריז ב־2001. ומנגד, היה זה בן־אליעזר שדחף את כהן ללמוד משפטים, עד שעשה זאת כשפתח את משרדו "דניאל כהן ושות'" באשדוד. 

בן־אליעזר ז"ל עם מקורבו עו"ד דני כהן

"כולם ידעו שאין מהלך פוליטי שפואד עושה בלעדיי", אמר השבוע כהן. "בזמן כינוס ועידת מפלגת העבודה, כשפואד היה שר הביטחון, הוא ישב על הבמה והקשיב לנאומים המתלהמים של חיים רמון ויוסי ביילין נגדו. לפתע קרא לי לעלות אליו לבמה. עליתי והוא העביר לי פתק. כל האולם ראה. לקחתי את הפתק, כתבתי עליו והחזרתי לו. אחרי שנגמר כולם עמדו בתור לשאול אותי איזו מרקחת פוליטית חדשה אנחנו זוממים. צחקתי בלב והמשכתי הלאה. בפתק כתב לי פואד: 'אמא שלך יכולה להכין לי קובה לשבת?' הוא אהב מאוד את קובת הסלק שהכינה. עניתי לו בפתק: 'חיובי'.

"השבט הלבן של מפלגת העבודה מעולם לא קיבל את פואד. מייד כשנבחר עשו לו את המוות. רמון וביילין היו תוקפים אותו בלי רחמים. כשעמיר פרץ נבחר כמה שנים אחרי כן, הם פרשו: רמון ופרס לקדימה, ביילין למרצ. אני מאמין שגם החקירה האחרונה שלו היא חלק מניסיון של אויבים פוליטיים להוריד אותו מהנשיאות", אומר כהן.

"לפעמים פואד היה מתקשר ולא מדבר מילה אחת על עצמו", מספר כהן. "הוא רק רצה לשמוע מה עובר עלי. היה אומר לי: בצבא אומרים 'קצת קשה אז רצים'. כשאני התנגדתי להתנתקות והוא תמך, או כשהוא תמך באהוד ברק ואני בעמי אילון, הוא אמר לי: 'אני לא אוהב מה שאתה עושה אבל תמשיך. האמת לא נמצאת בידיים של אדם אחד'".

רה"מ סיפר על חוש ההומור של פואד. לכהן יש כל כך הרבה קטעים שהוא מתקשה למצוא מה לספר. "פעם תיווכתי בסולחה בינו לבין פעיל מרכזי", סיפר, "האיש מזמין אותנו למסעדה, ואני רואה את פואד חותך את הכבש, ובמקום לאכול - דוחף את הנתח, בלי שיראו, מתחת לחסה. וככה עוד פעם, עד שנגמר הבשר וכל החתיכות מתחת לחסה. כשיצאנו שאלתי אותו לפשר העניין. 'אני לא אוכל עם שקרנים', השיב. ואז הוא צחק ואמר: 'בטח ראית כבש אוכל חסה, אבל חסה אוכלת כבש? זה עוד לא'".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו