בסידרת מפגשים מרתונית עם כלי התקשורת הציג בנימין נתניהו את השקפתו על מצב האומה בהרצאה ערנית, שאורכה יותר משעתיים, וכך התרשמתי:
אסכולת "קיר הברזל" שניסח זאב ז'בוטינסקי לפני 93 שנים עדיין תקפה. כוחה הצבאי של ישראל הוא הערובה לקיומה. היא מעצמה ביטחונית מודרנית, אבל הנטל הכספי כבד מנשוא. רק המגזר העסקי יכול לקיים במסיו את הביטחון. שני מרכיבי עוצמה אלה, הנשענים על טכנולוגיה מתקדמת, מאפשרים לישראל לשפר את מעמדה המדיני בעולם.
רוב ממשלות ערב מאסו בפלשתינים. גם עמי אסיה. נרשמו הישגים מרשימים ביחסים המדיניים עם מצרים, רוסיה וטורקיה. בפועל גם היחסים עם סעודיה וירדן וחלק ממדינות המפרץ נאותים. עתה הוא מסתער על החרם, וירסק את ארגוני ה־BDS ומזלזל בהשפעתם. פני נתניהו לרומן מדיני עם מדינות אפריקה, שיוביל להתפוררות הרוב האוטומטי של אויבי ישראל באו"ם.
בעיניו תמיכת הציבור האמריקני בישראל גבוהה מבעבר. לעומתה התמיכה בפלשתינים נראית על הרף כמו רישום אק"ג של אדם מת, שטוח. הסיוע הביטחוני לעשור הבא בעלייה. עם מעטפת תרבותית של מתמטיקה ופיזיקה ותנ"ך ישראל על המפה. תמונה ורודה. עד כאן.
מנגד מבצבצת גישה מחמירה: ירידת צעירים מדאיגה ורבה מהארץ. אין עלייה שבכוחה לשפר את המצב הדמוגרפי המידרדר. נתניהו אינו מכבד את ההסכם להסדר התפילה בכותל כסמל לאובדן תמיכת היהדות הרפורמית בארה"ב בישראל. הסכסוך המופרז במימדיו עם הנשיא ברק אובאמה גרם לאובדן התמיכה המוחלטת של המפלגה הדמוקרטית בישראל. אובאמה הציע סיוע גבוה יותר, אבל נתניהו התקוטט עימו בחצרו הפנימית, בקונגרס, והבונוס הצטמק. אני שותף לתפיסה המחמירה, הביקורתית.
לטווח ארוך התהייה המציקה היא לאן נעלמו הפלשתינים בתפיסת העולם של ראש הממשלה. עולה בבירור כי נתניהו סבור שכחלוף הזמן הם יימוגו כגורם לאומני המגייס את העולם נגד ישראל. אך הקפאת המצב - ה־standstill - הנודע - לא תתקיים לאורך ימים. מדינות ערב לא יוכלו להתנכר לפלשתינים. בוודאי אם ייעלם או יתכווץ כל אחד משני האיומים המצויים עתה בזירת המזרח התיכון - התוקפנות האיראנית והאלימות של דאעש.
מבחינה זו 2016 היא שנת צומת. לאיש אין ודאות לאן תזרום המציאות המתחדשת בין שני התסריטים האלה. התשובות יימצאו בעבודות הסמינריוניות שיכתבו הסטודנטים להיסטוריה מודרנית בעוד 20 שנים. עד אז - מי נביא ויידע.
בלי שעה חופשית
ההורים הכריזו מרד. הם תובעים "חופש גדול" קטן. הצדק עימם. הוא ארוך מדי. גם העסקונה של המורים בעדם, בתנאי שלא יתבקשו לתרום דבר למאמץ. נחוץ לכפות על המורים לצמצם את החופש המזיק הזה. הוא נמאס אפילו על חלק מהתלמידים. השבוע שמעתי שתיים מנכדותיי מעירות כי רצונן ששנת הלימודים תחל.
אך תקוותיי המעשיות צנועות יותר. בטרם מקצרים את החופש ראוי שהמורים יגיעו לימי העבודה בשנת הלימודים המקוצצת כראוי. אין לך יום בלי "שעות חופשיות" כי המורה לא בא/באה. בזמני התלמידים "התפלחו", "הבריזו", ברחו מבית הספר. בשנים אלה נדמה לי כי המורים תפסו את מקומם.
"התנהגות שאינה הולמת"
מלחמת המילים של מפקד מצ"ח היוצא ארז רבן נגד יורשו גיל ממון, שחשף ברוך קרא בערוץ 10, מעניינת קומץ בלבד. לבד מן ההתבטאות של רבן כאילו ממון "תפר תיק לגבי אשכנזי", ויחד עם הפצ"ר דני עפרוני הם היו "שתולים של אהוד ברק". הבל. ברק לא יזם את מינוי עפרוני. הוא הציע את אבי לוי. בני גנץ יזם את מינוי עפרוני, שלאחר מכן - בתוקף תפקידו - הזדעזע מתוכן הדברים שנאמרו בלשכת אשכנזי.
הטענה ש"תפרו תיק לאשכנזי" מגוחכת. מתי תפרו? כשעשה שימוש בולמוסי במה שיצא מלשכתו כ"מסמך (יואב) גלנט"? כשהראה אותו לאלופים, אבל לא ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין? כשלא סיפר מייד על השיחה עם בועז הרפז מדירת חברתו מעיינה נבריסקי? כשבלשכתו - הקצינים ארז וינר ונטע פוגל מחקו מיומנו את העובדה הדרמטית, שקציני המשטרה דוד (דודי) כהן ויואב סגלוביץ' באו לשוחח עימו במשרדו במקום במתקן חקירות? הבל הבלים.
מתי בדיוק תפרו לו תיק? גבי אשכנזי // צילום: גדעון מרקוביץ
אבל מה לי לחזור על דברים אלה שסופרו כאן לעייפה והוצגו בספר "הבור" שכתבתי עם עמיתי ד"ר רונן ברגמן? אפילו וינשטיין, שחילץ את כולם ללא טיוטת כתב אישום (לבד מהרפז) כתב בסיכום המחפיר שלו את הדברים הבאים:
"ממצאי חקירה זו ביססו עוד יותר את קביעותיו הקשות של מבקר המדינה, שהעיר לאשכנזי ולעוזרו על התנהגותם הפסולה בה ראה המבקר חומרה מיוחדת... מעורבותו של אשכנזי באיסוף החומרים היתה אקטיבית ולא התמצתה במודעות סבילה למעשי וינר והרפז..."
אמנם וינשטיין החליט לסגור את התיק מטעמים שכבר נדונו בנימה ביקורתית, אבל אפילו הוא הוסיף: "אין בהחלטתי זו להשליך, לשנות או להקהות כהוא־זה מקביעותיו הקשות של מבקר המדינה במישור הערכי והציבורי על התנהגותם של אשכנזי ווינר, שבוודאי אינה הולמת קצינים כה בכירים בצבא". אם מגינו בפועל של אשכנזי כך - מי יכול לדבר ברצינות על "תפירת תיק"?
פרשת אשכנזי־הרפז, כמו עסק הביש, לא תנוח ולא תשקוט עד שלא יפורסם כל החומר שנתפס במהלך החקירה, ובעיקר השיחות המוקלטות בלשכת אשכנזי, והאמת תצא לאור.
זכות לחיים לפני אופנה
איזה קול זעקה היו צדיקי המזרח התיכון בעיני עצמם מקימים אילו הודיעה הממשלה כי אינה מתירה לסטודנטיות ערביות להתייצב בלבוש מסורתי של האיסלאם בקמפוס של אוניברסיטת תל אביב? או אילו הכריחו אותן להחליף את לבושן בחוף הים? זעקתם היתה עולה עד לב השמיים.
אך אילמות פקדה אותם בארץ ובעולם נוכח התבטאותו של ראש ממשלת צרפת מנואל ולס כי הוא דווקא תומך באיסור להופיע בבגדים צנועים אלה - יותר מדי צנועים - בחוף הים ובאוניברסיטה ובכל מקום ציבורי. ביקיני ולא בורקיני, ומה נותר מן "החופש, שוויון ואחווה" של המהפכה המתוקשרת ביותר מאז 1789? לא־כלום.
אינו לבד במאבק ב"בורקיני". ר"מ צרפת מנואל ואלס // צילום: אי.אף.פי
ולס אפילו אינו טוען ביושרה כי הסיבה לאיסור היא החשש שהמוסלמיות נושאות פצצות בבגדיהן. הוא נרתע מלומר כי יש קשר אסוציאטיבי בין האיסלאם לבין הטרור. תחת זאת השמיע הסבר תמוה כאילו בגד צנוע ומכוער "אינו עולה בקנה אחד עם ערכינו".
צרפת אינה לבד. הימין בגרמניה לוחץ על אנגלה מרקל וגם שריה מצדדים באיסור דומה. בלי בורקה ורעלות. הציבור מרוצה. השמאל אילם.
אין סיבה להתערב בשיקולי מדינות דמוקרטיות כאלה. הזכות לחיים קודמת לחופש האופנה. מנקודת ראות ישראלית ראוי לרשום את האיפה ואיפה, מה שמותר לעשות בחספוס כדי להגן על חיי אזרח צרפתי וגרמני אינו עומד ליהודי.
כישלון, אבל לא הגדול מכולם
פעמיים מתח אהוד ברק ביקורת חריפה על מדיניותו של בנימין נתניהו וייחס לממשלתו "ניצני פשיזם". אפשר להבין לליבו של נתניהו שהגיב בכעס כי ברק היה הכושל בראשי הממשלה (בפועל זה היה משה שרת, שאיבד מראש כל שליטה על המתרחש בממשלתו).
קיבל ממפלגתו הזדמנות כפולה, פעם אחת כרה"מ, ולא צלח. אהוד ברק // צילום: גדעון מרקוביץ
ייתכן שאין לברק את המיומנות והסבלנות ביחסיו עם פוליטיקאים וחברי מפלגה, שבלעדיהן לא תיכון מנהיגות בדמוקרטיה. הראיה - שקיבל ממפלגתו הזדמנות כפולה, אחת בראשות הממשלה, ולא צלח. משכי הזמן בראש הפירמידה היו קצרים. אבל האם הוא ראש הממשלה הכושל בכולם? לא בדיוק, לפחות פעמיים:
• ברק צפה את האינתיפאדה הבאה וכדי למונעה ניסה להידבר עם יאסר ערפאת בקמפ דיוויד. לצורך זה העז להסכים לדיון על פשרה בירושלים. זו היתה פריצת דרך, וערפאת נבהל שמא יושג הסדר ונמלט מהדיונים עד כי ביל קלינטון ביטל את עקרון הניטרליות ותקף אותו בראיון עם אהוד יערי כפי ששום נשיא אמריקני לא נהג עד אז, ומאז. סביר להניח כי נתניהו מתבונן בעיניים כלות ביחסי ברק־קלינטון דאז.
• יצחק שמיר, יצחק רבין, שמעון פרס ובנימין נתניהו ידעו כי רצועת הביטחון בלבנון גובה מחיר דמים כבד תמורת לא־כלום, ולא העזו להסתלק ממנה. ב־2000 היה רוב העם בעד "ארבע אימהות" ועל המדינה ריחפה סכנה של היסדקות המבנה הצבאי, ובעוד שאול מופז וגבי אשכנזי ורוב המטכ"ל עימם מתארגנים מול ברק - הוא הוציא את צה"ל מארץ הארזים.
לא סתם הוציא אלא במה שיריביו כינו "בריחה", ובעצם היה תכסיס להסתיר את השיירה מחיזבאללה כדי לא לחזור עם 20 ארונות קבורה; ולא סתם לצאת אלא בהסכם מלא עם האו"ם, שבעקבותיו - משהחליט אהוד אולמרט מקץ שש שנים לצאת למלחמת לבנון השנייה - תמך בו רוב המערב. מי ששני הישגים אלה נרשמו לזכותו לא יכול להיות הגרוע בראשי הממשלה.
נסיגה מחושבת?
פתאום קם שר בבוקר ומתחיל ללכת אחורה. נפתלי בנט יזם צעד חשוב. הוא פתח במסע הסברה תקיף לעודד נערות ונערים ללמוד מתמטיקה ברמה גבוהה של חמש יחידות. זה יעיל לפרנסתם בעתיד, וזה גורלי לעתיד המדינה.
היו מי שנפגעו כאילו אם הם מצטיינים בתחומים אחרים רואים בהם תלמידים נחותים. לא דובים ולא יער, אבל לישראל זכות להגן על כלכלתה וביטחונה בעידוד הלימוד המפרך־משהו של מתמטיקה ופיזיקה וכימיה. אז אפשר להסביר למי שנפגע כי אין דברים בגו. אבל המסע לכיבוש פסגת המתמטיקה חייב להימשך. רק שהפוליטיקה גוברת על החשבון הדיפרנציאלי, ובנט גמגם כי המסע למען המתמטיקה היה תוקפני מדי ונסוג לריכוכו. המסר החדש ברור ופגום, ההצטיינות חשובה מאוד, אבל לא כמו שחשבתם. אוף.
מלחמה על כל כיור
נאה ויאה שהציבור תובע לפקח על נוכחות הסלמונלה במזון. מהנה לראות את המפעלים שנתפסו בחטאם דוהרים להוריד את מוצריהם מן המדף. עוד דקה והקורנפלקס יתואר בטלוויזיה כמסוכן לישראל יותר מן הקסאם בעזה.
ראוי לטאטא ולחטא ולא לחטוא ולדווח ולחזור אל "זכות הציבור לדעת". אין להעניק לפקידים ולמנגנונים שהתרשלו ועצמו עין ופיהקו הקלות בעונש. הכל נכון, ואחרי שהכל נאמר ונעשה - נא להשתחרר מן ההיסטריה.
העולם מזוהם. אבות אבותינו מזהמים אותו מאז נגסו חווה ואדם בתפוח ההוא ואין מידע שהקדימו לשוטפו במי מעיינות. אין מקום להגדיל את המנגנונים ולהרחיב את הפיקוח ולהוסיף קנסות מעבר למה שכבר נקבע בחוק. אין לזה סוף.
הסלמונלה יודעת להסתנן בעד אמצעי הבקרה. המלחמה מתנהלת בכל כיור ומטבח פרטי. זה פשוט, או לקחת סיכון (וזה מה שאעשה) או להרתיח עד 100 מעלות, ולחדול מן הבכיינות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו