הבת שלי הולכת ללקט אותיות בצמה ובילקוט

ליוויתי שני בנים לכיתה א', והיום זו הפעם הראשונה שאני לוקחת צאצא שהדרישה שלו היתה להיכנס לכיתה עם לק ברגליים. קשה להאמין: הבת שלי הולכת בצמה ובילקוט ללקוט לה אותיות.

כשנולדה (זה היה אתמול או שלשום) נפלאו בעינינו עיניה הטובות של התינוקת, וקראנו לה בשם עיני טובה. עיני היא בתנו היחידה, עין המשפחה, ובנים סביב לה. היא העין שלי, המעיין שלי, היא בבת עיני. בנתינת השם ייחלנו שתהיה כמו שמה: דקת הבחנה ורגישת עין, יצירתית כמעיין הנובע, שמורה מעין הרע, ורואה אך טוב כל ימיה. וזה קרה. בתוך חמש שנים וחצי, הרף עין, היא הפכה לאדם נהדר.

ההשראה לשם היא פסוק יפהפה בספר ירמיהו: "ושמתי עיני עליהם לטובה, והשיבותים על הארץ הזאת, ובניתם ולא אהרוס". בדיוק מה שאבקש מהמחנכים ומהמחנכות שלה: שישימו עליה את עינם הטובה, העין שחוזה בגדולה שבאדם ולא בקטנותו; שיושיבו אותה על הארץ הזאת, על הקרקע; ושיבנו, לא יהרסו.

אני חייבת חוב גדול לכל מלמדיי ומחנכיי לאורך השנים, אבל את המורה עדינה נגר בכיתה א' לא אשכח. את החום והחיוך והחיבוק, את דמותי הנהדרת מבעד לעיניה, את הצלחותיי דרך מילותיה. אני חוזרת אל כיתה א' שלי יחד עם עיני, כולה ורודה ונרגשת, ולק מעטר את האצבעות בסנדלים, ומתפללת שכל המבוגרים שידברו אל ראשה בשנים הבאות יהיו כמו המורה עדינה. שתהיה בהם עין טובה.

הנה מסכת אבות מדברת: "צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם, רבי אליעזר אומר: עין טובה". מהי עין טובה? פירוש חיובי למציאות. היכולת לרפא ולתקן את התלמיד דרך מבט חם ואוהב. לא מדובר בשקר של חסד, אלא בבחירה על מה מסתכלים. לעצום לעיתים את העין הביקורתית, לא לחפש את הסדקים. אני מאמינה בעין הרע, חמסות, שומים ובצלים: להבנתי, יש דבר כזה ראייה פעילה. ולכן אני מאמינה גם בעין טובה, ישנה ראייה אקטיבית שנוטעת כוח במושא המבט. וכזו הייתי מבקשת מהמורים של ילדיי.

אבל ראייה כזאת לא עושה הנחות לתלמידים, מוותרת להם, מקלה עליהם את הדרך. להפך: כשמורה מביט אל תלמיד בעין טובה הוא רואה את הפוטנציאל הגדול שלו, את יכולתו לטפס בסולם, והוא דורש מהתלמיד לגשת אל מה שהוא מסוגל להיות, למתוח את הגב עוד, עד שיקטוף בעצמו את הפירות. זאת אבקש: ראו את בתי בעין טובה ומעצימה, אבל אל תפנו לה את האבנים מהדרך. היא מסוגלת לעשות זאת בעצמה.

שנה מוצלחת בת שלי, הרבה שנים מוצלחות.