משימת החתונה

בעוד שבוע וחצי יעמדו איתם ובת אל נרגשים, בבגדי חתן וכלה, בבריכה שבקיבוץ חורשים ויקבלו את 450 האורחים שיגיעו לחגוג בחתונה שלהם. "מילדות, החלום שלי היה להתחתן בבריכה בקיבוץ שבו נולדתי, על הדשא", אומר איתם. "ברור שיש באסה מסוימת שלא אזכה לראות את כל התפאורה והאורות והזיקוקים שיהיו בחתונה, אבל כמו במקרים אחרים, הדמיון שלי יעבוד שעות נוספות".

בת אל מביטה בו בעיניים נוצצות. הקשר בין קצינת המודיעין שהשתחררה מהצבא לפני שנה בדרגת רב־סרן לצעיר העיוור, שריגש את המדינה בבית "האח הגדול", ידע עליות ומורדות, כולל פרידה, "אבל הלב לא ויתר על האהבה הגדולה שלנו. עברנו מסע ארוך, ביחד ולחוד, ואני מאושרת להקים משפחה עם איתם". 

•   •   •

איתם ישראלי נולד לפני 31 שנה, השני מבין ארבעת ילדיהם של מזי ואמיר. עד גיל 3 היה ילד רגיל, ואז התגלתה אצלו מחלת עיניים גנטית נדירה.

"טסנו לארה"ב לבדיקות ולטיפולים ועברתי ניתוחי עיניים, אבל שום דבר לא הועיל. הייתי לקוי ראייה בשתי העיניים. בכיתה א' היו לי רק שרידי ראייה. החלטתי להוריד את המשקפיים, כי הם כבר לא שיפרו לי את הראייה ולא רציתי להיות ילד שונה, ושכולם יצחקו עלי.

"הייתי נפצע הרבה במשחקים עם הילדים, שיחקתי כדורסל וכדורגל בלי לראות כמעט כלום. נפלתי מהאופניים ומהרולר בליידס והסקטבורד. הילדים ראו שיש לי סייעת בכיתה ושאני לא רואה מושלם. לפעמים ילדים היו מתקרבים אלי ומסמנים לי עם האצבעות מקרוב, לראות עד כמה אני רואה. זה היה מאוד לא נעים.

"בגיל 16 איבדתי סופית את הראייה בעין ימין ונשארתי רק עם ראייה קלושה בעין שמאל. נכנסתי לדיכאון, פשוט איבדתי עניין בחיים. היו לי חרדות קשות, איך כולם עכשיו בטח יצחקו עלי, ומה יהיה עם עבודה ופרנסה וזוגיות וצבא. ואיך אוציא רישיון?

"בכיתי המון, אבל לא שיתפתי הרבה את ההורים שלי, כי לא רציתי לאכזב אותם. חשבתי שכל הורה רוצה להיות גאה בילד שלו, ומה אני מעולל להם עם העיוורון שלי. דיברתי הרבה עם יועצת בית הספר בתיכון שלי בשפיים, שיתפתי אותה בקשיים שלי.

"למזלי הגדול, יש לי הורים מאוד מכילים. הם לא גוננו עלי יותר מדי, הם איפשרו לי ליפול בילדות מהאופניים ולהמשיך לשחק עם הילדים, וכך יצרו אצלי חוסן גדול. החלטנו ביחד שאני צריך לצאת מהבית ולקבל דירה בקיבוץ, כמו בני הנוער האחרים בשכבה שלי. להתחיל להיות עצמאי.

"זה עזר לי. כך יכולתי לגלות את היכולות שלי, וגם להתחבר לחבר'ה מהשכבה".

איתם סיים את התיכון עם בגרות כמעט מלאה, כולל ציון 100 בשלוש יחידות מתמטיקה ("מאוד אהבתי את המקצוע, ביאס אותי שאני לא עושה ארבע יחידות"). הוא התנדב לצה"ל, היה מדריך גדנ"ע בשדה בוקר במשך חצי שנה, ואחר כך הדריך נוער בסיכון בכפר נוער בגליל. דרך עמותת אתגרים נחשף גם לספורט. 

"התחלתי להתאמן בשיט בסירות מפרש. בהתחלה לא האמנתי שעיוור יכול לעשות את זה, אבל לא ויתרתי, וראיתי שאני טוב בזה. למדתי איך לזהות את הרוחות ולהשיט את הסירה במהירות.

"בגיל 19, באליפות הראשונה שלי לעיוורים בחו"ל, שטתי עם אדם עיוור בן 70, ולא הצלחנו לזכות. חשבתי לפרוש, אבל בעמותה לא ויתרו לי, והמשכתי. זכיתי פעמיים במקום השלישי באליפות העולם לשיט לעיוורים, באחת מהן, באיטליה, בן הזוג שלי בסירה היה אורן אלמוג, שהתעוור בפיגוע במסעדת מקסים.

"זה היה עבורי ניצחון גדול. להאמין שהכל אפשרי, ששום מגבלה לא יכולה לנצח את היכולת הפיזית ובעיקר המנטלית שלך".

•   •   •

בגיל 22, באחד הערבים, הוא יצא מבית הוריו והלך בשבילי הקיבוץ לעבר דירתו. בדרך איבד גם את הראייה בעין שמאל. 

"אני לא אשכח את המראה האחרון שראיתי בחיי: המנורה שליד הכביש והשיח שעשה צל על המדרכה. ופתאום - חושך מוחלט. ידעתי שאחרי המנורה הזאת אני צריך לעשות כמה צעדים ולקחת ימינה, וככה דידיתי הביתה לאט לאט. נכנסתי לחדר ופרצתי בבכי. חשבתי לעצמי - זהו, אני לא רואה יותר בחיים. התאבלתי, זה היה מטלטל. לא כמו כשאיבדתי את עין ימין, אבל עדיין קשה מאוד וסופי. אני עיוור.

"אחרי שבועיים קשים משהו השתחרר אצלי. כל החיים שלי פחדתי מהרגע הזה שאפסיק לראות ומה יהיה איתי ברגע הזה, ולמעשה גם ככה כמעט לא ראיתי כלום, לא הסתייעתי בכלב נחייה או במקל ולא הפסקתי ליפול ולהיפצע, רק כדי שאנשים לא יראו שאני לא רואה.

"ואז, כשזה הגיע, בלי שום הודעה מוקדמת, היה לי דווקא שקט נפשי. הרגשתי פתאום יציבות, שאין יותר ממה לפחד ואין יותר מה להסתיר. כל החיים סיפרו לי שעיוור לא יכול לעשות המון דברים, ומאוד פחדתי מזה. החלטתי שאני לא אוותר לעצמי ואצליח לנצח הכל. וכך היה.

"שנה אחרי שהתעוורתי, התחלתי להסתייע בכלב נחייה. זה היה בשבילי עניין מאוד משמעותי, כאילו אמרתי - אפשר להפסיק להכחיש, להדחיק, להסתיר מכולם. אני עיוור ויש לי כלב נחייה שהולך איתי לכל מקום, ואי אפשר לקפל אותו ולהסתיר אותו. מהר מאוד נקשרתי אליו, והוא באמת אגדה אמיתית, הכלב הזה", הוא קם ומעניק חיבוק גדול לוולטר, ששרוע על הרצפה בבית ומכשכש בזנבו בהנאה.

הוא שכר דירה בתל אביב והתחיל להרצות על סיפור חייו מעורר ההשראה. "להאיר את האור שבך", קרא להרצאה שהוא מעביר גם כיום לבני נוער, ליחידות בצבא, למנהלים ולחברות, ושבה הוא מספר איך התגבר על המשברים, איך גילה את כוחותיו והתעצם, וכיצד אפשר לכבוש עוד ועוד פסגות חדשות.

לפני כחמש שנים הקים עם גיא אורן, רכז ענף השיט בעמותת אתגרים, את בית הספר לשיט לעיוורים במרינה בתל אביב. הוא הצטרף לנבחרת כדור שער לעיוורים, שאיתה זכה לפני שבע שנים באליפות אירופה.

לפני ארבע שנים וחצי הוזמן על ידי מלהקי "האח הגדול" להשתתף בעונה הרביעית של התוכנית. "הם חשבו שאגיד לא, ובאמת התלבטתי. היו לי לא מעט שיחות עם ההפקה, שלא יעשו שימוש ציני בעיוורון שלי. רק שלושה ימים לפני תחילת התוכנית חתמתי שאני מסכים להיכנס.

"לא הרגשתי שנכנסתי לבית כגימיק בגלל שאני עיוור. היה ברור לי שהם עושים בי שימוש, כמו בדיירים האחרים, וגם אני עושה בהם שימוש לצרכים שלי. הייתי שם עם קותי סבג, שזכה, עם אביבית בר זוהר, סער שיינפיין ורבים אחרים, כולם כמובן הוזמנו לחתונה שלי. זאת חבורה מדהימה של אנשים, שקיבלה אותי מאוד יפה. לא הרגשתי שהם מרחמים עלי.

"אני זוכר שהיו לא מעט מקרים בבית שלא הבנתי מה הדיירים נכנסים להיסטריה מכל שטות, על מה הם רבים ובוכים. חשבתי, מה נסגר איתכם, קצת פרופורציות. אני קיבלתי לא מעט כאפות בחיים, אז לא התרגשתי מכל אמירה או מכל ריב בבית. בסך הכל זאת היתה חוויה מטורפת, מאוד חיובית".

הוא הצליח לשרוד בבית "האח הגדול" יותר מחודשיים, עד שהודח. אחר כך התקשה להסתובב ברחוב. "כולם זיהו אותי והתקבצו סביבי להצטלם, לקבל חתימה. יום אחד הגעתי לחוף בטבריה, וחבורת צעירים פשוט עטה עלי. אנשים שהיו שם ממש מילטו אותי עם וולטר לתוך הכנרת בסירת מנוע.

"לצערי, היו לי גם כמה ביטולים של הרצאות אחרי שיצאתי מהתוכנית. היו כאלה שלא הזדהו עם התכנים והחליטו לבטל לי את ההרצאה". 

•   •   •

את בת אל (34) פגש לפני שלוש שנים, באירוע סיום הקיץ לצעירים עיוורים במרכז לעיוור בדרום תל אביב. היא היתה אז קצינה בחיל המודיעין, שלקחה את החיילים שלה להתנדב במרכז לעיוור.

"כל הצעירים שם היו באקסטזה כשאיתם הגיע", היא מחייכת. "החיילות שלי זיהו אותו וממש הסתערו עליו, להצטלם איתו. אמרו, 'תראי, זה איתם מ'האח הגדול'', ואני בכלל לא ידעתי מי הוא כי לא צפיתי בתוכנית.

נכנס לבית "האח הגדול", ינואר 2012. בת אל: "בכלל לא ידעתי מי הוא כי לא צפיתי בתוכנית" // צילום: ליאור מזרחי

"אחרי שכל ההמולה נגמרה, התיישבתי לידו והתחלנו לדבר. סיפרתי לו עלי. נולדתי בערד בבית מסורתי, שבו 13 ילדים. בתיכון הלכתי לאולפנה של בני עקיבא, ואז התגייסתי לחיל המודיעין". במהלך השירות עשתה גם תואר ראשון במזרח תיכון ובמשאבי אנוש באוניברסיטת בן־גוריון ותואר שני בדיפלומטיה ובביטחון באוניברסיטת תל־אביב.

"בזמן שנפגשנו הייתי בתקופה מאוד קשה בחיים שלי. עברתי תהליך גירושים, הייתי עם ילד בן 3 וחצי, שגר לסירוגין איתי ועם אביו. התגלה אצלי גידול שפיר בראש.

"איתם סיפר שהוא מרצה על סיפור חייו, נתן לי את הטלפון שלו וביקש שאתאם לו הרצאה לחיילים שלי, בהתנדבות. הוא סיפר גם שהוא רץ בפארק הירקון, אמרתי לו שגם אני רצה, ושיהיה נחמד לרוץ ביחד.

"היה לנו חיבור מהרגע הראשון, אבל כל ההתחלה של הקשר שלנו לא נבנתה על בסיס רומנטי. היינו פשוט חברים טובים. רצנו בפארק הירקון, דיברנו המון בטלפון, נפגשנו בבתי קפה. איתם נגע בי וידע לעזור לי. לכוון אותי. הוא לא שפט אותי בשום צורה.

"הריצה המשותפת שלנו הרימה אותי למעלה. הקמנו קבוצת ריצה קטנה, ביחד עם מנחה הטלוויזיה רון שחר ואדם נוסף, ורצנו ביחד חצי מרתון בתל אביב. היה לי טוב איתו".

איתם: "אני הייתי אז אחרי כל ההמולה והחשיפה של 'האח הגדול', הייתי רעב לחוות כמה שיותר, לפרוץ גבולות, לנסות הכל. לעולם לא אשכח איך ישבנו ערב אחד בבית קפה, ובת אל החליטה להכיר לי את המלצרית".

בת אל: "חצוף אחד. אתה נדלקת על המלצרית, אמרת, 'איזה קול יפה יש לה', ואני מייד אמרתי, 'אין בעיה, אני אארגן לך את הטלפון שלה'.

"הוא באמת נפגש עם המלצרית וסיפר לי על זה אחר כך. חשבתי שאני מתה, התחלתי לבכות. למחרת, כשהוא בא אלי, היה לנו ריב גדול. אמרתי לו, 'יש לי רגשות כלפיך, אתה יודע?'. נפרדנו, וכמה ימים טובים לא דיברנו. זה היה כאב גדול בשבילי".

איתם מלטף אותה באהבה. "אחרי כמה ימים בת אל התקשרה להגיד לי שלקחה עבורי את ערכת הריצה למרתון ירושלים. נפגשנו בשדרות נורדאו בתל אביב. היא היתה שקטה וכמעט לא דיברה. קלטתי שהיא עצובה. חיבקתי אותה והתנשקנו. מאז אנחנו ביחד".

אחרי כחודשיים עזב איתם את דירתו השכורה בתל אביב ועבר לביתה של בת אל בנס ציונה. "התחברתי מהר מאוד לילד שלה", הוא אומר. "אני מאוד אוהב ילדים, וזאת היתה מתנה בשבילי".

בת אל אומרת שלא חששה בשום שלב מכניסה לקשר עם אדם עיוור. "לא חשבתי על זה בכלל. במקום שאתה לא מחפש לראות מגבלה, היא לא קיימת. התפקוד שלו גבוה מאוד. הוא, למשל, תלה פה בבית הכל, הוא מבשל בעצמו והוא עצמאי מאוד. יש לו את וולטר ויש לו חושים מחודדים, ואני מאוד סומכת עליו. אני מרגישה שהוא מעורר בי השראה גדולה.

"איתם לימד אותי לראות את עצמי ולהעניק לעצמי, ולא רק לצבא, כמו שהיה כשהכרנו. הוא ממש המנטור האישי שלי. מה שהוא מעביר לאנשים בהרצאות שלו, מה שהוא מספר להם על כך שאין גבול ליכולות של האדם, לתעוזה, לפריצת הגבולות ולאמונה בכוחות שלנו, אני סופגת ממנו בבית מדי יום".

איתם אומר שהיה מאוד רוצה לראות את בת אל ולו לרגע אחד, "אבל התאהבתי באישיות שלה, לא בצבע העיניים. זאת התאהבות טהורה. וחוץ מזה, בניתי לה דמות שאני מדמיין לעצמי.

"לפניה היו לי מערכות זוגיות של כמה שנים עם שתי נשים אחרות, רואות. היה חשוב לי שהאישה שלי תראה, כי זה מקל את החיים, שיש בבית מישהו שרואה. למשל, אני לא יכול לנהוג. אני לא יכול לראות דואר או מסמכים שונים. ועוד דברים קטנים, שלאנשים רואים הם הכי טבעיים בעולם.

"אני חייב לציין שמאז שהתעוורתי סופית, לפני תשע שנים, אולי שלוש או ארבע פעמים הרגשתי צער שאני לא רואה. אני לא הולך כל היום ואומר לעצמי, כמה אני מפסיד שאני עיוור.

"אני חושב שיש לי מזל שלא נולדתי עיוור, כי אני זוכר הרבה דברים שראיתי, אני יודע איך נראה השולחן בסלון ואיך נראים העצים ואיך נראה הים, ויש לי תמונות בראש שאני זוכר. זה מחבר אותי למציאות. לעיוור מלידה יש נתק יותר גדול, כי הוא מעולם לא חווה ולא ראה דברים".

•   •   •

אחרי כמעט שנה ביחד, הם נפרדו. "היה לנו משבר. איתם עזב וחזר לקיבוץ. זה שבר את ליבי, אבל הבנתי שכל אחד מאיתנו חייב לנהל לבד את המסע האישי שלו.

"במהלך התקופה הזאת השתחררתי מהצבא, אחרי 15 שנה בשירות. החלמתי מהגידול שהיה לי. כתבתי ספר 'סיפורי אהבה', שהתבסס על סיפור האהבה שלי עם איתם, למדתי שיטות טיפול שונות והפכתי למטפלת רב־תחומית בשיטות אנרגטיות. אני עושה גם סדנאות העצמה לנשים.

"למרות כל העשייה שלי וההתפתחות, האהבה שלי לאיתם לא פסקה לרגע. בתהליך האישי שעברתי, הבנתי שהוא האיש שלי.

"בינואר האחרון, אחרי שנה של נתק, נפגשנו שוב ביום הולדת של חברה משותפת. תפסתי אותו בצד והוצאתי עליו את כל הכאב שלי מהפרידה, היה לנו ריב קשה. יום אחר כך אחותו ילדה, והתקשרתי אליו לאחל מזל טוב. דיברנו, והחלטנו לנסות לתת צ'אנס נוסף לקשר".

איתם מחייך. הוא קם מהכיסא, מתקרב לבת אל, ופשוט מתיישב עליה ומחבק אותה.

ארבעה חודשים אחרי שהם חזרו להיות יחד, החליט להציע לה נישואים. "הרגשתי שהיא האחת שלי. שהיא מקסימה, שאני אוהב אותה, שיש לנו חיבור נהדר ואנחנו מתעצמים ביחד. הלכתי עם אבא שלי לקנות טבעת. רציתי טבעת דומה לזאת שהיתה לאמא שלי, מאוד התרגשתי כשקניתי אותה.

"לפני שלושה חודשים, כשעדיין גרנו בנפרד, בת אל באה אלי לסוף השבוע. הסתובבתי כל השבת בחוסר שקט. אחרי הצהריים שלפתי את הטבעת והפתעתי אותה. היא אמרה מייד כן".

בריצה משותפת. מתעוררים בכל בוקר עם אפליקציה שסופרת לאחור עד לחתונה // צילום: אריק סולטן

לפני חודשיים עברה בת אל לגור עם איתם בדירה הקטנה בקיבוץ חורשים, שאותה הם שוכרים מהקיבוץ. "כבר יש לי מיקום לבנות פה בית, אני רק מחכה לאישורים", אומר איתם, והיא אומרת שזה חלום בשבילה לגור בבית עם חצר וגינה, צמוד לטבע. מלבד הכלב וולטר יש להם גם חתולה, לָבָה שמה, שאותה הם מגדלים באהבה גדולה.

"אני גרה בקיבוץ זמן קצר, אבל מאוד אוהבת את החיים כאן. הבן שלי אריאל (6 וחצי) נמצא איתנו חצי מהשבוע, ובחצי השני הוא אצל אביו. הוא השתלב כאן מצוין. אני רוצה ילדים גם עם איתם".

את לא פוחדת שהם יסבלו מאותה מחלה של איתם?

"לא פוחדת ולא חושבת על זה בכלל".

איתם: "רק צירוף נדיר של שני הורים יוצר את המחלה הזאת. בכל העולם יש בסך הכל כמה עשרות אנשים שחולים במחלה, אולי מאה. כך שהסיכוי שאני ובת אל ניצור פגם כזה כמעט לא קיים.

"אני מאוד רוצה ילדים משלי. ברור לי שלא יהיה לי קל שלא אוכל לראות אותם, לראות את הפנים שלהם, את העיניים, את החיוך הראשון. אבל למדתי להרגיש דרך מגע, דרך קולות ודרך ריחות". 

עד החתונה, הם מתעוררים מדי בוקר עם אפליקציה מיוחדת בטלפון של בת אל, שמודיעה להם בקול כמה ימים, שעות ודקות נותרו להם עד הטקס. "זה גורם לנו להתעורר עם חיוך גדול", הוא אומר.

בת אל שולחת אותו למטבח. "יאללה, זה הזמן להכין לכולנו שייק כמו שאנחנו שותים בכל בוקר", היא מצווה, והוא קם וניגש אל המקרר.

"שים לב", הוא אומר לי ומפרט את מרכיבי השייק. "בננה, תפוח עץ, קייל (כרוב עלים), טחינה, סילאן, אגוזים, שקדים, מנגו. מפנק, לא?"

הוא מוציא את כל הפירות, מקלף וקוצץ, מוסיף את כל שאר הרכיבים לבלנדר - ומפעיל.

אחרי שתי דקות הוא מוזג לבת אל את השייק בגאווה. והיא רק נותנת בו מבט מאוהב ואומרת: "מושלם".

erann@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו