"אובאמה רצה הסכם - ולכן לא סייע למפגינים באיראן"

בשנת 2009, עת פרצה מחאה רחבה באיראן ומשטר האייתוללות חשש לשלטונו, החליט הנשיא ברק אובאמה שלא לתמוך במפגינים ובמהפכה המתהווה, והכל כדי לא לפגוע במאמץ החשאי שלו לקדם משא ומתן עם טהרן על תוכנית הגרעין האיראנית.

טענה זו עומדת במרכזו של ספר חדש, "מלחמות איראן" (The Iran Wars), שיוצא לאור בארה"ב ושקטעים ממנו פורסמו אמש בסוכנות בלומברג.

כזכור, ההפגנות פרצו ביוני 2009, לאחר שמחמוד אחמדינג'אד הוכרז כמנצח בבחירות, שרבים באיראן הרגישו שזויפו. תחילה, הנשיא והבית הלבן המעיטו בחשיבות האירועים, ולבסוף כאשר אובאמה התייחס למהומות הוא אפילו לא הצהיר כי הבחירות אכן זויפו.

הספר, שנכתב על ידי עיתונאי ה"וול סטריט ג'ורנל" ג'יי סולומון, טוען כי חוסר התמיכה במפגינים התבטא גם במעשים של ממש; אובאמה התעלם מיועציו שקראו לו לתמוך במפגינים ואף הורה ל־CIA לנתק את קשריה עם אנשי תנועת המחאה. "לסוכנות יש תוכניות מוכנות לתמיכה במרד דמוקרטי בכל מקום בעולם", כותב סולומון. "זה כולל העברת אמצעי תקשורת, כסף ובמקרים חמורים אפילו כסף למורדים. אבל במקרה הזה, הבית הלבן הורה ל־CIA שלא לפעול".

הספר מציין אמנם כי בעת המהומות הממשל קיבל מסרים סותרים; בעוד איראנים גולים ביקשו מאובאמה לתמוך בהפגנות, המורדים בתוך איראן טענו כי תמיכה אמריקנית תהיה "נשיקת מוות" למחאה. לבסוף ארה"ב לא עשתה דבר. "מתחילת כהונתו ניסה אובאמה להפוך את המשטר באיראן מאויב לחבר", הסביר פרשן בלומברג, אלי לייק. "זו היתה אובססיה. ולמרות שהוא יישם סנקציות חמורות על כלכלת איראן, הוא הבהיר מההתחלה כי ארה"ב לא מבקשת להחליף את המשטר".

סולומון מוסיף בספרו על התהליך שהוביל לחתימת הסכם הגרעין, ועל "הקווים האדומים שנחרבו". באחת הפסקאות מצטט הסופר מתוך ראיון עם מזכיר המדינה ג'ון קרי. "כל כך הרבה מלחמות פרצו בגלל חוסר הבנה, פרשנות לא נכונה והיעדר דיפלומטיה", אמר קרי. "מלחמה היא כישלון הדיפלומטיה". אלא שסולומון מזכיר כי הדיפלומטיה אולי הצליחה, אך המזרח התיכון נקלע למלחמה בכל מקרה. "אין ערובה לכך שהתערבות של אובאמה היתה מפילה את חמינאי ב־2009, עת אזרחיו יצאו לרחובות", מסכם לייק, "אבל זה היה שווה ניסיון".