דיקלה: "דווקא למזרחים היה קשה לקבל אותי"

כבר שלוש שנים שאי אפשר להתעלם משיריה של הזמרת דיקלה ("ואם פרידה", "שבע בערב", "מאמי", "אל תלך" ועוד), שמתנגנים בכל תחנה אפשרית בארץ. כעת היא מתפנה לדבר על כל הנושאים הבוערים.

על הקושי לפרוץ אל לב הקונצנזוס במשך שנים היא מספרת: "עד האלבום הקודם ("ואם פרידה") הייתי זוכת האוסקר כמקופחת הגדולה ביותר של המזרחים, ודווקא למזרחים היה יותר קשה לקבל את זה. בארץ כל סגנון מחולק לסירים, ומה שלא בתוך הסיר ה'נכון' - לא נכנס. נשארתי בחוץ", היא מתארת, "האליטה האשכנזית מאוד פירגנה לי. כשאני אומרת 'אליטה אשכנזית' אני מתביישת, כי אני לא יכולה לסבול את ההפרדה הזאת. אבל דווקא המזרחים בתקשורת לא קיבלו אותי. אפילו להפך, היו מדברים על זה שאני 'משתכנזת'. ואני באתי הכי אותנטי שיש. מי בכלל חשב אם אני עושה מזרחית או ערבית".

כשמדברים על אמנות ועדתיות אי אפשר שלא לדבר על שרת התרבות מירי רגב. "אני אוהבת אותה, כי היא פותחת לי את הלב ואני מודה שיש גם כמה דברים שבהם אני מסכימה איתה. למשל, שמדינה לא צריכה לתמוך ולממן סרטים שיוצאים נגדה. אני לא יכולה לגדל ילד שאחרי זה ייתן לי כאפה. אתה רוצה לתת לי כאפה? אני לא אושיט לך את הלחי", היא אומרת".

לְמה פחות התחברת?

"כששרת התרבות אומרת 'לא קראתי צ'כוב', באמירה הזאת זמרת כמוני אכלה אותה. כי אני מתה על מוצרט, למשל, ואני חושבת שכן חשוב שיקראו צ'כוב. זה לא סותר. אתה לא יכול לתקן עוולה בעוולה, לתקן קלקול בקלקול, ואתה לא יכול להעמיק את השבר שכבר קיים".

על הניסיון להתערב בתוכני גלגלצ היא מגיבה כך: "גלגלצ זו תחנה שמשמיעה המון מזרחית, ובלי קשר - שרגב תכניס לגלגלצ את עברי לידר, אביתר בנאי, אהוד בנאי, חוה אלברשטיין ושלומי שבן. האמנים האלה בבעיה - וזאת הבעיה".