"כלבי מלחמה" - פרוע וכיפי, שטחי ולא חדשני

אפשר להגיד הרבה דברים על "כלבי מלחמה" - שהוא לא מקורי, שטחי, לא נותן לעובדות לבלבל אותו - אבל לפחות הוא לא משעמם.

סרטו הציני והסמי־נשכני של טוד פיליפס ("בדרך לחתונה עוצרים בווגאס") מבוסס בחופשיות על סיפור אמיתי שהתרחש באמצע העשור שעבר, ובמרכזו ניצבים שני סטלנים יהודים ממיאמי ביץ', פלורידה (מיילס טלר וג'ונה היל), שמוצאים דרך מפוקפקת וכמעט חוקית לסחור בנשק עבור הפנטגון.

עד מהרה השניים מקימים אופרציה בינלאומית משגשגת, הופכים למיליונרים ומגשימים את החלום האמריקני. אבל כפי שקורה לא אחת בסרטים מסוג זה (ע"ע "החבר'ה הטובים", "שאיפות", "American Hustle" וכיו"ב), השהייה בפיסגת העולם אינה אורכת זמן רב. וכשהצרות מגיעות, הן באות בצרורות.

האטרקציה המרכזית כאן היא ללא ספק ג'ונה היל, שמספק את אחת מהופעותיו הטובות ביותר, והמוגזמות ביותר, בתור אפרים - בחור סליזי, בוטה ובהמתי, שגורר את דיוויד, דמותו של טלר, הרחק מעבר לקווי המוסר. אפרים, שמרבה לצטט את "פני צלקת", מסניף הר של קוקאין במהלך הסרט ומצליח לבלשט את דרכו אל חוף מבטחים בכל פעם שהוא נדרש לכך, הוא כנראה אחד האנשים היותר דוחים והיותר משעשעים שייצא לכם להיתקל בהם בקולנוע השנה.

אך בעוד כל סצנה שבה משתתף היל היא תענוג, הסצנות הצפויות והלא מתוחכמות שמתמקדות בטלר ובחברה היפה והפציפיסטית שלו (אנה דה ארמס) מענגות הרבה פחות. החברה כמובן אינה תומכת בתחום עיסוקו החדש, וגם הוא כמובן מתחיל לטפח רגשות אשם. איזה נודניק.

קצת חבל שפיליפס הרגיש שהוא זקוק לדמות סימפטית שתזכיר לצופים ש"סחר בנשק זה לא טוב!" אבל אין דבר. ייסורי המצפון של טלר אולי מחלישים את התוצאה במידה ניכרת, ובסופו של דבר הם גם גורמים למוסר ההשכל של הסרט להיות "אל תשקר לחברה שלך", אך עדיין תמצאו כאן מספיק אלמנטים פרועים וכיפיים (כמו שפע של בדיחות יהודיות, מסע הזוי ומסוכן לבגדד והופעת אורח של בראדלי קופר) המצדיקים את הצפייה. "כלבי מלחמה" אינו מחדש הרבה, אבל הוא עובר מהר, ובמשך רוב הזמן הוא גם די מהנה.

ציון: 6